"אשמת הכוכבים": מוביל ובגדול

העובדה הזו נכונה- הרבה פעמים הסרטים המובילים בטבלאות הקופות הם סרטי אקשן מלאים באפקטי מחשב וכוכבים גדולים ומפורסמים אך נוטים להיות חסרי כל עלילה או רגש. זאת בהחלט בעיה לחובבי הקולנוע כיוון שהסרטים מהסוג הזה הם הסרטים שממלאים את בתי הקולנוע בהצגות הקבועות, ואת הסרטים האיכותיים שכוללים סיפור טוב ומושך או דמויות אמינות ומרגשות אפשר למצוא רק בתקופת האוסקר או באיזה בית קולנוע בודד מרשת "לב".

אבל אז מגיע הקיץ. באופן קבוע במשך שנים הקיץ מפוצץ בסרטי אקשן גרנדיוזיים, סרטי אפקטים עתירי תקציב ועוד שלל המשכונים וסרטים המבוססים על מותגי קומיקס או סדרת טלווזיה ישנה או כל דבר אחר ומותירים את חובבי הקולנוע האמתי בצד, גם אם במילא הם יהיו הראשונים שילכו לראות את סרטי הקיץ מטעמי הרגל. אין ספק שבשנים האחרונות מותג סרטי הבלוקבאסטר היוצאים בקיץ משתפר, הסרטים מכילים מעבר לאפקטים וגם האקשן שבהם מובא באופן מבדר ולא מתיש והאפקטים כמובן הולכים ומתעצמים משנה לשנה.

אבל הפעם זה אחרת. אנחנו בתחילתו של חודש יוני- חודש "טרום" הקיץ אשר מביא איתו בד"כ להיטים גדולים וסרטי קיץ רבים שנוטים למשוך כמה שיותר מזומנים בקיץ הבא בצמוד אליו. יש לנו השנה כמה סרטי קיץ מצויינים- אך המוביל הפעם בטבלת השוברי קופות הוא לא מאשר - אשמת הכוכבים.

ולמה זה משנה לעזאזל? ובכן, כמה סיבות. הסיבה הראשונה היא שסרטים היוצאים בתקופה כזאת הם סרטים שהאינטרס היחידי בהם הוא משיכת מזומנים, אין בהם זיקה לקידום התרבות או איכות הקולנוע ולכן הסרטים היוצאים בקיץ הם גם הסרטים המושקעים יותר, המוכרים יותר בעלי השחקנים המפורסמים ביותר ועם כמות האפקטים הרבים ביותר. אין ספק שההליכה לקולנוע בתשלום הסמלי אמורה לזכות את הצופים בניצול המסך הגדול והסאונד האפקטיבי (מיותר לציין את התלת מימד) ולכן הסרטים היוצאים בתקופה הזו- תקופת החופש של הנערים מבית הספר ותקופת המנוחה של ההורים מן העבודה עמוסה בסרטי אפקטים מטופשים וחסרי תוכן, אבל העיקר שהם יהיו מבדרים.

כאן בא החלק המפתיע. "אשמת הכוכבים" הוא לא סרט קיץ מבדר. אין בו אקשן כלל, הוא ממש לא סיפור שמח, אין בו שום אלמנט בדיוני, הוא סרט אמין, מציאותי, כואב, מרגש וממש לא אחד שכולל בו סוף שמח או פנטזיה רומנטית מפתה לנוער. הוא אומנם מבוסס על ספר נעורים, והוא אומנם סרט רומן, אך אין בו ערפדים- אין בו גם זאבים והוא לא כולל את "ג'ניפר לורנס" או את "קריסיטיאן סטיוארט", אלא את שיילין ווד בתפקיד הנערה, ואם לא מכלילים את "מפוצלים" האחרון בין סרטיה- מדובר בשחקנית ממש לא מוכרת, בקרב הנוער לפחות. בתפקיד הגברי שלצידה משחק אנסל אלגורט, שבאופן משעשע גם הוא שיחק לצד שיילין ב"מפוצלים" אך לא שיחק בשום סרט אחר שאמור לעורר תגובות נלהמות ובנות צורחות על יד הקופות.

ועכשיו, מדוע "אשמת הכוכבים" הוא סרט כ"כ קשה או כואב שמפתיע שגולש אל ראש טבלת הקופות אם בסה"כ מדובר ברומנטיקה? במילה אחת- סרטן. בשתי מילים- אהבה כואבת. קשה להיות כנים ואופטימיים בנוגע לסיפורי אהבה שכאלו כי הרי סופם ברור מראש, אבל הסיפור של "אשמת הכוכבים" הוא סיפור כואב- אין בו עליות ואין בו אלמנטים משעשעים או "כיפיים" בצפיה בגיבור הראשי עובר חוויה שמחה שהצופה נהנה מן השמחה שלו ומן ההתמודדות שלו- בסיפור הזה כולם יוצאים מופסדים, גם אם ירצו וגם אם לא, אין דרך להתמודד. הסיפור הכללי מספר על אהבתם של הנזל וגס- שני נערים המזלזלים בנורמות החברתיות או בהשפעות החיצוניות, שניהם אנשים צינים שצוחקים על העולם וצוחקים גם על המוות- וכיוון שככה זה הדבר הנכון עבורם כיוון ששניהם נפגשו בקבוצת תמיכה לחולי סרטן.

זה בהחלט קשה לבוא לקולנוע ולספוג סיפור רומנטי קשה וכואב כמו זה, אבל כנראה שיש סיבה לכך שהסרט הזה מוביל כרגע בתקופת סרטי הקיץ בין שוברי הקופות. הסיבה הראשונה שאני מניח היא עצם העובדה שהוא מבוסס על ספר נעורים (לא משנה מה- אם סרט מסויים יהיה מבוסס על ספר הוא איכשהו יהיה מוצלח בקופות) וכמובן שכל קוראי הספר מפיצים את אהבתם לספר ומפתים עוד צופים לראות את הסרט, והסיבה השניה היא לטעמי עצם העובדה שמדובר בסרט מעט אחר, מעט שונה בנוף הסרטים הרומנטיים. זה ברור שהסיפור יהיה צפוי ומובן לכולנו, אבל יש מעט פרטים מסויימים בקולנוע שלא מתקשרים אל הסיפור או אל ה"קלישאות" שבו, אלא לרגש ולעצמה שהוא מכיל. אנחנו חיים בתור בני אדם בעולם שמכיל לא מעט חולי סרטן וחולי מחלות אחרות (שלא נדע, כמובן), ולכן אין מקום לביקורת על הקלישאתיות או מונחים ביקורתיים אחרים שבסיפור- מדובר כאן בסיפור שלקוח מהחיים, ולכן כל אדם אנושי אמור באיזה שהוא שלב להזדהות איתו.

אז כן, בהחלט מפתיע שהסרט המוצלח של הקיץ מבחינה כלכלית עד כה הוא אשמת הכוכבים עם סכום מכובד של 48 מליון $ לסוף השבוע הראשון להקרנתו, וגם מפתיע הסרטים שהוא מותיר מאחור ומנופף להם לשלום- הסרט שבמקום השני בטבלה לעת עתה הוא "מליפיסנט", עיבוד חביב וילדותי לסיפורה של יפהפיה הנרדמת שמשנה את פרטי הסיפור כדי להוציא את מליפיסנט הגיבורה הגדולה והטובה שבסיפור (כנראה שיוצר הסרט גם כן לא הוזמן לאירוע חברתי מסויים וממש נעלב ממנו או משהו) עם סכום מקובל של 34 מליון $ , מיד אחריו "קצה המחר", סרט המד"ב החביב והמשעשע החדש של תום קרוז שלמרות כל השבחים שמקבל לאחרונה לא הצליח להשאר במקום הראשון ונותר עם סכום של 28 מליון $ שגם זה חביב אם כי לא מעבר. רצוי לציין ש"אבדון" סרטו הקודם של קרוז- וגם "אליסיום" הדומה של מאט דיימון הרוויחו הרבה יותר בפתיחתם. זה מפתיע, כי בעיני "קצה המחר" הוא אחלה של סרט אקשן שמתעלה מעל הסרטים המצויינים, אם כי כנראה שלקהל נמאס לחקור אחר מה שהסרט מכיל וכיוון שייצוג הסרט מסתכם בחייזרים מוזרים על הפוסטר וכמה פיצוצים בטריילר, כנראה שלצופים נמאס. במקרה אירוני דווקא הסרט הזה הוא מעבר למה שהוא מציג, אבל זה כבר עניין אחר.



הסרטים הנותרים בסוף הטבלה הם "אקס מן:ימי העתיד" עם סכום צנוע ופושר נורא של 15 מליון $, ובמקום האחרון- הפתעה גמורה- "מליון דרכים להתפגר". הסרט הקודם של סת' מקרפלן (איש משפחה) היה טד- עם פתיחה עצומה של 52 מליון דולר. כאן, בפחות מחמישית, הרוויח הסרט החדש שלו. עכשיו- טד היה להיט, גם אם לטעמי האישי הוא מוערך יתר על המידה- מדובר בסרט שכולל המון רפרנסים לתרבות האמריקאית וכולו מלא בהומור שנון ומקורי שרק סת' מקרפלן יכול ליצור. מן הסתם, רק כדי ליצור השוואה או רק כדי לקוות שסרטו הבא של מקרפלן יהיה באותו הרמה הייתי מצפה לסכום נכבד של 20 מליון למשל. אבל 7? מהי הסיבה ההגיונית לזה? כנראה שהסיבה היא שהסרט פשוט נכשל בביקורות. עם ציון של 6+ בימד"ב, קטילות בכל מקום והרבה פרסום שלילי אודותיו הסרט פשוט לא הצליח לסחוט את הצופים כמו בפעם הקודמת- וכנראה שהפעם דווקא הקול הביקורתי היה זה שקבע את כמות הצופים.



הכתבה התחילה בציון העובדה שסרטים מוצלחים כלכלית בלי הקשר לאיכותם ולביקורות אין עמדה מייצגת בטבלת הקופות- והנה תראו את מצבינו כעת- הביקורות משפיעות נורא על ההצלחה הכלכלית של סרט מסויים. מעתה והלאה סרטים יצטרכו להיות טובים ועם מעט תוכן מעבר לבדיחות רדודות או אפקטים מוגזמים כדי למשוך קהל צעיר לאולמות, וכנראה שמעתה והלאה ההצלחה הכלכלית של סרט מסויים מסוגלת לעורר כמה דברים אודות איכותו.

אני את אשמת הכוכבים עדיין לא ראיתי- אבל אני בקרוב מאוד אלך לראות- ואני כנראה אצטרך לא מעט טישו. לפחות זה לא בתלת מימד.