"שכנים": הכי מצחיקים ומעט עצובים

בכל הנוגע לקולנוע אני מתייחס די ברצינות, אולי מעט יותר מידי וזה אינו דבר שיש להתגאות בו. המון קומדיות שנחשבות ל"מוצלחות'� 39; שיצאו בשנים האחרונות לא הצליחו להצחיק אותי. זה מוזר, כי בכללי אני כן אדם שאוהב לצחוק, אבל משום מה הסיטואציות הכתובות בסרטים לא מרגישות לי אמיתיות מספיק בשביל שאני אצחק מהן, הכל מרגיש לי כל כך מאולץ. ובכן, הגיע הזמן לשינוי, סרטו החדש של ניקולס סטולר "שכנים" - הוא סרט קומדיה מוצלח וקורע שהצליח לגרום לי להתפקע מצחוק לא פעם ולא פעמיים, אם כי גם העלה בי מחשבה או שתיים. כן, למרות שסת' רוגן הוא מבוגר מטורלל שכל סרטיו מתאפיינים בהומור סקס וקקי-פיפי, מסתבר שלאדם יש לא מעט דברים רציניים לפרוק בין הבדיחות.

הסיפור הוא סיפור מציאותי הלקוח מהחיים. זוג אמריקאי בורגני עם תינוקת קטנה מגלה שהבית של שכניהם נמכר ומעתה יהיה בית השכרה לסטודנטים בלילות אשר בו יוכלו לבלות ולהנות בחברתם ככל שהם יכולים. ובאמריקה כמו באמריקה, החיים על הקצה. הסיפור על אחוות הסטודנטים, נערים הורמונאליים שכל מה שהם רוצים זה לשכב עם בנות, לעשות סמים ולקיים כמה שיותר מסיבות, הוא סיפור שכבר סופר אלף פעמים, החל מסרטי אמריקן פאי וכלה בסרטי "פרוייקט X". זה נחמד, זה חביב, זה משעשע, וזה עוד הרבה מילים שאסור לי לומר כאן בפרט. אבל מעבר לכך, זה חוזר על עצמו. כאן בא החידוש או בשמו "שכנים" אשר מספר את כל הסיפור מנקודת מבטם של השכנים המבוגרים והמשעממים שסובלים מחיי המסיבות ובסה"כ רוצים לחיות בשקט ולגדל תינוקת שזה עתה נולדה להם ורוצים שינמיכו את המוזיקה בלילות ויפסיקו לעשות רעש צורם באוזניהם החלשות. בניגוד לשאר קומדיות הנעורים, כאן לא מדובר בסיפור שרחוק מהמציאות כ"כ, בכל מקום אפשרי חיים אנשים המבקשים להנמיך את המוזיקה מהשכנים הרועשים שעושים מסיבות ללא גבולות, אבל כאן זה לא בדיוק ככה.

אין סוף למסיבות



סת' רוגן מגלם אב מבוגר, איש יהודי שמנמן אשר עובד בעבודה בנאלית ומקובע לחיים ממוחזרים ומשעממים שרוצה טיפה לחזור לחיי הנעורים. גם אשתו (רוז ביירן) משתפת עמו פעולה ושניהם לא רוצים להיות הזקנים והמשעממים שהורסים לנערים את המסיבה שממול. לכן, בתור התחלה הם משתפים עמם פעולה ומרשים לעצמם להשתתף במסיבות ולהיכנס אל חיי הנעורים, והשילוב ביניהם לצעירים הוא פנטסטי. מלבד זאת, הם צריכים לשמור על שלוותם, ולכן השניים מנסים בדרכים מקוריות לגרום למסיבות להתפרק ולרעש להיפסק, וזה מתוחכם, זה מקורי, זה מבריק וזה בעיקר קורע מצחוק.

בתפקיד המייצג את הנערים ה"מופרעים" מככב זאק אפרון שפשוט מעורר קנאה בכל רגע, הוא לא שחקן מדהים אבל מדובר בדמות שכל הבנות ירצו אותו וכל הבנים ירצו להיות כמוהו, הוא התבגר מימי "היי סקול מיוזיקל" עם התספורת המגוחכת והשירים המתוקים והתרחב, הפך להיות שרירי ומנופח שיכול לגלם גם גיבור סרטי אקשן קלאסי, כמו ארנולד שוורצנגר או משהו בסגנון. הוא משחק את הנוצרי החתיך והמושלם לצד השכן היהודי הזקן, השעיר והשמנמן, והמפגש בין ההפכים מוצלח ואף יוצר המון רגעים קומיים מוצלחים. השניים כאמור עוברים בסרט המון יחסי אהבה-שנאה וכל זאת על רקע מסיבות מטורפות ומשוגעות הכוללות הרבה אלכהול, ריקודים, שירים, וכל מה שמצפים, כל זה כמובן עשוי ממש טוב, וגורם לך להרגיש לרגע כאילו אתה נמצא ביניהם במסיבה, כולל סצינת מסיבה פסיכודלית והזויה שפשוט מהפנטת למסך.

בעיני מה שהופך את "שכנים" לסרט קומדיה כ"כ מוצלח הוא ההיבט של הדמויות השונות אחד על השני. סת' רוגן הוא יהודי שמנמן המתקשה לעמוד בהתחייבויות שמציבות בפניו המוסד המשפחתי ולכן כל מה שהוא מנסה זה למצוא תירוץ לברוח מעולמו הכבד אל עולם הצעירים חסר המנוח שחווים הסטודנטים אל מול דלת ביתו, ואילו אפרון בתפקיד הנער הנוצרי החתיך הצעיר והחופשי מרגיש שחייו מבוזבזים ומפחד מן הכישלון שעלול לחוות בעתיד כיוון שכל מה שהוא רוצה זה להאמין שיצליח ליצור מסגרת משפחתית ומאושרת כמו שקיימת אצל שכנו כיוון שמודע לסיכויים הגדולים שלו להתחמק מכך. במילים אחרות, הדשא של השכן ירוק יותר.

הדשא של השכן בהחלט ירוק יותר



הקונספט בנוי על כך שהמבוגרים הם הדמויות הטובות בסיפור ואילו הנערים הם המרושעים, עלול להוות איום להטפה מוסרית מצד הסרט, אך ההפך הוא הנכון. סת' רוגן ורוז ביירן בסה"כ משחקים כאן דמויות שמתגעגעות אל עבר נעוריהם, דמויות שטבעו בתוך ים עמוק של צרות והתחייבויות וכל מה שהם רוצים זה פשוט לברוח מהעומס והלחץ בבניית משפחה ולחזור לחיי הרווקות שהיו כ"כ מבטיחים ונטולי התחייבויות או שאיפות. הרצון הזה לחזור לתדמית הישנה והחופשית ולעזוב את עולם ההורות המתסכל הוא הטון המלנכולי המאזן את הסרט ומראה שישנה סיבה לכך שההומור הוא כה וולגרי ורדוד, לעתים אנו כ"כ שואפים להיות במקום גבוה, ודווקא כשזה מגיע אנו מבינים שהיה יותר טוב במקום הנמוך. אומנם אין בסרט אפילו סיטואציה אחת שמרגישה ריאליסטית לחלוטין אך דווקא האווירה והמסקנות המרובות הן מה שהופך את הסרט לכ"כ אמתי, ואולי גם זאת הסיבה שצחקתי ממנו.

"שכנים" הוא פשוט סרט קורע מצחוק, הבדיחות בו מתוזמנות היטב, הוא לא מנסה להצחיק כל שנייה, וגם לא שוכח להצחיק, הרגעים הקומיים מקוריים ולא צפויים, השחקנים טובים והסרט קופץ מקטעי עלילה בתזזיתיות מהירה והיסטרית, כל זאת בלי להזכיר שהסרט כולל המון רפרנסים לסדרות ולסרטי קולנוע קלאסיים שבהחלט מעדן את החוויה לאניני הטעם שבקהל. מעבר לכך, חשוב לזכור שמדובר בסרט שכן מכיל מעבר לבדיחות וולגריות ולמרות שהן נורא נמוכות הן עדיין מצחיקות.