"האות": אות כבוד

אז מסתבר שהסרט הזה, למרות פישבורנו הוא אינדי קטנטן, שעשה קפיצה מטורפת לתודעה בזכות הרשתות החברתיות, קטן קטן, אבל ממזר ואיכותי למדי. אני מתחיל להבין, שהכי טוב להגיע לסרט, שאתה לא ממש יודע עליו כלום, "כגודל הציפייה גם גודל האכזבה" אמרו חכמים ממני וצדקו, לא ציפיתי ולא ידעתי מה אני מקבל ומאיזה כיוון יגיע מה שיגיע ומה שהגיע, היה בסך הכול נהדר ומרתק. הסרט מתחיל ככל סרטי האימה המצויים, אבל עם צילומים שלא כל כך שייכים לז'אנר ועם גיבור ראשי, שחוטא במינוס רגליים עובדות בשביל להיות החתיך המושלם שיישחט בהמשך סרט האימה.



אז הבחור שלנו הוא גאון מחשבים ומגן שרתים באוניברסיטת MIT והוא וחבר עורכים מרדף אחרי דמות לא ידועה, NOMAD, שמפילה את רשתות האוניברסיטה ולוקחת אותם לקצה גבול היכולת הגיקית לאתר את הפושע הרשתי. הדבר מוביל אותם למרדף, שכמובן מכניס אותם ללוקיישן הכי "סרט אימה" שיש ועם האלמנטים ואפקטי הפחד החדים ביותר שיש לסרטי האימה להציע, זה סיקוונס שלוקח אולי עשר דקות מהסרט וזונח אחריו את אפקט האימה מאחור. בחורינו הצעיר והנכה מוצא עצמו במוסד לא ידוע ולא ברור ומוכנס לסדרת בדיקות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות ונמתח, שוב, עד קצה גבול היכולת השכלית והפיזית שלו, על מנת לבודד אותו ולהבין את הטראומה שעבר.



החוקר הראשי, אדם בעל פנים ושאר גוף, עטופים בחליפת מגן, הוא לא אחר מלורנס פישבורן, מורפיוס האגדי, שבסדרת חקירות מורפיוסיות, לגמרי, מנסה לנתח את הגיבור הראשי ולהוציא מראשו ומתודעתו את האמת, שהוא אפילו לא יודע לספק. נתעכב רגע על פישבורן, שמלבד "המטריקס" האגדי, קשה לומר שהוא משתייך לאליטה הקולנועית ובדרך כלל מוצא את עצמו מדשדש ובשלהי הקריירה שלו מוצא את עצמו גם בסדרות מינוריות וחסרות חשיבות או משמעות עודפת. הפעם, הוא מספק בהופעה נהדרת, תפקיד שכל כך מחבר את מעריצי ה"מטריקס" (ואני ביניהם) לדמות, שכל כך מזוהה איתו ואפילו תוכן השאלות והפניות לכוכב הראשי מזכיר, אולי אפילו בקריצות מסוימות, את החקירות והתובנות שאליהם הגיע מורפיוס במפגשים עם ניו.



חזרה לסרט; העיצוב המרהיב של בית החולים/המוסד אליו מגיע גיבורינו הוא פשוט פנטסטי ושאר יריעות החול הנמתחות מסביב ומעל המתחם נהדרות אף הן ומסגירות מחשבה עמוקה על אפיון המצב הלא שגרתי, בלשון המעטה, אליו נקלע גיבור הסרט. כל המהלכים מובילים לתגליות מינוריות עד לגראנד פינאלה, שכנראה אכזב רבים וגם קצת אותי מכיוון שלא היה בו מפץ אמיתי ורציני, אבל מצד שני הוא עדיין נתן אפקט הפתעה וסיקוונס הסיום נפתח במשהו, שהזכיר סרט רציני שבו השתתף ג'ים קארי (נסו לנחש). כל ההתרחשויות של הפינאלה אפילו עוררו אצלי שאלה ומחשבה לגבי היתכנות של סרט המשך אפשרי ליצירה המרתקת הזאת.

לא שחקן מוכר, בינתיים, אבל בעלייה קונסיסטנטית, מוצא את עצמו ברנדון ט'וויטס מוליך סרט ששם את פישבורן בשוליים ואותו בתפקיד ראשי ומשמעותי (אחרי שנצפה כבר ב"מלפיסנט" וכנראה ייצפה, על ידי לפחות, גם ב"מעניק" וב"שער") בסרט הנהדר הזה. מותחן מד"ב עם קורטוב אימה, שעושה את העבודה בצורה נהדרת בכל החזיתות ועם גודלו המינימלי, מצליח להחזיק, ברוב הזמן, את הצופה בחוסר ידיעה, מתח, חרדה וטיפ טיפה של אקשן מצדדים לא צפויים. עוד סרט שמובל על ידי קאסט צעיר ולא רע בכלל, מצליח לפרוץ את החומות והגבולות הקולנועיים בעזרת איכות במסווה אינדי ומיניאטוריזם. בגדול, תענוג והפתעה חיובית, שבמקום מסוים גורמת לבקש מנה נוספת.