"אוד תומס": מוזר זה נהדר

אוד תומס הוא בחור מוזר, כך הוא מספר לנו בתחילת הסרט. בחור מוזר שהיה אמור להיקרא טוד, אבל נפל במשפחה, שמוזרות עבורה הייתה יכולה להיות ברכה, משפחת משוגעים שפלטה אותו החוצה, אל עבר התמודדות בודדה עם החיים בעיירה הקטנה, פיקו מונדו. וכך הוא מתחיל לגולל את עלילת חייו בעיירה הקטנה, הוא מוזר וכולם רואים אותו כאחד כזה, אבל לא אכפת לו, כי הוא יודע לתקשר עם המתים ומעל הכול, יש לו חברה כוסית וסקסית, שבה הוא מאוהב בטירוף והאמת שיותר מזה הוא לא באמת צריך.

מה שכן, היכולת המיוחדת שיש לו מצריכה ממנו להתנהג כמו הילד מהחוש השישי ולנסות לתת מענה למתים המעונים, רק שאודי המוזר שלנו אוהב לעשות את זה בדרכו והוא למד להגן על עצמו ולא להילחץ במצבים שכל בן אנוש אחר היה מאבד את עצמו לדעת. בקיצור, הילד מהחוש השישי על ספידים. אין סיכוי שמישהו שרואה את המתים יכול להישאר ולהגדיר את עצמו נורמאלי וכך גם אוד תומס הצעיר, אבל בניגוד לילד מהחוש השישי שנזקק, לכאורה, לטיפול צמוד של פסיכולוג משך סרט שלם, תומס משתף את עצם כישרונו עם מספר מצומצם של אנשים, על מנת להיטיב עם חייו ובעיקר להיטיב עם החברה מסביבו. הוא מכניס בסוד העניינים את חברתו, סטורמי, שאהבתם נראית כמו הדבר הכי צעיר, יפה ומקסים שזוג מאוהב יכול להשוויץ בו.



כמו כן, אחד משותפי סודו הוא מפקד המשטרה המקומי, שנעזר ביכולותיו הוירטואוזיות והמיוחדות של אוד, על מנת לפצח מקרים סבוכים ועדיין להשאיר את אוד כמוזר בלבד ולא בעל כוחות מיוחדים או כשרון בלתי רגיל. אוד, בנוסף ליכולותיו לתקשר עם המתים, מסוגל לראות יצורים מרושעים, בודאקים, שנראים כמו ה"סוהרסנים" מ"הארי פוטר" והם מן אוכלי נבלות או משהו בסגנון וחובבי אסונות ומיתות ונוהגים להתקבץ סביב אירועים עתידיים ועכשוויים שהם מתכון לאסון, מסמני אסון מובהקים עבור אוד.

חיי השגרה הדלוחים של אוד, המזוהים בהיותו טבח במסעדת מזון מהיר, מופרעים על ידי כניסת בודאק למקום עבודתו של אוד והם הסימן הראשון לריצה בלתי פוסקת של אוד והסובבים אותו, על מנת למנוע אסון קטסטרופאלי שהולך להגיע לכיוונה של פיקו מונדו.



סטורמי היפה, מעבר להיותה חברתו הסקסית של אוד, מתהדרת בסביבת טבור שטוחה ובגזרה אלוהית, אבל מעל הכול היא חדה כתער וקולית מפה עד נהריה והיא חוברת לאוד בניסיונותיו להתחקות אחרי רמזים למניעת האסון, שלפי הולך לפקוד את עיירתו המנומנמת. אין מתאים מאנטון ילצ'ין לגלם את דמותו של הצעיר המוזר, כאשר ילצ'ין בעצמו נראה ווירדו לא קטן ומאחוריו פילמוגרפיה עשירה בתפקידי הגיבור המוזר או סתם דמות הזויה, מגוחכת וגרוטסקית.

הוא היה זאק, הנער החטוף ב"אלפה דוג" בתפקיד שהביא אותו לכדי התודעה על המסך הגדול והרחב ולאחר זמן לא רב קיבל את מושכות ההובלה עם תפקיד מופתי ב"צ'ארלי בארטלט", פסיכולוג הנוער, שהיה, לטעמי, אחד התפקידים הגדולים של ילצ'ין עד היום, אם לא הגדול והמשמעותי שבהם, בינתיים.



כמובן שגם בתפקיד המשמעותי הזה הוא גילם נער מוזר, שלא לומר דחוי חברתית, שמצליח לשים את עצמו מעבר למגבלות כישוריו החברתיים ולפצות על כך בדרכים אחרות שסללו את דרכו לפופולאריות. משם זינק ילצ'ין בקלילות לתודעה ההוליוודית ולתפקידים בהפקות ענק, כמו "סטאר טראק", בתפקיד צ'כוב, הרוסי החביב והמבדר ובתור קייל ריס, האבא של... והלוחם של...וכמו על מנת לחתום עוד תפקיד של נער מוזר הוא גם כיכב בתור הבן של טוני קולט והשכן של קולין פארל הערפדי ב"ליל האימה" הראשון וכאמור, שוב מילא את המשבצת של ה-Weirdo Kid.

כאשר ראיתי את השם, Odd, ומיד את תמונתו של ילצ'ין מוצמדת בגדול בדף הסרט של אתר IMDB, החלטתי מיד שהוא ראוי לבחינה ובדיקה מעמיקה, כמה גדלה שמחתי לראות את פניו של מוזר נוסף בתעשייה, וויליאם דפו, בתפקיד השוטר הבלש, מפקד המשטרה בעיירה הקטנה, שהוא אחד מהאיכותיים והאהובים עליי.



הסרט עצמו מנפק רגעים נהדרים של מתח והומור מושחז שנורה בקצב מושלם מפיו של הרוסי הצעיר ושער שותפיו לקאסט הנהדר ולמרות שלא קראתי את ספרו של דין קונץ, נראה שהבחירות נעשו בצורה מתואמת על מנת לשרת מטרה מסוימת, מכיוון, שכפי שראינו, ילצ'ין אוהב להתאים את עצמו לתפקיד ולהיפך והתפקיד נראה תפור היטב למידותיו.

האפקטים של הסרט לא יוצאי דופן, אבל העיצוב של המפלצות "הבודאקים", שרק אוד יכול לראותם, הוא פשוט נהדר ועדיין הסרט מכיל אפקטים מכובדים למדי, למה שמוגדר יותר מסתורין, מתח וכיוצא בזאת.



אמנם אין טוויסט מטורף ומקורי בסיומו של הסרט, או בכיוונה של העלילה, אבל עם זאת, הסרט שומר על רמת מתח אחידה ועל קצב אירועים מהיר עד מסחרר, לעיתים והמשחק של ילצ'ין הוא פשוט תענוג ותאווה לעיניים ונראה שהוא בשלבים מתקדמים להשלת שכבות הבוסר האחרונות על מנת להפוך את ההבטחה הגדולה שטמונה בו לשחקן באמת גדול ובקליבר רציני יותר, קצת יותר מהילד המוזר של השכונה.