"שני פנים לינואר": משולש מסוכן ביוון

החזרה של ויגו מורטנסן לתפקיד ראשי היא תמיד סיבה למסיבה ואם שופכים לתמהיל המעניין גם את קירסטן דאנסט והכוכב העולה (מסרטם האחרון של האחים כהן), אוסקר אייזק אז הציפיות כבר מרקיעות שחקים, עבורי לפחות. שנות השישים ביוון מקבלות את פנינו ומדריך אמריקאי עם מבטא יווני מקבץ סביבו קבוצת נשים ובחלקלקות מעביר אותן לסיור דרך הסברים על היסטוריה ומיתולוגיה יוונית, לא במקרה ישנו סיפור של אב ובן, מכיוון שהמטאפורות ואיזכורים הללו הולכים ללוות אותנו משך סרט שלם.
מדריך הטיולים החלקלק מתגלה כנוכל מסדר גודל קטנטן והוא מביע עניין מסוים באחד מהמבקרים באתר ההיסטורי, איש עסקים, שהגיע עם אשתו לטיול ומשתמש בשירותיו, אותו איש עסקים מתגלה כנוכל בקנה מידה רציני יותר והשניים מתחברים מכורח הנסיבות למסע בריחה מהשלטונות המקומיים ומערכת יחסים משולשת, בין שלושת חברי המסע.



הבעל והאישה, הצעירה, נתקלים בבעיות משל עצמם וכמו כן לכל אחד מהם ישנה מערכת יחסים, שהולכת ומתפתחת עם מדריך הטיולים, שהופך להיות עוזר לבריחה, חבר ויריב תוך כדי. הסרט מתאר את מערכות היחסים על קווים דקים שבין חיבה ואמינות לבין שנאה ויריבות. ישנה יריבות ברורה על ליבה של האישה וכמו כן מתפתחת מן מערכת יחסים יריבות ומערכת יחסים של אב ובן, כאשר מדריך הטיולים עונה על קריטריון הבן וגם היריב הרומנטי לאיש העסקים, כאשר האישה נוטה, לאיטה, לכיוון הצעיר ולא לבעלה המבוגר.

הסרט הוא מותחן מובהק, גם אם הוא לא מחזיק במתח אמיתי את מרביתו, הוא כולל המון רפרנסים לסרטי מותחנים ישנים ויש בו אווירה היצ'קוקית, הן מבחינת בניית הסצנות והן מבחינת המוזיקה הנפלאה, שמלווה אותו לכל אורכו. המוזיקה מעבירה אווירה, הנופים הנפלאים והלוקיישנים מרעננים את עלילת הסרט והוא עשוי כהלכה ובטעם של פעם.



סוג של ניאו-נואר, מותחן אפלולי בחלקו עם אלמנטים של פילם נואר, או לפחות חלק מהאלמנטים, שממולאים בצורה שמזכירה את הז'אנר העתיק והמוצלח שגדש את עולם הקולנוע בשנות השלושים והארבעים השחורות לבנות. מורטנסן, כתמיד, עושה את תפקידו נאמנה ובצורה נהדרת, אמין בכל אספקט של התפקיד שהוא ממלא ומלא הדר לכל אורך הסרט, קירסטן דאנסט חביבה למדי ואין בה יותר מדי תרומה לדמות הפאם פאטאל הנכלולית, כפי שמצופה מסוג של ניאו נואר ולבסוף אוסקר אייזק, שהבנתי רק מי הוא לפי כתוביות הסיום ואין בו שום אזכור ללואין דיוויד המלנכולי של האחים כהן, אבל עם זאת הוא משרה אמינות בתפקידו ועושה עבודה טובה, בסך הכל.



סרט מתח טוב ושחקנים טובים, בימוי לא רע בכלל ובסך הכל דרך נהדרת להעביר זמן, ללא מריחה ומשיכה מבחינת השעון, דומה להרבה דברים שהיו ואין בזה משהו שלילי, כל עוד המוצר נמכר בצורה חיובית. ורק נקודה אחת נותרה פתוחה; הבינותי שהסרט מבוסס על ספר מתח של פטרישיה הייסמית', אבל איך ולמה לעזאזל השם קשור לעלילה או לסיפור עצמו ?