"המועדון של ג'ימי": על ריקודים ומאבקים

יש משהו מתסכל ביצירות קולנוע שאפתניות והיסטוריות שמטרתן להביע מסר שלא רלוונטי לתקופתנו. המועדון של ג'ימי מתרחש בתקופה שחסר לי ידע רב אודותיה, ורובו מתנהל על פי הלבטים השלטוניים שאפיינו את התקופה. אם כבר מדובר בסרט היסטורי, אני מאמין שניצול התקופה לצורך הסיפור הוא הדבר החשוב ביותר; אך הסרט בוחר יותר לנסות ללמד אותנו ולהטיף לנו לגבי התקופה ולא לבדר אותנו, אם כי לא מרגיש שבאמת יש לו משהו ללמד אלא יותר משהו לבקר, ולא נראה לי שהביקורת הזו תקפה לגבי תקופתנו. קשה יהיה גם להגיד שהוא רק שיעור היסטוריה על אותה התקופה, כיוון שלפשוטי העם (כמותי) חסרים פרטים היסטוריים רבים כדי להשלים את החוויה ולהבין את כולה. אבל לפני הכל,קצת על הסיפור עצמו.

ג'ימי הוא בחור מרדן. הוא חי באירלנד של שנות ה30, בה יש הסתייגות לא ברורה מכל דבר שמאיים על הסדר הישן והטוב - קיבעון. קיבעון דתי, קיבעון תרבותי, קיבעון חברתי. הסתייגות משמיעת מוזיקה אמריקאית או ג'ז, הסתייגות מריקודים, הסתייגות מקבלת אנשים שאינם מאמינים בדת או באל לחברה הישרה והסתייגות מקבלת האיום החדשני שג'ימי עלול להביא איתו באומץ ההמוני שמביא עמו. בעבר כמו שבעבר, הדרך היחידה למגר איום היא באלימות ובחוקים נוקשים כלפי העוברים על החוק, אך ג'ימי חייב לעבור על החוק, "בשם החופש", כמובן. אז ג'ימי, כאדם אוטודידקט חובב תרבות מושבע בוחר לשחזר מועדון ריקודים ישן אותו ניהל כשעזב ובוחר להפוך אותו לסוג של "מרכז תרבות" בו ילדים, נערים ומבוגרים יוכלו לבוא וללמוד לשיר, לצייר, לכתוב וכמובן לרקוד, שזו המומחיות המרהיבה ביותר של ג'ימי. אך כמובן שהאיום של השלטון לא מאפשר לו לעשות זאת, וכאן באה המחאה החברתית שמציגה את החופש החדשני מול הקיבעון השלטוני הכפייתי שמלווה את אורך כל הסרט, שמייצג גם את אירלנד החלשה מול בריטניה כאימפריה, וגם את הכנסיה הקתולית הנוקשה מול החופשיים החילוניים במועדון.



הבעיה החוזרת בסרט היא שנושא המועדון לא מספיק מחזיק את הקונספט החברתי שעליו נשען הסרט, וחבל שכך. נערים למשל נפצעים ונחבטים בגבם רק בגלל שביקרו במועדון ובוחרים לבקר בו שוב למרות האיום והפחד, רק בשביל לרקוד. ג'ימי מכנס נערים ושאר אנשים אל תוך המועדון תוך כדי שמסכן אותם בנידוי חברתי ואפילו באלימות מצדי השלטון רק בשביל שיוכלו "ליהנות".
זה נחמד מאוד מה שג'ימי עושה, אבל למה שאנשים יעמידו אותם בסכנה כ"כ גדולה בתקופה כ"כ מאיימת רק בשביל ליהנות ולרקוד כמה ריקודים? איך אני אמור להאמין ולהתחבר לנושא שבאמת לא מצדיק את המעשים שהדמויות עושות? ברור שכל צדדי השלטון הדתי או הבריטי טועים בכוונתם כשפונים באלימות אל אנשים שרוצים רק להתבדר, אבל בכל זאת, כאנשים עלינו לשים את הסכנות
לפני ההנאה חברתית וכשזה מגיע למצב של אלימות, לא נראה לי שהייתי מעדיף ללכת למועדון ההוא. זה ברור שהמועדון מייצג בצורה סימבולית מסויימת את הניגוד לשלטון, אבל זה לא מספיק מחזיק בעיני.

אך עדיין, אפשר היה להבליג על זה לולא הבעיות האחרות הנלוות לסיפור. בתור סיפור המבוסס על סיפור אמיתי, קשה באמת להבין את הלבטים החיצוניים שהשפיעו על הסיפור מאוד אך לא היו ברורים. דברים הקשורים לשלטון הבריטי באירלנד, למלחמה שהייתה בניהם, להפליות ולשלל סיפורים שבאמת לאדם שלא מבין את ההיסטוריה הכוללנית קשה באמת להתחבר ולהבין. בנוסף, אל הדמות הראשית של ג'ימי קשה נורא להאמין, ואולי זו באשמת השחקן בארי וורד שהוא דווקא שחקן לא רע אך דמותו הכתובה לא באמת הצליחה לרגש אותי. גם הרומן שהצמידו לו, בחורה בשם אונה, לא מצליח באמת לרגש אך השחקנית הנפלאה סילה קרבי המשחקת אותה משיגה תפקיד אמין ורגיש שבהחלט שווה את רגעי המסך שמקבלת, אם כי היא לא מצליחה להחזיק את הסרט כולו.



"המועדון של ג'ימי" הוא סרט שיותר מתאים לחובבי הקולנוע האיכותי שמיועד לחובבי היסטוריה ולעשירי ידע בכל הנוגע לסיפור הכולל על מלחמת האזרחים או לכל המתעניינים בסרט קטן המייצג מלחמה גדולה. בתור בידור, בתור סרט שמטרתו להוות חיבור רגשי או עלילה מעניינת הוא לא מצליח במטרתו, אך עדיין מספר סצנות ריקוד חביבות ויחסי דת או משפחה מעניינים מקבלים את הקרדיט ומצילים את הסרט משעמום מוחלט, גם אם לא היה לי בו עניין רב.