"רד 2": מבוגרים חסרי מעצורים

האמת שאין הרבה מדי מה לומר שלא יפתיע את צופיי הסרט הראשון, שדי הלהיב וחילץ ביקורות חיוביות למכביר אודות חבורת הזקנים המופרעים שמשתוללים עם מגוון כלי נשק שעליהם הם פורטים כעל כלי נגינה, משל היו הפילהרמונית עם רובים. ברוס וויליס הוא הכוכב הראשי, ללא ספק והוא שוב נראה כמו ג'ון מקליין בפנסיה , רק שבהשוואה למקליין המקורי שביזה כל זכר לגיבור שכולנו למדנו לאהוב בסריית "מת לחיות", הפעם הוא קצת יותר נוירוטי ומגונן וקצת פחות מזכיר את הגיבור העשוי ללא חת וכמובן שאינו לוקח את עצמו ברצינות, כיאה לליין שמקצה הסרט לגיבוריו הגריאטריים.

הגיבורים הבוגרים מוצאים את עצמם נזרקים בין יעדים עולמיים ומרכזיים על מנת להגן על שלום ובריאות העולם כולו מפני איום גרעיני נושן ובשעה הראשונה אפילו קצת קשה לעקוב אחרי שטף האירועים והמזל הגדול הוא שאין צורך רב מדי להשקיע כל מחשבה בעלילה מפני שהיא פשוטה למדי ואף מפשטת את עצמה בהמשך עוד קצת. אין שם שום דבר שלא ציפינו לו, מלבד להוסיף עוד כסף לחשבונם של כוכבי הסרט ולהעשיר אותם בעוד כותר בפילמוגרפיה הפרטית של כל אחד ואחת מהן.



ג'ון מלקוביץ' הוא העוזר גיבור וזה שעוזר לוויליס לשמור על איזון בין משפט קלישאתי לקיטש מוחלט בהומור פשוט ומצחיק, מכיוון שהוא כזה. מלקוביץ' שומר על איכויותיו כשחקן מוביל ונהדר וכל תזוזת פנים שלו מלווה בעווית שקורצת לקהל לאיזה כיוון להסיט את שפתיו. פשוט נהדר. חוקי ההיגיון הבריא נזרקים פעם נוספת מהחלון והצוות כולו מצפה מאיתנו לנעול את השכל הישר והבריא בכספת הצדדית בבית והקהל עובר להיות נתון לחסדיה של עלילה מופרכת ומהנה וויזואלית וכמובן שאי אפשר בלי מנות הגונות ומוקצבות של אקשן, מרדפים ויריות שיכולות לפורר מבנים הגונים.

הסיקוונסים של המרדפים נהדרים והלן מירן מפליאה בשליטה יוצאת דופן באקדח זעיר ומסיטה פניה משל הייתה שאראס, בעל העין העקומה, מהמטרה וכמובן שלא מפספסת רבע יעד שאליו כיוונה מלכתחילה. מירן בתפקיד חביב ופרפקציוניסטי, שבה לתפקיד הסוכנת הבריטית הממולחת ששום אומנות לחימה לא זרה לה ואין גברים רבים המצליחים להכניע, חוברת לקתרין זיטה ג'ונס שמישהו צריך להדיח אותה מהמסך הגדול אחת ולתמיד, היא מאוסה וחסרת כישרון וכאשר הגיל עולה, גם היופי, שהחזיק אותה בפסגה לתקופה מסוימת, הולך ומתפוגג.



השותפה הנשית השלישית ורבת המשמעות היא מארי לואיז פארקר, שכנראה די מוכשרת, מכיוון שמהלך רוב הסרט חשבתי רק איך אני בועט במסך ופוגע בה חזק וכואב. פה ושם נזרקים טיפים על מערכות יחסים, שכמובן אין להרבה אנשים בעולם ובשליש האחרון גם אנחנו מקבלים את אנתוני הופקינס בתפקיד מטורלל לחלוטין, שעדיין לא החלטתי אם מחמיא לו או מחמיר לו.

על הדרך ובמהלכה אפשר לראות עוד מגוון שחקנים שמוכרים מכל מיני סרטים שבחיים לא תצליחו לזכור במהלך הסרט עצמו. איך נאמר עליהם ? "זה ההוא מ...רגע אני רץ לגגל אותו". המשכון די מיותר שאפשר היה להתיך לסרט הראשון ולעטוף אותם בתור יחידה אחת מופרעת לחלוטין של זקנים שאיבדו את תחושת הזמן והחיים והם מרגישים צעירים פעם נוספת.



מספר היעדים הבלתי אפשרי מצליח לעקוף את הנסיעות התכופות של בראד פיט ב"מלחמת העולם Z" ובשלב מסוים כבר הפסקתי לספור את מספר הטיסות היוצאות והנכנסות הלוך ושוב בין כל יעדי הטיסה וגם לספור את מניין ההרוגים המקומיים. ועם זאת ואחרי כל השטויות, עדיין מדובר בסרט די מהנה שהורג כמעט שעתיים מהחיים (כמובן, כמובן שיכול היה להתקצר בחצי שעה לפחות), בידור קליל ופשוט לערב שהשעמום בו חוגג.