"הרשות החמישית": שרלוק, זה אתה?

אני חושב שהדקה הייתה הדקה ה-45 (מחצית במחוזות הכדורגל, אבל ממש לא בסרט הזה), שנפל לי האסימון לראשונה במהלך הסרט. דניאל ברוהל (ניקי לאודה הנהדר מ-Rush) הוא... הוא... דוקטור ווטסון מסדרת המופת "שרלוק" והוא פשוט הוצמד לתפקיד הזה בגלל שאת תפקיד שרלוק, מגלם... ובכן שרלוק המקורי מהסדרה (בנדיקט קמבארבאץ' הפנטסטי).

הוא איננו מרטין פרימן (ההוביט החביב מהטרילוגייה המתהווה של פיטר ג'קסון) העדין והחינני שמתפקד ביום יום בתור דוקטור ווטסון, הוא מן גרסא כנועה וגרמנית לסגנו האלמותי של שרלוק הולמס, מדויקת ומעריצה, ממש כמו ווטסון החביב. הדינמיקה בין השניים הלכה והתפתחה בדיוק כמו הפרק הראשון בסדרה הבריטית בה מככבים קמבארבאץ' ופרימן, היכרות בין ברג לבין אסאנג' שמושתתת בצורה בלתי מסויגת על העובדה שברג (שמידט בשמו המזויף) רואה באסאנג' שליח אלוהים עליי אדמות.

וכך הלכה והתחוורה מערכת היחסים הלא בריאה בין עוזר תמידי לבין בעל בית קפריזי ובעל אגו הולך וגדל בצורה מקבילה לגדילת האתר מדליף הפרסומים שלו.



בכל צעד ושעל, במסגרת אותה הגדילה, הלך ואיבד אסאנג' את צלם האנוש ואת מטרותיו העקרוניות בתור לוחם חופש והפך להיות מי שהוא נלחם נגדו, קפיטליסט רודף בצע ופרסום בכל רמ"ח איבריו ושס"ע גידיו. את הסיפור הנהדר הזה הסרט הזה ניסה להביא אל עבר צופיו, אבל חטא פעם אחר פעם בחדירה לתוך אישיות הדמויות המובאות במסך ואיבד עומקים על מנת להלאות כל צופה וצופה בפרטים טכניים יבשים שלא מצליחים להחזיק סרט באורך מלא, מה גם שהסרט הזה היה באורך מלא מדי (שעתיים וקצת).

שרלוק, סליחה, אסאנג' הוא דמות מופנמת שמחצינה רק את כישוריה ושונאת לעבוד עם מגוון רחב של אנשים וכמובן שבמצב הזה מוכרח אותו אנטי גיבור לסמוך על מינימום אנשים, אותו המינימום הגיע מכיוונו של הגרמני החביב, שבדומה לווטסון מיודענו, מאבד את חייו הפרטיים על מנת לעמוד בגחמותיו של המנהיג הבלתי מעורער של הצמד.

שניהם מסתובבים עם הלפטופים שלהם לכל מקום, עם תיק גב, שכמעט ממוסמר לגבם ונושאים בקרבם סודות שחברות שלמות מנסות לשמר מפני האזרח הפשוט ורק האחד מצליח לשמור על המצפון המטריד לאורך כל הסרט ובסופו של דבר גם מקשיב לו, דבר שיגרור בהמשך הסרט את הפיצוץ הבלתי נמנע בין שתי האושיות הללו.



הסרט משתמש בבימוי סוחף, מדי לעיתים קרובות, כאשר המצלמה מתרוצצת בתזזיתיות בין עולם אמיתי לעולם מוסווה של פנים הרשת ומלאת הדמיות של מצב אמת בחיים לבין מצב אמת בלב ליבה של הרשת. הטקסטים מתרוצצים חסרי מנוחה על המסך, עוד אזכור לסדרת שרלוק, רק שהפעם במקום לפענח תעלומת רצח מתוחכמת אנחנו מנסים לעקוב אחרי פירורי הלחם הוירטואליים שהוא מניח אחריו וכיצד הוא דואג לפזרם לכל הרוחות על מנת לטשטש את עקבותיו ולבלבל את אויביו.

כאמור, העניין, בכמות מדודה, מחזיק את סדרת שרלוק עם שנינויות וסרקזם משפריץ, אבל בעולם האמיתי, בו השימוש בטכניקת הצילום והעריכה מנסים להתחקות אחרי מהלכיו המבריקים של אסאנג', זה לא מצליח בצורה מרובה. העומק של דמותו של אסאנג' מבליח לעיתים רחוקות מדי וקשה לעמוד בצורה מדויקת במיוחד על סיבות הפיכתו למי שהוא כיום. מולו, ברג הנסחף והנסחב בנוי כדמות חמימה ואנושית יותר, נוגדת רק במעט את מהותו של אסאנג', אבל לא מספיק חופרים בעברו ובמהותו בתור מכלול של אישיות ושל עבר מול הווה ועתיד.



הלחימה של השניים בגופים עצומים היא ראויה להערכה בסופו של דבר ומובאת למסך באריכות יתר, ההידרדרות ביחסים בין השניים מובאת גם היא בעודף אינפורמציה שמאחורי הקלעים והרשתות ולא יוצרת את העניין הרצוי, הכול בנאלי וחסר מעוף. מבחינת תצוגות משחק של שני הכוכבים הראשיים אין טענות ולו קמצוץ של טענה, קמברבאץ' עושה את עבודתו נאמנה ומצליח ליצוק בצורה נהדרת את בן דמותו המפורסמת (שרלוק, למי שעדיין לא הפנים) אל עבר אסאנג' ומעבר לזה מאמץ מן פגם בדיבור, שכנראה קיים אצל הדמות אותה הוא מגלם בסרט.

ברוהל לא נדרש להביא יכולות מיוחדות למסך עם דמותו הדי בנאלית, בטח לא כמו בהופעתו הנהדרת ב-Rush, כאשר גילם את ניקי לאודה, עכבר המרוצים המכוער והמכאני. הפעם זה משחק ילדים וחסר כל דרישות מיוחדות. בנוסף אליהם, מצטרפים לתפקידים קטנים בממשל ארצות הברית של אמריקה, לורה ליני המאוסה כל כך (עליי, לפחות) בתפקיד קצר שיער ומרגיז כמיטב המסורת של לורה ליני ואנתוני מ'קי שמציץ לא מעט בכל מיני תפקידים קטנים בהמון סרטים לאחרונה, תפקיד לא רע ולא מיוחד, עם זאת.

הסרט מחטיא את המטרות של מהותם של האושיות על המסך ומעבר לכך מחטיא את הדיון המרתק והמורחב בשימוש של רשת האינטרנט בתקופה הזאת של חיינו, כאשר היא דוחקת בצורה כמעט ברוטאלית את העיתונות למצב של מדיום לא שמיש ורעב ללחם. הדיון הזה, על כל חלקיו, הוא מרתק בהרבה יותר מעודף ואוסף פרטים טכניים שמלעיטים עלינו יוצרי הסרט והוא מתפספס ביותר מדי שלבים וכמעט ואינו עולה על המוקד בזמן הנכון והעיתוי הנכון.