"ציידי הראשים": צייד עם ראש

פתאום צץ לו הסרט, שכבר היה לפני שלוש שנים, בערך בבתי הקולנוע בארץ ואני רואה רק סיבה אחת לדחיפת הנציג הנורווגי בצורה חלקה יותר לגרונותיהם של הצופים הישראלים; ניקולאי קוסטר-וולדו, הלא הוא האח, מגלה העריות, כרות היד ומלא התהפוכות הנפשיות, ג'יימי לאניסטר מ"משחקי הכס". הסרט עצמו משתייך לז'אנר סרטי המתח והוא לא פחות ממבריק, נהדר, בעל תהפוכות רבות ומגלם בתוכו עניין רב לצופים, אבל רק רגע. הוא אינו הוליוודי וחשוב מכך הוא ויקינגי, בשפה הנורווגית והוא פשוט נהדר ושווה כל דקת צפייה בו ולו רק משום שהוא מגלה לאוכלוסייה ענפה את העולם הרחב ולא דובר האנגלית.



מודה ומתוודה, אני, לאיטי, עדיין בוקע מהביצה ההוליוודית בצעדי תינוק, אבל הצעדים הללו הם מתבקשים. בזמנים שכאלו, שסרטים רבים ממחזרים חומרים ישנים או שולחים ענפים מאותם סרטים ישנים, של סדרות ספין אוף וכדומה, הקהל עדיין איננו מצביע ברגליים, אבל המדיום שהולך ומשתלט על העניינים ולא בכדי, הוא המדיום הטלוויזיוני, שלא מאלץ את הקהל לכתת רגליו לקולנוע בשביל לראות תכנים, שהוא ראה כבר הרבה לפני ועוד יראה הרבה אחרי.

וכך, הוליווד הולכת ומפגרת מבחינה רעיונית ותסריטאית בהרבה אחרי תסריטים מקוריים ואיכותיים מהצד האירופי של המפה ואילו מתחילה להשוות תקציבים וקהלים עם קהל הטלוויזיה והסדרות, שמקבל הכל עד הבית עם הפופקורן הביתי שלו ושאר סוגי המאכלים, שלא נהוג להכניס לקולנוע. ולאחר הקדמה מתישה, לסרט עצמו, שמתחיל, לכאורה כמו סרט רגיל על רמאויות, גניבות ושאר הירקות על מנת להתעשר בדרך הקלה, אך מתחת לפני השטח רוחשים ומבעבעים אלמנטים גדולים יותר, שהולכים והופכים את הסרט בהדרגה למשהו הרבה יותר טוב, איכותי ואותנטי לאין שיעור.



הסיפור הוא סיפורו של צייד כישרונות, שבזמנו הפנוי משתמש באותו הכישרון על מנת לרוקן אנשים אמידים מנכסי האומנות שלהם. חייו הם בועה של הצלחה, שאותה הוא ממלא באוויר חם של רשת שקרים ורמאויות, אותם הוא מסתיר מאשתו, הבלונדה הנורווגית והסקסית, ששפר מזלנו והיא נתפסה ללא בגדים בשלב מסוים של הסרט ואם לא היא, אז בוודאי המאהבת של הגיבור הראשי, שמנסה לחיות את החלום המושחת, חסר העכבות ונקיפות המצפון, שאדם יכול לחלום עליו.

אבל האלים הנורווגים רואים הכל מלמעלה ושולחים את קלאס, לקוח ומועמד נפיץ פוטנציאלי, אדם שהולך להקשות על רוג'ר (גיבור הסרט) את גלגול ה"עסקים כרגיל שלו" ואת ההגעה אל המחוזות הנכספים שאליהם חולם רוג'ר להגיע. הסרט מציג אלימות חסרת גבולות ופרופרוציות, נורווגיאן סטייל ומזכיר לכל מי שרק רצה שאותנטיות אלימה לא זורמת רק בעורקים אסייאתיים, בטח ובטח כהדגמה בוטה לפרצוף הקומיקסי שעוטה בשנים האחרונות הוליווד, שמתקשה לעוף כלפי מעלה מבחינה תוכנית ורעיונית, כאמור אלף ואחת פעמים.



בקיצור ולעניין, הייבוא הנוווגי מציג סרט מתח בועט ותופס עם סצינות מעט הארד קורדיות, שמזכירות בחלקן סרטי אימה טראשיים וזולים ואפילו העלילה בשלבים מסוימים מדלגת למחוזות אימתיים טובים מה שעוזר להשביח את הסרט הזה עוד יותר. מעבר לכך ישנה ביקורת בוטה על התנהלות גברית ושפלה, כאשר ברקע מרצדים אותם חיי בורגנות נוטפי פלצנות, שלא מגובים בחיי משפחה פורים, אלא בחלומות הזולים והעכשווים על סקס זמין, רכוש ואליטיזם למתחילים. כל ההצלחה של הסרט היא למרות ומעבר לשפה הנורווגית המזעזעת ואפילו מצאתי את עצמי עם הדיבוב האנגלי בחלק מהסרט, מצליח להסתדר, למרות שאני שנאתי היוקדת לדיבובים, על כל סוגיהם וצורותיהם עלי אדמות.



עלילה אוחזת ולא מרפה, משחק נהדר של הקאסט הנורווגי וכיף תמיד לראות קסטר-וולדאו, גם בתפקיד דובר שפה שאיננה אנגלית ופשוט כיף להישאב אל תוך המחוזות שאותן שוטח הסרט בפני הצופים. נראה כי הנורווגים בקו אחיד של התקדמות ושליחת נציגיהם המקומיים לקלקול הוליוודי, אבל עד אז. אפשר פשוט להנות מהתכנים שכן משוחררים עבורינו, הקהל הצמא לקולנוע איכותי ולא משנה מה מקורו ובאיזה שפה הוא מגיע לאוזניים.