"נקודת שוויון": רובין הוד

מקול הוא כבר זקן מבוגר וחסר תעסוקה. הוא עובר יום יום בעבודתו במפעל, עוזר לחבריו להתקבל לעמדות שונות, אוכל כל יום במסעדה את פאי התפוחים האהוב עליו עם ספר אנין ומבלה בזמנו הפנוי עם כוס תה במסעדה כשאת התיון הוא מביא בעצמו, בגלל הסוכר כמובן. כשמקול רואה אדם בצרה, הוא עוזר לו. כשמקול רואה אדם שזקוק לעזרה, הוא לא חושב פעמיים ועושה הכל בשביל לעזור לו. אבל כשמקול רואה את טרי, נערה בת 16 לבושה בבגדים מינימליסטיים שעובדת כשפחת מין לפרנסתה מבין הוא שהיא זקוקה לעזרה גדולה יותר, מורכבת יותר. טרי היא נערה ששקועה בצרות. אין לה עצמאות ואין לה בחירה, את הכל בחייה מנהל גאנגסטר רוסי אלים שכולו חלק מתעשיית פשע רוסית אכזרית ששולטת בשטחם בארה"ב. בין השיחות העמוקות של מקול עם טרי הוא מתחבר אליה רגשית, ובלילה בו הוא מגלה שהיא עברה תקרית אלימה עד גסיסה מבין הוא שהוא חייב לעזור לה בכל דרך, גם אם יסתבך עמוקות בתוך המאפיה הרוסית.



את מקול משחק דנזל וושינגטון, והוא בן 60. הוא בן 60 והוא רץ, קופץ, יורה, מכסח, מרביץ ומתאגרף ברמה שלא תאפיין אפילו אדם בן 50. זה כמעט ובלתי יאמן איך שחקן בגילו מצליח לשחק באופן כ"כ מרהיב תפקיד כ"כ מהיר וקופצני, אבל זה קורה. את טרי משחקת קלואי גרייס, הנערה "התמימה" מקיק אס, ובסרט הזה היא אכן תמימה, אך גם חיננית ומקסימה. אבל נעזוב לרגע את המשחק. "נקודת שוויון" הוא סרט מתח שלשם שינוי שווה מאוד לצפות בו על המסך הגדול. הבימוי של אנטוני פוקואה שביים גם את "יום אימונים מסוכן" הידוע לטובה של דנזל מצליח לתעתע בצופים ולגרום להם להרגיש גם בדרמת פשע איכותית וגם בסרט פעולה מרהיב לעין. סצנות האקשן של דנזל אפקטיביות, והן כולן באות בתזמון המושלם כדי לבדר ולענג את הצפייה שיותר. גם הדרמה המשתלבת בסרט היא בהחלט דרמה טובה, בנויה היטב עם דמויות מעניינות ועלילה מסקרנת. אבל.

באמצע הסרט פתאום "נקודת שוויון" נהפך להיות "נקודת מהיר ועצבני" ונהפך מסרט דרמה ריאליסטי וקודר שמבקר את עולם הפשע והזנות של המאפיה הרוסית השולטת בארה''ב לסרט אקשן ממוצע. כל הפתיחה המרעננת והמעניינת להצגה של עולם הפשע שלא הכרנו עד כה, נהפכת לסתם עוד אקספוזיציה ארוכה נורא אך מעניינת שבעצם מהווה פתיחה לסרט חתול ועכבר שגם הוא מבדר מסוגו, אך בהחלט לא משרת את הפתיחה המבטיחה שהייתה לנו. הסרט מתחיל בתור דרמה מציאותית ואפלה, ובאמצע כשסוכן רוסי מנסה לאתר את וושינגטון בעקבות התקריות האלימות הסרט נהפך להיות מרדף שכבר ראינו כמותו לא מעט, ומסרט רציני וקודר פתאום אנו צופים בסצנות של וושינגטון על רקע פיצוצים, ללא שום סיבה, סתם כי זה מגניב.



לסיכום, "נקודת שוויון" מנסה להיות כמה סרטים בסרט אחד והתוצאה מעט מעצבנת אך אפקטיבית לכל אורכה. בתחילתו, הוא מבטיח להיות סרט שמציג את עולם הפשע הרוסי בדרך שבאמת מקורית יחסית לאיך שהוצג עד כה, ובסופו הוא נהפך להיות סרט אקשן שכולל כמה סצנות שיזכירו לכם את "בלתי נשכחים". החלק המפתיע הוא שזה עדיין עובד. סצנות האקשן המופרכות לא גורמות לדרמה להיהפך למביכה, והדרמה לא הופכת את האקשן למשעמם, הוא מצליח בכנות להיות גם וגם, ולמרות שהיה עדיף שהיה בוחר בדרך שבה נוח לו להציג את סיפורו עדיין אני נותרתי מרותק. גם אם העלילה לא התפתחה לשום מקום עמוק כפי שההתחלה הבטיחה, עדיין מדובר בבידור ראוי פי כמה וכמה על כל מותחני האקשן הבינוניים שחווינו לאחרונה, והתוצאה הסופית מרתקת ומשובחת. מומלץ מאוד.