"המהגרת": פולניה קפואה

חשוב מאד להדגיש, בעיקר במקרה של הסרט הזה, שחוות הדעת שלי מושפעת, בוודאות מעצם העובדה שראיתי את הסרט במיליון חלקים ובהפרשים עצומים בין חלק לחלק וכמו כן, כל חלק היה מחולק בצורה לא שווה. מעבר לכך, החלוקה הייתה בחסות עייפות פסיכית וספות נוחות יותר או פחות שעטפו אותי אל התוכן וכל הנ"ל לא מצליח לשנות את העובדה שהסרט הזה לא הצליח להתרומם מעבר לבינוניות הן מבחינה עלילתית, הן מבחינת בימוי וצילום והן מבחינת המשחק, שבחלק הזה ציפיתי למשהו בין מצוין לעילאי, כאשר שלושה שחקנים מובילים לא הצליחו לרומם את הסרט הזה לרמות שהן מעבר לבינוניות.

אווה היא מהגרת פולנייה, אשר מגיעה עם אחותה, מגדה, לארצות הברית, אי שם בשנות העשרים ומופרדת, בעל כורחה מאחותה, עקב מחלת אחותה ומאז, כל מטרתה עלי אדמות היא לאחד כוחות עם אחותה המאושפזת בבית חולים מבודד למהגרים שטרם התקבלו לאדמה אמריקאית.



מריון קוטיארד, שכבר הוכיחה בלא מספר פעמים שהיא עילוי בתור שחקנית, עושה עוול לעצמה עם תפקיד לא כל כך אמין בתור פולניה, שמדד הרגשנות וסערת הרגשות שלה לא ברורים ולא מצליחים לבוא לידי ביטוי במהלכו של הסרט. מהלך הסרט מוליך את אווה, בעל כורחה, לזנות והמדרדר הלאומי הוא ברונו, סרסור מקומי, שבקלות אפשר לומר עליו סוציופת עם קבלות והוא מגולם בצורה סבירה על ידי חואקין פיניקס, שבדרך כלל עושה עבודה נהדרת וגם הוא לא מצליח להתרומם מעל הסביר פלוס. הצלע השלישית בסרט היא ג'רמי רנר, שהולך ונהיה עסוק משנה לשנה והוא מגלם את בן דודו של ברונו, אמיל, קוסם אקסצנטרי ותחמן שנכנס בין השניים ומנסה להציל את אווה משקיעה את תוך עולם הזנות בחסות הרצון לשחרר את אחותה.



הסרט מציג משולש ביזארי והאמת, לא כל כך מעניין, בתקופה, שבה היו הרבה דברים מעניינים, מעבר לניצול מהגרות פולניות לזנות - דבר אשר נשמע לצופה הישראלי כמדע בדיוני לכל דבר ועניין ועם זאת, הסרט עוסק בפולנייה ושני מחזריה המוזרים שלא יכולים לעשות כלום מעבר לפזר הבטחות ולא לעמוד בהן. שני גברים מתוסבכים ואישה אחת השואבת את כל התסבוכות אל תוך תוכה ושוחה ומתבשלת בתבשיל שלה תוך כדי המריבה הביזארית על ליבה, דרך הצלת אחותה והצלתה האישית.



כל אלו ועוד לא יוצרים ולא מותירים סרט, שכל כך מעניין לצפות בו ולכן כמות הפיהוקים ומספר ההירדמויות הבלתי ניתנות לספירה על כף יד אחת מובנים בהחלט ואינם דורשים תירוצים נוספים, אך עם זאת, תמיד נעים לצפות באותם שחקנים מצוינים תחת מטרייה אחת והסרט איננו גרוע או נוראי, הוא פשוט לא מה שציפינו משחקנים בקנה המידה, שמשחקים בסרט. נותר לצפות משלושת ענקי הקולנוע הללו, שינסו לחזור להובלת סרטים עם תסריט, שמכוון קצת יותר גבוה, למקומות היותר טובים, שהם הרגילו אותנו אליהם עד עתה ובנוגע לסרט הזה; לא מועיל ולא מזיק וכך גם הנקודה שתיוותר בדפי הקולנוע והפילמוגרפיה של השלושה.