"פעילות על טבעית: המסומנים": ממשיכים לפעול

פעילות על טבעית - המסומנים הוא, מסתבר, ספין אוף של הסדרה המצליחה שהקים וייסד הישראלי, אורן פלי. הוא מתרחק לרגע משכונות הפאר האליטיסטיות ועובר לפרברים ההיספאנים ומכניס, בעל כורחו אלימות בין כנופיות וספרדית מדוברת על שלל סוגיה.

צמד החברים אשר מוצגים בסרט הם ילדודס שאך זה עתה סיימו תיכון והם עסוקים בתיעוד עצמי של מעלליהם עם המצלמה הביתית שאחד החברים רכש על מנת לעשות כן כל אותה העת שהוא נע בין החופש שאחרי הלימודים לשקיעה בבינוניות המיועדת לו בשכונה קשת היום בה הוא חי, בצמוד לאביו, אחותו וסבתו בבית המגורים המשותף בשכנות לחברו הטוב.



הסרט לוקח צעד אחד אחורה מסדרת "פעילות על טבעית" המקורית וחוזר למצב של מצלמה נעה וזזה בידי אחד הגיבורים ומזיז לרגע את המצלמה הקבועה שתיעדה את הפעילויות בחדרי השינה של בני משפחות הקורבנות בסרטים הקודמים. להגיד שלא ראינו אלמנטים שקיימים בסרט הנוכחי בסרטי מצלמה כאילו אמיתית יהיה שקר גס ומלוכלך. כבר ראינו הכל. אבל עם זאת הסרט מנסה לעמוד על קו הביניים חסר החדשנות ובעל הבנאליות המשמימה של סרט אימה שצולם במצלמה ביתית וזה עובד, פחות או יותר.

כמובן שמגוחך לראות את הגיבור מתעד כל צעד ושעל ברגעי החרדה שלו במקביל לתעלוליו עם החבר הכי טוב, אבל נכנסנו במודע למה שאנחנו הולכים לראות ולא באמת ציפינו למשהו יוצא דופן ומחוץ לקופסת ז'אנר האימה של המצלמה הביתית.



אין פה קטעים מבהילים ויותר שגרה וסתמיות אופפים את הסרט, יש בו מידה מסוימת וקטנה של רגעי מתח, אבל קשה להגדירם כמחרידים ומלחיצים. ראינו את ארבעת הראשונים שכל אחד ירד טיפה ברמתו והחמישי, בין אם הוא המשך או גיחה הצידה, לא סימן, כשמו, משהו ייחודי לז'אנר ולסדרה כולה.

ואז אנחנו, הצופים, נשארים עם נאמנות מסויגת לסדרה המקורית ולמדים את הדמויות החדשות שלא מעמיקות או משתנות יותר מדי במהלך הסרט, מלבד אחד הגיבורים שהופך להיות קורבן הנסיבות ומתמלא לו בשד אישי ופרטי לעצמו. אין בשורה ייחודית בסרט וחובבי הז'אנר ימצאו את עצמם מעבירים את זמנם בין פיהוק ומבט בטיים ליין של הסרט בציפייה לסיומו והמתנה דרוכה, אך לא נלהבת מדי לסרט הבא בסדרה.



השחקנים המשתתפים בסרט מוכשרים ברמה סבירה וממשיכים את הקו הבנאלי שהסרט משדר לצופיו, אין ציפיות – אין אכזבות ואין משהו מיוחד שאיתו יוצאים בפרק האחרון והנוכחי של הסדרה שמיתגה את עצמה מצוין ומצליחה להרים הפקה דלת תקציב בזו אחר זו. בנאליות הופכת להיות שם המשחק ומה שראינו כבר בפרויקטים מקוריים יותר פשוט חוזר על עצמו בצורה סבירה וכזאת שלא תורמת יותר מדי מקוריות לז'אנר שהלך והתפתח של צילום עצמי בסרטי אימה.