סיכום: טקס פרסי אופיר

הפעם הטקס עולה שלב. אם פעם טקס פרסי אופיר היה באמת סתם טקס זניח על סרטים ישראלים חסרי חשיבות שרק מבקרי קולנוע עם משקפיים עבים ושאר בעלי מקצוע בתקשורת היו צופים בהם אז הוא היה נותר מיותר, אך ההבדל שנעשה בשנים האחרונות הוא שהסרטים האלה באמת טובים. מה המשמעות של כל זה? שימו לב אל השנה שעברה - שש פעמים, מי מפחד מהזאב הרע, הנוער ובית לחם היו פשוט סרטים נפלאים, בכל שפה ובכל היבט, בכל ז'אנר ובכל תחום. סרטים מצויינים, עם מקצוענות קולנועית בשיאה ומסוגי הסרטים שיוצריהם חושבים מחוץ לקופסה בכדי שלא יצטרכו תקציב עצום או אפקטים גדולים בשביל להפיקם, אלא רק תסריט עם רעיון מקורי ושחקנים טובים. מסתבר שזה כל מה שצריך בשביל לעשות סרט טוב. גם הסרטים "לצוד פילים" ו"פלאות" היו חביבים נורא ואפילו שלא משתווים הם אל הקודמים, עדיין, מדובר בשאפתנות קולנועית פטריוטית בשיאה. חיפשתם סיבה להיות גאים בהיותכם ישראלים? מצאתם. אולי בעתיד גם נשתתף באוסקר. אבל זה לא הנושא. "טקס פרסי אופיר" כבר מתחיל להיהפך למיני-טקס האוסקר, כי מדובר באמת בסרטים שמסוגלים להגיע אפילו עד לאוסקר. אז מה עשו בשביל שזה יקרה? הפכו אותו לטקס האוסקר, לטוב ולרע. אם אתם זוכרים טוב את מה שקרה עם "ארגו" אתם תבינו היטב את מה שיקרה בסופו של סיפור זה - אכזבה.

אז הפעם מוני מושונוב מנחה את הטקס, מעין גרסא פחות משודרגת של "אלן" עם בדיחות קרש שלא באמת מעוררות תגובה וקצת קטעי רפרנסים לסרטים ישראלים שמעוררים חיוך סתמי בין השורות. לאחר מכן, עוברים אל הפרסים, והם אכן מרשימים. ההתלבטות הגדולה של הערב הייתה ללא ספק בין "אפס ביחסי אנוש" לבין "גט", קומדיית הצבא הנפלאה והמהנה של טליה לביא לבין סרט המשפטים והגירושים של רונית ושלומי אלקבץ. אין ספק, מדובר בבחירה קשה, כי זה מאוד לא קל להצליח בטקס שכזה בתור קומדיה, ועוד בתור קומדיה עם טעם של בורקס. בכל זאת, בסיכומו של הטקס הערב הזה הוא פשוט הערב של "אפס ביחסי אנוש" מכל בחינה. תנו לצה"ל לנצח.



אז בפרס העריכה (שלאורך השנים היה גם הפרס המחולק לסרט הטוב ביותר) הלך לאריק להב לייבוביץ על "אפס ביחסי אנוש", ובצדק רב. אפס ביחסי אנוש הוא סרט מהיר וקולח, אין ספק שעריכה קצת פחות טובה הייתה גורמת לו להיראות פחות טוב, גם אם הצופים לכך לא שמים לב.

מיד לאחר מכן, בפרס התסריט זוכה, מי אם לא, טליה לביא, "אפס ביחסי אנוש"! אני כבר מתחיל לאהוב את הכיוון שאליו מתפתח הטקס. טליה מתרגשת נורא, והנאום שאותו הוא נואמת כבר שמענו רבות, ועדיין, ההתרגשות עצומה ומרגישים שצדק נעשה בטקס זה.



בפרס הצילום (שהוא המאפיין הכי בולט של ההתקדמות הטכנית בקולנוע הישראלי) זוכה טובי הוכשטיין על "מיתה טובה", סרט הזקנים המצחיק והמרגש שיצא בקרוב לקולנועים אותו אני בהחלט לא מתכוון לפספס. האמת, על פי הטריילרים והקטעים הקצרים שהוקרנו לא התרשמתי מהצילום, אבל דבר אחד אין ספק בו - את הסרט הזה אני לא הולך לפספס.

השחקנית הטובה של השנה - היא - הוא - דאנה איבגי, "אפס ביחסי אנוש". כאן כבר ההוכחה שמשהו מתחיל להריח מסריח. כל כך הרבה פרסים לסרט שאני אוהב? ממתי קרה דבר שכזה? אבל לרגע של רצינות נגיד, הגיע הזמן. דאנה איבגי היא בעיני אחת מהשחקניות הכי טובות שיש בקולנוע הישראלי בכללי, וכשאת הבת של משה איבגי זה לא כ"כ מפתיע. 2 פרסים בטקס אחד, הישג גדול בלי ספק.



והשחקן הגדול, או יותר נכון הטוב של השנה הוא - זאב רווח. אני באופן אישי מאוד אוהב את זאב רווח, אבל לעזאזל, איזה נאום מרגש. אפשר להגיד שלא מדובר בנאום מתוחכם או שנון, אבל האותנטיות, הכנות, העממיות. הדברים האלה שהופכים את זאב רווח להיות השחקן הגדול שהוא, והוא בהחלט גדול. עוד סיבה להגדיל את הציפיות לקראת "מיתה טובה".

פרס הבימוי הטוב ביותר הולך אל טליה לביא, "אפס ביחסי אנוש". הייתי אומר שזה מפתיע, אבל אחרי כל שאר ההפתעות שהיו כאן כל מה שנותר זה שאפס ביחסי אנוש יזכה בסרט הטוב ביותר, גם אם זה לא ממש יהיה כמצופה. דבר אחד בטוח, בשביל לדעת איך לביים קומדיה איכותית חובה לצפות ב"אפס ביחסי אנוש", בכל ארץ.



והסרט הטוב ביותר שהיה הערב הוא: "גט". אוי. רגע, מה? למה? אפס ביחסי אנוש על פי דעת האקדמיה יותר טוב מגט בתחום המשחק, בתחום התסריט, בתחום הבימוי, אפילו בתחום העריכה, אז במה "גט" טוב ממנו? אה. שכחתי. מדובר בסרט על העצמת הנשים. כלומר, גם "אפס ביחסי אנוש" הוא סרט על העצמת הנשים, אבל מדובר בקומדיה, וקומדיה זה לא מוצר קולנועי מספיק איכותי בשביל לשלוח אל האוסקר. אז כן, מסתבר שצדקתי: "אפס ביחסי אנוש" עדיין נותר סרט קומדיה זול בעיני אותם חברי האקדמיה המנופחים ולמרות שהוא סחב מלא פרסים בדרך, עדיין נותר מאחור. כזו היא האמת - הכל טוב ב"אפס ביחסי אנוש" חוץ מהסרט עצמו. עכשיו כל מה שנותר זה לחכות לאוסקר, שאולי גם הוא יתחשב בנשים המתוסכלות מגירושין. אני מאמין שגם אז ישתחל לו איזה סרט כיבוש ואז חברי האקדמיה יקבלו התקף לב, אך מגיע להם. נתראה בשנה הבאה.



פרס שחקן המשנה: ששון גבאי, "גט"
פרס שחקנית המשנה: דאנה איבגי, "את לי לילה"
עיצוב אמנותי: אבי אביבי, ״יונה״
סרט קצר: פריז על המים
הסרט התיעודי הקצר: "כופר נפש"
הסרט התיעודי הטוב ביותר: "הנסיך הירוק"