"המוצא האחרון": תכתוב, תכתוב

רגע לפני שהוא כובש את המסך, לבדו, עם סרטו המדובר "הכול אבוד", מגיע רדפורד לעצירת ביניים שאותה הוא משכיל לביים ובמסגרתה גם לככב בתור הכוכב הראשי. רדפורד מגלם עורך דין פרברי, המגדל את ביתו לבדו, מה שחבוי מאחורי החזות החמימה היא העובדה שהוא היה שייך בעברו לחבורת מורדים מחתרתית ולוחמנית, ששמה לעצמה מטרה להילחם בשחיתות והסיאוב הממשלתית שהתפוצצה, מבחינתם, בעת המלחמה העקובה מדם בווייטנאם.

רדפורד ועוד שלל קשישים, ששיאם כמעט מאחוריהם, מגלמים את אותה החבורה המפוזרת ברחבי ארצות הברית, תחת זהויות בדויות וחיים העוטפים את מי שהיו פעם. הסיפור מונע מאקספוזיציה מקוצררת של עלילות החבורה, שבשיאה ירתה בשומר בבנק והלא מובן הוא העובדה שעוד רודפים אחרי אותה החבורה גם שלושים שנה לאחר מכן.



בכל אופן, אחת מחברות המחתרת עומדת בפני הסגרה עצמית והדבר מתנגש עם העובדה שה-FBI ממילא עוקב ועוצר אותה במקביל למחשבות הסופיות על הסגרתה. ההנעה של הסיפור מגיעה מעט לאחר מכן, כאשר עיתונאי ממקומון קטן מנסה להבין את הסיבות ללכידתה של חברת המחתרת והוא מתחיל לעורר תגובת שרשרת רצינית שגוררת פתיחתה של תיבת פנדורה, של-FBI יש עניין גדול מאוד בה.

הסרט סוגר כמעט שעתיים די מעניינות, אמנם לא עילוי קולנועי, אבל בהחלט סרט חזק ומצוין שתופס אותך, עם בימוי שמסדר מקצבים סותרים של מרדף מול ירידה למחתרת ועיתונאי תזזיתי שמתעמת, בצורה כזאת או אחרת עם אמיתות אנשי המחתרת מול אמיתותיו. הרצון שלו לעשות עיתונאות חוקרת מתנגש, בצורה מסוימת, עם הרצון לפרסם סקופ ולהיות הראשון שעושה זאת, הסנסציה מול האידיאולוגיה, Round 1.



שאיה לבוף בתפקיד נהדר, כהרגלו, לא מוריד את הרגל מהגז וממשיך את הליין הפטפטן והכובש שלו ותפקיד העיתונאי החוקר והנמרץ מתאים לו בול, כמו כפפה ליד. הוא מרגיז ומקסים בו זמנית וכובש את המסך עם הופעה אנרגטית וטובה. רוברט רדפורד מנסה את מזלו בשני צידי המסך, בתפקיד הבמאי עושה עבודה טובה ואילו בתפקיד הראשי בנאלית יותר, כאשר בשני הצדדים קצת פחות מסתדר לראות בן אדם בגילו רץ ונמלט, כאשר המטרה שמובילה אותו היא לדאוג לביתו בת ה-11, דבר שאינו אמין בפני עצמו מבחינת הגילאים.

בתפקידים קטנים וטובים אפשר למצוא גם את הגווארדיה המתפוררת, אשר בראשה סוזן סרנדון הנפלאה בתפקיד של הנלכדת הראשונה, במלודרמת ראיון בבית הכלא. לצידה נמצא ניק נולטה שנשמע מחרחר מתמיד ונראה זקן מאי פעם ומגלם תפקיד קצרצר בסרט.



עוד ניתן למצוא על המסך שמות כמו; כריס קופר שמגלם את אחיו של רדפורד, ג'ולי כריסטי שמגלמת את אהובתו משכבר הימים וחברה מרכזית במחתרת, ריצ'רד ג'נקינס בתור חבר נוסף במחתרת ששינה את עורו האידיאליסטי ולבסוף גם הפייבוריט שלי בסרט הזה, ברנדן גילסון הנהדר שמגלם מפקח משטרה בפנסיה שתורם את פתרונות הפלונטרים האחרונים בסרט. מלבד זקני השבט מפציעים גם סנטנלי טוצ'י הנהדר בתפקיד העורך המסורס של המקומון, טרנס הווארד בתור סוכן הבולשת המתוסכל ואנה קנדריק היפיפייה שמגלמת את סוכנת בולשת משנית, המנדבת מידע לעיתונאי.



הסרט פונה לעידן ישן אל מול עידן חדש ומעלה על נס את העיתונות הגוועת בתור חיה שעדיין רלוונטית בעלילה ששייכת, בחלקה וברובה, לשנים עברו. כלומר, שנות השבעים העולות בסרט על מנת להשתמש במרד מול הממשל והשימוש בעיתונות בתור כלב השמירה של הדמוקרטיה, עושות קאמבק לעולם שבו האידיאליזם התמוסס אצל חלק מהדמיות ששמו להם למטרה לבססו ואילו החלק השני עדיין תקוע בעמדותיו הישנות ומאמין באותו מאבק ישן.

המפגש עם העיתונות החדשה, הסנסציונית יותר, מוליד יריבות מעניינת בין אותם הערכים והקרב הפנימי של חלק מהדמויות מסקרן על אותו הרקע. בסך הכול סרט טוב שעשוי בצורה טובה, יש שיאמרו שהוא פחות מעניין או פחות מבריק ואולי זו הטקטיקה שבה נוקט רדפורד על מנת להעצים את שמו ואת תפקידו הבא עבור טקס האוסקר, ימים יגידו ואף אני אומר, ברגע שהחדש שלו יגיע אל בין ידיי המצפות. עד עכשיו נותר לתת צ'אנס לסרט הנוכחי שהוא באמת טוב ומספק את הסחורה מבחינת אספקטים של עניין, עלילה וקאסט השחקנים המורחב.