"איש מבוקש מאוד": פרידה מותחת ומתסכלת

"עבדו עלינו". זה מה שזוג צעיר אמר כשישב באולם הקולנוע כמה כיסאות על ידי. "זה בכלל לא סרט מתח, מה זה השעמום הזה?" וכן הלאה. יכול להיות שאני בהחלט מסכים עמם - "איש מבוקש מאוד" הוא ממש לא מותחן ריגול טיפוסי שכולל מרדפים רבים וסיפורים מרגשים ומעניינים, הוא סרט שעוסק בנושאים כבדי ראש ובשאלות אתיות רבות שכמובן ולרוב הצופים המצפים לסרט מסוג זה לא יהיה את הסבלנות לשבת ולראות. לכן, בתור התחלה נסכם ש"איש מבוקש מאוד" הוא סרט שלא פועל על פי חוקי הז'אנר הקבועים, וכן, באיזה שהיא מידה על פי הפוסטר והטריילר עבדו עליכם, אך למרות הכל הסרט הצליח לסחוף אותי לתוך תוכו באיטיות המתפתלת והשקטה שבה הוא מתקדם, עד לרגע האחרון בו יצאתי מופתע אך מתוסכל להפליא.

לאף אחד אין מושג מיהו איסה. מהגר זר שהוא חצי צ'יצ'ני וגם חצי רוסי, נכנס בסודיות אל תוך קהילה איסלאמית בעיר המבורג שבגרמניה ועושה את כל המאמצים כדי להסתתר מהמשטרה המקומית ומסוכנות הביון. אבל כמו שאנחנו יודעים, זה קשה לחמוק מכל אנשי המיסתורין שחושפים ותופסים מהגרים וטרוריסטים במהירות ההבזק, אך הפעם הבחור נמצא בדילמה. אין הוכחה חותכת לכך שמדובר בטרוריסט ואין הוכחות שמדובר בבחור שקשור לתכנית אלימה כזו או אחרת. האמריקאים, כרגיל, פשוט רוצים לתפוס את הבחור ולענות אותו עד שיספר כל מה שהוא מסוגל לספר, ואילו סוכנות הביון המקומית בראש גונתר (פיליפ סימור הופמן) בוחרים לנסות להתיר את הבחור מכליאה, לעקוב אחריו בעדינות כדי לנסות לחפש פרטים גדולים יותר, מעניינים יותר. הכל מסתבך כשאל הסיפור נכנסת עורכת דין יפה מאוד אך נוקשה, שמנסה לעצב את הבחור הטרוריסט ולהפוך אותו לאדם טוב יותר, שגרתי יותר, כשלא יודעת שבעצם נכנסת למלחמה גדולה ממנה בהרבה. בסופו של דבר כולם מנסים לפתור את השאלה המסקרנת: האם מדובר בבחור תמים או האם מדובר בטרוריסט קיצוני?



פיליפ סימור הופמן נפטר לפני לא מעט זמן, וזה היה בהחלט אירוע טראגי. כשזמן מועט לאחר מותו יוצא לאור סרט כה איכותי ומבריק אפשר בהחלט לומר שמדובר ביצירת הפרידה המושלמת. למרות שמרגישים את חוסר הכוחות ואת ההתמכרות הקשה בה לקה בזמן הצילומים, מדובר באחת מהופעות המשחק הטובות שראיתי בשנים האחרונות. הדמות שהוא משחק, גונתר, היא דמות קשה ונוקשה להפליא שלא קל להתחבר אליה, אך עם התפתחות הסרט מתגלה חמלתו הרבה תוך כדי תסכול רב בהתייחסות הדמויות הסובבות אותה כלפיה. גם שאר הקאסט, הכולל שחקנים גרמניים ואמריקנים יחדיו, נפלא ומציאותי, אם כי אין להשוותם למאסטר. בספר עליו מבוסס הסרט של הסופר ג'ון לה קרה הדמויות הראשיות הן גרמניות לחלוטין וכך הן מוצגות גם בסרט, מה שקצת משעשע בכך שהן מדברות אנגלית שוטפת, אך כנראה שעדיף שכך בשל הנוחיות.

הסרט מעבר לחקירה מורטת העצבית של איסה (שמתגלה כחלק מחקירה גדולה עוד יותר) הוא סרט על עקרונות מוסריים ברורים. המלחמה של גונתר היא לא רק נגד הטרור, היא גם נגד המשטר הגרמני ואפילו נגד המשטר האמריקאי. ככל שמתקדם הסרט מתגלים יותר סכינים בגב וגונתר מבין שהוא לבד בסיפור הזה, כבר אין חברים וכבר אין על מי לסמוך, ובסופו של דבר גם האנשים הכי קרובים בהם תמך עלולים להיות אויבים שפועלים בדרכם שלהם בלבד. המשטר האמריקאי או הגרמני מאמין בדרכים אלימות כלפי כל זר וכל מהגר בהם מנסה גונתר להלחם ולפעול בעדינות שתשאב אותו לידע ולפתרון, כאשר הבחירה היחידה שלו היא או לסכן את הביטחון של האזרחים בתנאי שהוא סומך על בחור שהוא אכן טרוריסט, או לסכן את הבחור במידה והוא לא. הסיכון והטלת הגורלות רק מאיימות על כך שמישהו בסיפור הזה עלול להיפגע, וכמו בכל מצב טרוריסטי מסוכן חפים מפשע צריכים למות בשל הסיכון. הסרט מבקר נורא את המשטר האמריקאי על כך שפועל ללא שום הגיון, פשוט ואלים, ישר וחד ולא מנסה אפילו לתת לאפשרויות המתוחכמות והחמלתיות לפעול, אלא בחוסר הגיון שמותיר את התוצאה מאכזבת ומתסכלת.



"איש מבוקש מאוד" הוא סרט על אי ודאות ועל סיכונים, על קרירות ועל חמלה, על החלטות שצריכות להיעשות בזמן הנכון ובעיקר על השלטון. כולנו יודעים שהמוסדות הממונים עלינו עלולים לא להבין את רצוננו בכל מקום ובכל מסגרת ואף להרוס כל תקווה שהייתה לנו, כי האינטרסים שלהם תמיד חשובים יותר. המשפט המלווה את הסרט מציג את השלטון בתור ארגון המנסה "להפוך את העולם לטוב יותר", אך ככל שהסרט מתקדם מבינים כיצד שהוא פשוט הורס ומפרק אותו לחתיכות. אין ספק שהקצב שמפתל את סיפור החקירה בעדינות ולא במהירות עלול לאבד מעט מהצופים בדרך, אך הצופים שיישארו מרוכזים יספגו חוויה קולנועית מעניינת, מותחת, מפתיעה ובעיקר מתסכלת במיוחד שמותירה לנו להבין שגם אם נדמה לנו שהבחירות שלנו הם הדבר הנכון, עדיין הן לא ממש משנות.