"המעניק": המעתיק

ספרו לי אם זה נשמע לכם מוכר - סיפור אשר מתרחש בעולם עתידני, בו השלטון אוכף את החוקים ללא רחמים על התושבים ומחייב אותם לנקוט בצעדים אלימים בניהם ובין אחד לשני, כאשר אחד מן האנשים באופן סתמי מגלה על התעמולה ומחליט למרוד בשלטון, וכמובן שזה רק בגלל שככה תמיד העולם יראה יותר טוב. כן, זה לא סתם מוכר לכם, היו לנו הרבה סרטים כאלה. אולי יותר מידי. זה היה ב"משחקי הרעב", זה היה ב"מפוצלים", חצי מזה היה גם בגוף מארח או כל שאר הסרטים החביבים לנוער שלא מפסיקים להפריע לנו בנוגע למוסר, צדק, חמלה ואנושיות. הפעם זה דווקא לא הוגן. עם כל הכמות המפוצצת של קיטש ורגש ואפילו רומן מאולץ שדחפו לסרט ההוא, ולמרות השחקנים והשחקניות היפים והיפות שכולם מזכירים אחד את השני באופן מפתיע, עדיין, "המעניק" באיזה שהוא מקום פשוט נקלע אל חבורת הסרטים האלו שלא בחובתו, אפשר להגיד אפילו שהוא פשוט רכב על גל ההצלחה שלהם. בעוד כל הספרי נוער הפוסט אפוקליפסטים נכתבו בעשור האחרון, "המעניק" מבוסס דווקא על ספר שיצא ממש בתחילת שנות ה90, בתקופה בה עולמות עתידניים בקולנוע היו רק ב"סטאר וורס". זה כ"כ קשה לשפוט סרט בתור עצמו כשהוא כ"כ דומה לאחרים, אבל למזלנו אפשר לומר שגם חיקוי הוא בין הטובים שבחיקויים.

האנושות נחרדה. למה? בגלל שהיו מלחמות, הרס, חורבן, דברים שמאלצים את העולם מן הסתם להיחרב. אז כדי למתן את האלימות ולהציל את המעטים ששרדו את ההרס העולמי, השרידים עברו לעולם חלופי בו חיים האנשים בתוך קהילה מוגדרת ומסודרת, המשתייכים לתאי משפחות באופן טכני לחלוטין ללא התנהלות טבעית כל שהיא. הפעם, בעולם גם אין שום צבע, שום ריח, שום רגשות ושום תחושות, וכמובן גם שום תרבות ושום יישומי תרבות. זה אומנם סותר בכמה רגעים את התהליכים העלילתיים של הסרט, אבל שיהיה. כל נער שמגיע לגיל 18 מקבל מינוי לתפקיד מאוד-חשוב בעולם ההוא, אך כמובן שדמותנו הראשית בסרט לא מתאימה לאף תפקיד. בעקבות כך, ג'ונאס הבחור הרגשני נורא המגולם על ידי ברנטון טווינט הילדון מקבל מינוי לתפקיד החשוב מכל - שומר הזיכרונות. בחור שתפקידו הוא פשוט לאגור את הרגשות והזיכרונות של כל תושבי עולמו, לשמר את הסדר. את כל אלו הוא ילמד על ידי המעניק (ג'ף ברידס, שברוב הסרט לא מבין איך הוא הסכים לשחק תפקיד שכזה) אך כמובן שהשניים בהלם מכל ההיחשפות לרגשות והתחושות שהשלטון מסתיר מהם, לכן, בוחרים השניים למרוד. בתפקיד הגרסא הנשית של פרזידנט סנואו משחקת מריל סטריפ, והיא ללא ספק הכוכב של הסרט, גם אם הדמות שלה מופיעה רק ל5 דקות.



הסרט מבוסס על עקרון נורא פשוט, היחשפות לרגשות ולתחושות החיוביות או הרעות שבאדם, והדרך שבה הדמות הראשית עוברת את התחושות בהחלט מרתקת. ג'ונאס מגלה במהלך הסרט כיצד לראות בצבעים למשל, והסרט מתחיל בשחור לבן לאורך זמן רב מהמצופה והמעבר לצבעים בהחלט מרהיב לעין ולא משעמם כלל. גם ההיחשפות של הבחור לצלילי מוזיקה, לרגשות אהבה או אפילו לחשק לרקוד ולנוע מביעים המון דברים שאנו לוקחים כמובן מאליו ובסרט מפורשים כדברים גדולים מהחיים, בעיני זה היה מקסים. גם הרגעים בהם ג'ונאס חווה מלחמה וכאב עשויים היטב והם כולם מועברים בהדרגתיות מושלמת, באמצעות הבימוי המהוקצע של פיליפ נויס שבהחלט מוסיף לתסריט הפשוט מעט עומק ורגש נסתר. הבעיה אצלי הייתה דווקא השחקן הראשי, שאפשר לומר והוא יותר שחקן פרסומות מאשר שחקן קולנוע. כן, ברנטון בהחלט נראה לא רע, אבל למה הוא כ"כ רגשני? למה משהו בו כ"כ לא אצילי, לא גברי ומאוד רגשני מידי? אין לי בעיה עם דמויות כאלה כמובן, אך הבעיה היא שכאן זה פשוט לא היה מתאים. היה חסר מעט אומץ ותעוזה בדמות שלו שהשחקן לא הצליח להביע. שלא נדבר על כך שהדמות עוברת בקשיים עצומים וברנדי כ"כ לא מודע לדרך בה הוא מנסה להעביר את הקושי, שבטעות מוציא כמה רגעים מביכים במקום מרגשים. דווקא הישראלים החביבה שמשחקת את חברתו פיונה, אודיה ראש, משחקת לא רע בכלל, אבל איכשהו כל האיפור והצעצועים שהודבקו לפניה גרמו לה להיראות יותר כמו בובת חרסינה מאשר סתם נערה ישראלית יפה.

בכמה דברים אין ספק: "המעניק" הוא סרט שעשוי היטב. הרעיון הבסיסי העומד בתוכו מעניין מאוד, הסרט מרהיב נורא מבחינה ויזואלית, הסיפור מתמקד בצדדים רגשיים וחווייתיים מעניינים ויש משהו בביצוע הסרט שמותיר טעם אפי, גדול, מושקע. אך זה לא מספיק. גם האפקטים המרהיבים וגם הרעיון המעניין לא ממש מצליחים לכפות על תצוגות המשחק הבינוניות והעלילה הטיפה מוגזמת ופשוטה מידי, והחלק המעצבן הוא שהשחקנית היחידה שמביאה תפקיד ראוי בסרט היא מריל סטריפ כשהיא משחקת רק 5 דקות. בתור סרט להעביר את הזמן, אין ספק שהוא עשה את העבודה. 90 הדקות שלו הן בין המהירות והמעניינות שראיתי בזמן האחרון. אבל, למרות שיש בו מסר מעניין ולא מעט חומר למחשבה, האם זה באמת מיוחד אחרי שראינו את משחקי הרעב ומפוצלים? זה כמובן, תלוי רק בצופים. בסה"כ "המעניק" בתור עצמו ללא השוואות הוא סרט מעניין ויפהפה, אך כל עוד הצופים משווים אותו לשאר הלהיטי נוער הבדיוניים, הוא סתם עוד חיקוי. אבל לפחות הוא חיקוי מוצלח.