"הרץ במבוך": מבוך פשוט

פעם סרטי מד"ב היו דבר שאנשים היו הולכים לקולנוע רק בשבילו. סרטים מהסוג שיודעים שבבית ההנאה תמיד תהיה פחותה, וגם זה היום כבר לא ממש נכון עם כל עידן הHD או הפלזמות למיניהם. אבל אנחנו צופים קלאסיים, קולנוע בשבילנו הוא האופציה הראשונה. הבעיה היא שהסרטים מתחילים להיראות אותו הדבר. זה בערך הולך ככה: העולם נחרב מסיבה מסויימת, לאחר בחירות קם שלטון אכזרי וחסר רחמים שמתעלל בכל האזרחים שבו, ואז קמה דמות אשר מחליטה לעורר שינוי בשלטון אשר עושה בהם ניסויים לכל מיני משחקים או פלוגות או תפקידים או כל דבר אחר ובוחרת לעורר מהפיכה. אותי אישית זה כבר ממש משעמם. וכן, "הרץ במבוך" בקלות יכל ליפול לפח הזה. גם הוא עוסק בחבורת נערים הנלחמים על חייהם בתוך זירה, גם הוא מבוסס על ספר, גם בו יש רומן, גם בו יש שחקנים ושחקניות יפים ויפות וגם בו יש לא מעט מכות ואפילו מאבק על ארגוני השלטון. אך עדיין, כמעט ואין דמיון בינו לבין כל סרטי המד"ב הרומנטיקנים האלו לנוער שיוצאים כל חודשיים. אך לפני שאנחנו עוסקים בהשוואות, שווה לעסוק לרגע בסרט עצמו.



הסרט מתחיל ישר כשהדמות הראשית נזרקת אל אזור המבוך - אין הקדמה ואין סיפורים, הכל קורה בקצב נורא מהיר - ומשם כל מה שנותר לנו לגלות הוא מה שנאמר לנו על ידי הדמויות האחרות. הדמות הזו היא נער, המגולם על ידי דילן אובריין (מאוד מזכיר את לוגן לרמן מ"פרסי ג'קסון") שקם בתוך זירת טבע מוקפת חומה ללא שום ידיעה לגבי מה שעבר או מי שהיה. אין לו שם, עבר, חיים, או כל דבר שאפשר ללמוד עליו, כל מה שנדע עליו נדע מתוך מה שיקרה לו בתוך האזור ההוא. הוא נכלא עם כמה נערים בני גילו בזירה הכלואה, ומדובר בנערים שיודעים איך לנהל את עצמם. יש להם סדר יום, סדרי תפקידים, עבודות בית, וכל זה נעשה בפיקודו של גלי (המגולם על ידי וויל פולטר מ"אנחנו המילרים", ההוא עם המבט המוזר) שהוא הדמות הפחות נחמדה בסיפור. במהלך הסרט נזכרת הדמות הראשית בפלאשבקים קצרים ששמו הוא תומאס, ושיש בחורה שמחכה לו, אותה משחקת קיה סקודלוריה, והיא כמובן דמות שאחוז ההשפעה שלה על העלילה הוא אפס, אבל היא שם רק בשביל הרומנטיקה. תומאס לא מעוניין להישאר באזור ההוא. הוא רוצה לדעת למה הוא שם, איך הוא הגיע לשם, מה מצפה בהמשך והאם התשובה נמצאת ב"מבוך". פעמיים ביום, בבוקר ובערב החומה אשר סובבת את החבורה נפתחת לשני חצאים שמהווים כניסה למבוך סתרים שבתוכו עלולים החבורה למצוא את הפתרון למקום הימצאם, אך גם לאבד את חייהם. את הנערים אשר מעזים להיכנס למבוך מכנים "אצנים" (כן, ככה מתורגם RUNNER בקולנוע), אשר יוצאים פעם ביום בריצה אל תוך המבוך למצוא פתרונות, אך רובם אינם חוזרים. כשתומאס מחליט להיכנס למבוך, הוא גם הראשון שמצליח לנצל אותו. הוא היחידי שמצליח למצוא פתרונות לתעלומות ולהוביל למסקנות שונות, אך גם מטיל סיכון ענק על שאר חבריו. האם הוא ימצא פתרון?



אז כן, הסיפור הכללי מעניין, אך מתחילתו ועד הכניסה האמתית למבוך לוקח זמן, ואולי יותר מידי זמן. הסרט מתמקד בכל מיני פרטים עלילתיים מוגזמים ולא ברורים או מובנים, ועד אז קל בקלות לאבד עניין בסרט. אבל כשהסרט מתמקד במבוך, הוא פשוט נהפך לבונבוניירה של אקשן, אפקטים ומריטת עצבים. האקשן כאן הוא אינו אקשן מוגזם, אין לצפות לפיצוצים באוויר או חלליות ענקיות, כי כולו בסה"כ מתרחש בתוך מבוך, אבל יש משהו בצילום המבוך ובאווירה הנוצרת שמשרה תחושה מאוד מלחיצה, תחושה שמזכירה חלום בלהות אפל ואין ספק שהסרט לא מוותר לצופים מהבחינה הזו. כשיש דמויות מפחידות במבוך או יצורים מוזרים, הן אכן מפחידות והם אכן מוזרים. כשיש קטע מקפיץ, הוא יהיה מקפיץ. כשיש מרדף במבוך, הוא יהיה מרדף אפל, מותח, בלי פשרות, שמצד אחד אי אפשר להפסיק להסתכל ומצד שני הצופים התמימים רק מחכים שייגמר. זה בהחלט מרשים ליצור סצנות כ"כ אפלות ומטרידות כשמדובר בסרט שמיועד לנוער ולילדים, ועוד בסרט בעל מראה של סרט קיץ חביב וכיפי, אבל כמובן שהבחירה הזו הופכת אותו לאמיץ יותר ומעניין יותר, לפחות עבור הצופים שאינם קלסטרופובים. רק חבל שזה לא נותר עד סוף הסרט.



בסוף הסרט כל הקטעים המסתוריים שהובילו אותו מסתכמים בפתרון אחד שקשה להחליט אם הוא יותר מפתיע או יותר מטופש. מצד אחד, ניתן להגיד בקלות שהוא כן מצליח לתת הסבר (שהוא עדיין בדיוני, הזוי, מופרך לחלוטין) לכל ההתרחשות העלילתית והמוזרה בסרט, אך מצד שני, קשה באמת לקחת את הסוף הזה ברצינות בגלל שהוא כ"כ מוגזם ולא אמין. נכון, אמינות היא הדבר האחרון שאנחנו מצפים מסרט מדע בדיוני, אבל אם בסוף של "משחקי הרעב" הנשיא סנואו היה מתגלה כרופא מרושע שאוהב לרצוח נערים בשביל לטגן אותם למאכל לעשירי הקפיטול גם אז שלל הצופים היו מתעצבנים. אבל "הרץ במבוך" מאוד רחוק מלהיות "משחקי הרעב", וגם לי נמאס מההשוואה בניהם כי בלב שלם אני יכול לומר שמדובר בסרט שנמנע מכל רצון להידמות לסרט בדיוני אחר. הוא בהחלט עשיר באפקטים, מלחיץ, עשוי היטב ומהנה לצפייה, אך בשורה התחתונה הוא מסתכם בהיותו סרט קיצי טיפשי לחלוטין, אם כי נותר מבדר לאורך כל הדרך.