"קסם לאור ירח": וודי חמודי

קצת קשה לתאר במילים מדויקות את אותו הציניקן היהודי שמצד אחד בלתי נסבל ומצד שני אהוב נורא ששמו הוא אחד השמות הבולטים בקולנוע, "וודי אלן". קשה לי להאמין שקיימת ביקורת קולנוע על איזה שהוא סרט שלו שלא כוללת את שמו והתייחסות רחבה אליו ואל סרטיו. מצד אחד, עצם העובדה שהבחור נושק לגיל ה80 ומצליח להתמיד באופן שיטתי בייצור סרט בכל שנה שחולפת בעיני מרשימה ומדהימה, והצד היותר מרשים הוא שרוב הסרטים שלו טובים, גם אם לא כולם מבריקים. הבעיה היא צו הרף. וודי אלן בעברו היה במאי מקורי עם שאיפות אמנותיות רבות ששבר את המסגרת בכל דרך אפשרית, אפילו בדרך פיזית - כאשר בסרט "שושנת קהיר הסגולה" פשוט מסך הקולנוע המופיע בסרט נשבר ודמויות השחקנים יצאו מן המסך אל האולם, וזו הדרך הכי נוחה לתאר את הבחור, שכל מי ששומע את המעשיות עליו גם בחייו האישיים מבין שמדובר בבחור מאוד לא שגרתי. כנראה שזאת הבעיה שמתקילה אותו בסרטיו החדשים; הם די שגרתיים. זה ממש לא אומר שהם לא טובים.



סיפורינו כעת מתחיל בשנות ה-20 בדרום צרפת בתקופה בה שדים וקוסמים היו נפוצים ואמינים כמו מכשירי האייפון כיום. קולין פירת' משחק גרסה פחות טובה של אלן, בתור ציניקן זלזלן אשר מנסה להתקיל קוסמים הטוענים שקיימים בהם כוחות על טבעיים בכדי לזכות בשם הטוב ברחבי התקשורת. כאשר ישנם שמועות על בחורה מסתורית אשר מצליחה לעורר סערות באמצעות כוחותיה העל טבעיים, מיד הולך הוא לבדוק את התעלומה ובדרך מצליח לפתח קשרים ידידותיים עם הבחורה, אותה מגלמת אמה סטון המקסימה הידועה לטוב מעלובי החיים.

הנושאים הקופצים בסרטיו של אלן באופן כמעט קבוע הן נושאי האמונה, רומנטיקה ויחסי שקרים ומזימות בין בני אדם. האובססיה הזאת לצדקנות הנלעגת מול האלוהים או מול יחסי האנוש המלוכלכים היא הדבר שהכי מבליט את אלן, וכאן אותו מייצג קולין פירת' בגרסה פחות מרשימה של אותו האדם שמנסה בהחלט ליצור חיקוי מושלם לאלן בגרסת הרומנטיקן הצעיר שהיה בשנות ה-80, אך לא מצליח, אם כי בתפקיד ללא השוואות מצליח ליצור כמה סצנות די מרשימות. דווקא אמה סטון מצליחה באמת להיות חיננית ומקסימה ולא מומלץ להיבהל מרגעים מעט מביכים מידי בתפקידה כיוון שככל שהסרט מתקדם מבינים שלכל שיקול בתפקידה היה חשיבה רבה.



למרות שמדובר בסיפור יחסית שגרתי, האווירה והסגנון של אלן מלווים אותו לאורך כל הדרך וגם הלבטים גדלים עם ההתפתחות ללא הפסקה. הצופה מנסה להבין לאורך כל הדרך מדוע הסרט נוגע בנושאים כ"כ אלוהימים אם ידוע שאלן אתאיסט מוצהר וגאוותן, אם כי לקראת הסוף הדברים מתבהרים והסרט משאיר אותנו עם הלבטים האישיים בנוגע לשאלה האם עדיף להיות אדם מאמין ומאושר או האם עדיף להיות אדם החושב בהגיון אך מעט ממורמר, ואלו כרגיל שאלות שאין עליהן תשובה. כמובן שבהשוואה לסרטיו הקודמים של אלן ממש לא מדובר בהברקה, הסרט אינו חכם יתר על המידה וגם אינו מצחיק ושנון נורא, אלא פשוט בידור יותר קליל וכיפי להעביר בבתי הקולנוע, לצופים המחפשים סרט רומנטי איכותי ומהנה ולא מתעסקים בהשוואות מיותרות.