"יום הבוחר": בחירה גורלית

חובה לבצע סינון ראשוני לקהל הצופים לסרט הזה והסינון מתחיל באנשים שפחות מחבבים דרמות הקשורות לספורט – שלב ראשון סונן. שלב שני הוא לנפות את האנשים, שחובבים דרמות ספורט, אבל לא מתחברים לספורט האמריקאי, על כל נדבכיו (ובנדבכיו אפשר לדון ימים שלמים). ולבסוף להסביר לקהל הצופים שעומד לצפות בדרמת ספורט אמריקאית, שספורט ודשא פעילים לא יהיו כאן. משאים ומתנים יהיו בשפע, קומת ההנהלה תגעש ותרעש והמון מושגים ירוצו כמו פינג פונג של מילים ומצד לצד בצורה אינטנסיבית ורק צריך להצליח לנסות להבין את הכיוון הכללי של הסרט ואתם בסדר. קוסטנר המזדקן מריץ את עצמו פעם נוספת בתור כוכב ראשי בסרט, שהאמת מלא בסימני שאלה לגבי הצלחתו והסינונים דלעיל מעידים על כך.



הוא מגלם את דמותו של סוני וויבר, ג'נרל מנג'ר בקבוצת פוטבול בקליבלנד, אוהיו, סמל הלוזריות (עד לנחיתתו המחודשת של לברון ג'יימס בקבוצת הכדורסל) הספורטיבית.
הסרט והעלילה הולכים ומלמדים אותנו על אדם החוסה בצל אביו, מאמן עבר גדול, שנפטר לא מכבר והותיר קבוצה ומשפחה פצועה. גם חיי הזוגיות של וויבר עולים על שרטון, כאשר זוגתו מגלה על היריון, שאותו הוא לא מקבל בשמחה וללא קשר לזה, יחסיהם עדיין חבויים במקום העבודה ולא מופצים כבשורה פורמאלית.

כל סיפור הרקע מתגלה לאיטו, שכבה אחר שכבה, כאשר הטלפון שמתקבל במשרדו של וויבר חושף אותו לעסקת חליפין מבטיחה, שהיוזם שלה מסתמך על העובדה שוויבר נואש להצלחה, על מנת לסחוט את הלימון החמוץ עד תומו. הסרט מתאר שלב אחרי שלב את השעות לפני הדראפט של ה-NFL, אירוע ענק, שמהווה נקודת שינוי באורח חייה של קבוצה מקצוענית ומסוגל לבנות ולהרוס קבוצות וקריירות מקצועיות במחי יד. תפקידו המסובך של הג'נרל מנג'ר לא קם ונופל רק על יכולת האימון והניהול השוטף של הקבוצה במהלך השנה, אלא גם על זיהוי כשרונות ואיתור עסקאות, שישתלמו לבניית שלד יציב לקבוצה.

בתור חובב NBA, מצאתי את עצמי מזדהה עם התכנים והקווים הכלליים של הסרט, כאשר רק השינוי מגיע לידי ביטוי רק במושגים כמו תפקידי השחקנים והביצועים שלהם, אבל הלך הרוח הכללי מאחורי העסקאות הרגיש ונראה זהה למדי למה שקורה בעסקאות הדראפט ב-NBA.



שחקנים נבחרים לקבוצה א' וכבר באותו הערב מועברים לקבוצה או קבוצות אחרות, קריירות רבות עומדות ומוטלות על הכף והרבה דברים מסתכנים בסיכון עתידי ואף ממשי, בהווה והכל על סמך אי אילו החלטות לגבי בחירה נכונה לקבוצה. הסרט מגלם בצורה נהדרת בתוכו את כל אותן החששות לבעלי התפקידים וכמו כן לשחקנים, שנראים מצד אחד כמו קורבנות שוק בשר ומצד שני כמרוויחים הענקיים של הערב הרה הגורל הזה. אני חייב להודות שפתיחת הסרט הייתה מסורבלת, כמו גם המשכו, אבל השליש האחרון העלה את הסרט על מסלול ישיר ומעל דרך החתחתים ונתן את כל האלמנטים היותר מוצלחים לדרמת ספורט טובה, במן הכלאה של Money Ball”" ביחד עם "ג'רי מגווייר", המייצרת תוצאה סופית טובה למדי.

הסרט לא חף מניסיונות זולים לרגש ולא מצליח להעמיק דמויות רבות וסיפורי רקע, אבל המיקוד שלו בשתיים שלוש דמויות בצורה יחסית שטחית מצליח לעשות את העבודה ולייצר את התמורה לציפייה הארוכה במהלכו של הסרט. קוסטנר הוותיק נתמך בקאסט לא רע בכלל הכולל שמות וותיקים ומפוארים כפרנק לנגלה הנהדר, בתור הבעלים המלחיץ של הקבוצה מקליבלנד ואלן בורשטין הנהדרת, המגלמת את אימו, חסרת המנוחה, של סוני וויבר.



כוכבים פחות וותיקים (בגיל) גם שותפים לסרט ומעבים אותו מבחינת קאסט, כי משחק דגול לא נדרש מהם וגם לא מגיע, בהתאם לדרישות המינימליות של התפקיד. טרי קרוס השרירי, ג'ניפר גארנר הפרוותית, דניס לירי הקפריזי, שעושה כמעט הכי הרבה רעש חוץ מצ'דוויק בוסמן הצעיר והמבטיח שעושה קובה גודניג, בקטנה והוא הדמות המלהיבה, מבחינתי לפחות, בסרט. כל אלו הם שותפיו הפחות זקנים של קוסטנר וביחד עם משלימים קאסט מכובד שנתמך בהמון אושיות פוטבול אמיתיות, שמגלמות את עצמן ואין לי מושג קלוש מי הוא מי, מי אמיתי ומי שחקן, בשלב כזה או אחר של הסרט.

המשחק אמין, הבימוי קולח והפואנטה של הצגת משחקי המלחמה מאחורי קלעי עולם הפוטבול נכנסת ומוזרקת עמוק אל תוך ורידי הצופים, המוכנים לאינפוזיה.
התחלה צולעת ופתיחה לא מבטיחה מסתיימת בקול הדר וסרט מצוין, שהוגדר במקומות מסוימים כקומדיית ספורט, ממש לא הלך בכיוונים הללו והיה דרמה מקצועית עם קישור ישיר לעולם הספורט וסביבו. קהל היעד של הסרט יכול להמתין בסבלנות להגעתו מהמסך הגדול (אם יוקרן בכלל) אל עבר המדיום הביתי ולהנות מכמעט שעתיים של ירידה לעומק עומקיהן של חילופי הדראפט המפולפלים ביותר, שעשויים לקרות במציאות.