"כוכב הקופים: השחר": פנטזיה ריאליסטית
קולנוע
"כוכב הקופים": השחר יכל להיות סרט פנטזיה קליל וצבעוני שמספק אקשן מהיר ודמויות מגניבות, אך הוא בוחר להיות סרט רציני, אפל וקודר שכולו עטוף בסימבוליות כלפי הרוע האנושי לדורותיו.
יום שלישי, 15 ביולי 2014
"כוכב הקופים: השחר": פנטזיה ריאליסטית
במהלך הקרנת "כוכב הקופים: המרד" הושמעה אזעקה. היא לא הייתה אזעקת ה"צבע אדום" שכולנו מכירים היטב בימים אחרונים, אלא הייתה אזעקה מתוך הסרט עצמו, מתוך הפסקול של הסרט. כמה דקות לאחר מכן הושמעה אזעקה אמיתית באולם שדרשה מהצופים להיכנס אל המרחבים המוגנים ולאחר מספר דקות חזרו לאולם והסרט המשיך מהנקודה בה נעצר. אני מניח שההבדל בין האזעקות אומר הכל; כוכב הקופים החדש הוא סרט אקטואלי כבד על גבול הפוליטי שעוסק פחות או יותר בכל הנוגע למצבים בהם העולם, האנושות ואפילו ארץ ישראל נמצאים בהם מזה שנים, ואפילו במצבים בהם הארץ נמצאת בהם לאחרונה. הוא היה יכול להיות עוד סרט אקשן על קופים נלחמים באנשים עם רובים ואקדחים (ויש אפילו צופים שיטענו שזה אכן כך) אבל הסרט בוחר להיות מורכב יותר, כבד יותר ואפל יותר. אין ספק שסרט קיץ עליז ובידורי לא תמצאו כאן.
עכשיו קצת להיסטוריית הסדרה ברשותכם; כוכב הקופים הוא מותג קולנועי קלאסי שהתחיל ב-1968 והמשיך עד היום. זאת בעצם סוג של סאגה פולחנית הכוללת 8 סרטים שבניהם המשכונים, רימייקים, ריבוטים ועוד. הסרט "כוכב הקופים: המרד" אמור להיות סוג של פריקוול לסרט הראשון בסדרה והוא בהחלט סרט מוצלח - הוא הצליח להתעלות מעל המצופה ולהיות סרט קיץ חזק, מותח, מרשים ומהנה במיוחד. הסרט החדש בוחר להתעלם מהסגנון היותר פנטסטי ובדיוני מהסרטים הקודמים ובוחר לנסות להפוך את הסרט החדש לסוג של סרט הרפתקאות-השרדות ריאליסטי במיוחד שלא בא לתת לנו לנוח, אפילו לא בימים כאלו. גם בסרטים הקודמים היו הטפות מוסריות רבות אך הן באו בחביבות ובנעימות מלאות בחן ללא כבדות יתרה, וגם הם היו אינטליגנטיים ומעניינים להפליא, אך הסרט החדש מנסה להיות יותר.
הסיפור בגדול מתרחש מספר שנים לאחר הסרט הקודם, בעולם עתידני בו הקופים הצליחו להשתלט על רוב יבשות אמריקה המתגוררים ביערות רבות שגדלו עם הזמן ואוכלוסיה מועטת של בני אדם נותרו בחיים כיוון שרובם מתו בעקבות וירוס מסתורי שהפיצו הקופים. בני האדם לא מרוצים מהשהיה של הקופים ביערות הרבים כיוון שמסתתר בהם סוג של מאגר חשמל שהם חייבים לנצל לצורכיהם האישיים הנמצא בידי הקופים. הקופים לא בוטחים בבני האדם כי טוענים שהם מהווים סכנה ואיום על קיומם. הפתרון הפשוט לבעיית שני המחנות הוא כמובן שלום פיוסי ביניהם, אותו מנסים להוביל שני מנהיגי המחנות - הקוף סיזר והאדם מלקלום (מגולם על ידי ג'ייסון קלארק הסביר). הבעיה בין השניים היא מורכבת כיוון שבכל מחנה יש את המתקוממים שלא בוטחים בצד השני ופועלים במחתרת נגד יריביהם, ואף מצליחים לגרור לא מעט אנשים (או קופים) אחריהם. מוכר לכם קצת?
זה נשמע שמדובר בסרט פוליטי, אולי יותר מידי פוליטי. המסר האוניברסלי על שלום והתרחקות מאלימות הוא בהחלט מוצדק ודי מוכר, אך משום מה זה מלווה בתחושה מתייפייפת שקצת מטיפה יותר מידי על התנהגות אלימה בהתנהלות האנושית ואולי לא היה צורך בזה? אולי הסרט מנסה קצת יותר מידי להוציא את בני האדם טיפשים ולהזכיר להם שמוצאם האמין בדרכים אחרות ואילו ההתפתחות המודרנית הובילה לדרכים אלימות לשירות צרכינו האישיים?
החלק המצחיק ביותר הוא שכל זאת באים על ידי קופים, ולא סתם קופים - קופים על סוסים, קופים עם רובים, קופים מדברים. זה אומנם קשה לקחת ברצינות ברגעים הראשונים את המצבים הבדיוניים לחלוטין המובאים ללא צל של ציניות או מודעות למצב המעט מביך שבכך, אבל זה לא אומר שזאת בעיה; ככל שחושבים יותר בהגיון על הסברים מדעיים שונים מאמונות שונות על האבולוציה, מבינים שבתהליך בו האדם התפתח מהקוף מן הסתם הגיוני שהקוף יחקה את התרבות האנושית, ילמד לרכב על סוסים, לדבר ואולי אפילו לטגן חביתה בזמנו הפנוי. מגוחך כמה שזה יהיה, זה עדיין הגיוני לחלוטין מכמה בחינות. אם מסתכלים על זה ככה לא מדובר אפילו בסרט פנטזיה, אבל אלו כבר וויכוחים שלא יגמרו לעולם.
המסרים הפוליטיים או האידיאולוגים שהסרט מציע באים על חשבון לא מעט אלמנטים קודרים שהסרט משתמש בהם לכל אורכו. האווירה שנמשכת לכל אורכו אפלה ורצינית, אין אפילו בדיחה אחת או רגע הומוריסטי שיפיג את המתח, הצילום אפרורי והפסקול שקט ומלנכולי. אין לי בעיה עם כל האלמנטים הללו אך כאן הגיע המקום לדבר על התלת מימד המזעזע שהיה חייב להידחף בסרט ללא סיבה מוצדקת. הסרט הקודם מ-2011 יצא בשיאי סרטי הקיץ התלת מימדיים ובכל זאת הוקרן בגרסה הרגילה בלבד וזה היה אחד מההישגים הגדולים של השנה ההיא. דווקא השנה כשההוצאות מתחילות להירגע מהשימוש בפורמט המביך הסרט החדש מובא בתלת מימד מגעיל וחסר צורך שפשוט מקשה על הצפייה והופך אותה לעתים למעיקה וכואבת. החלק המצחיק הוא שהשימוש בתלת מימד בסרט הזה ספציפית בא אך ורק כדי לסחוט עוד מעט כסף מהצופים עבור המשקפיים המגוחכים (והרי התלת מימד לא עובד באמת אפילו לסצינה אחת), אבל ההקרנה בה הייתי הייתה בכלל בחינם כדי שאוכל לדבר על הסרט הזה ולפרסם אותו, וכנראה שגם התלת מימד היה חלק חיוני מהרצון שלהם להראות כמה כוכב הקופים החדש סרט ששווה צפייה. אז תשמעו כך - כוכב הקופים החדש בהחלט שווה צפייה. התלת מימד שווה צפייה למזוכיסטים ואספני משקפיים בלבד. לשיקולכם.
דבר אחד שראוי לציון הוא שמדובר בסרט מרשים נורא מבחינה חזותית, אבל זה כבר הישג שקשה שלא להגיע אליו בשנת 2014 שבה כל סרט אפקטים שלישי חייב להיראות מדהים, אפילו אם מדובר ב"רובוטריקים&qu ot; שכולנו יודעים עד כמה הוא "מדהים". אבל הפעם מדובר בסיפור קצת אחר - כל הקופים בסרט משוחקים באמת על ידי בני אדם, וזה כולל תנועות רבות, הליכה, הבעות פנים ואפילו שימוש בשפת הסימנים. ההמרה לטכנולוגיית ה-CGI מרהיבה. הסרט כולו מצולם מאוד יפה ובהחלט יש בו מרדפים מרשימים וכמה סצינות אקשן לא רעות בכלל, אבל כמו שכבר אמרתי - במצבינו היום זה פשוט לא חסר. למזלנו זה לא התחום שבו הסרט מנסה לבלוט ולכן אין סיבה להתלונן על כך - גם האקשן וגם העלילה באים במינון הנכון ובדרך הנכונה להחזיק את הצופים דרוכים.
לסיכום, "כוכב הקופים: השחר" הוא סרט אפל ובוגר שכמעט ולא קשור אל הסרטים הקודמים מבחינת האווירה או העלילה ויותר בא לנסות לשנות אותנו או לנסות ללמד אותנו. אני לא אשקר, המטרה הסופית שלו להוציא את הצופה מלא במחשבות לא מצליחה באמת לבוא לידי ביטוי, אך הסרט מצליח בלא מעט מטרות אחרות - הוא מצליח להחזיק את הצופים דרוכים ומתוחים לאורך כל הדרך, מצליח ליצור לא מעט רגעי קתרזיס מרגשים ומפעימים ומצליח בגדול ליצור מוצר הוליוודי אינטליגנטי ומלנכולי שבעיקר מנסה להציג מראה קשה על התרבות האלימה של בני האדם. גם אם הסרט לא יצליח באמת ליצור שלום עולמי או להוציא צופים פציפיסטים מהאולם שליברמן והחמאס לא כ"כ יאהבו, עדיין הדרך והיופי שבה הוא מנסה שווים כל רגע.
סיכום המבקר
10/
5.5