בייל בריבוע

מבחינה אישית, אני חייב לציין ולזעוק לשמיים כי כריטסיאן בייל הוא האביר הקולנועי שלי, אין עוד מלבדו ואין רבים בעידן ההוליוודי הנוכחי ברמה שלו ולכן אולי אחטא בדברי הלל ושבחים בלתי נגמרים על פועלו, אבל מצד שני; חיכיתי כבר הרבה זמן להפליג בשבחו והוא נתן לי שתי הזדמנויות, בזו אחר זו לייצר איזה כמה שורות עבורו מהלב.

"חלום אמריקאי"

לא עבר הרבה זמן מאז שצפיתי בקולנוע (בפעם הראשונה) בבייל ואסופת הכוכבים שלו ב"חלום אמריקאי". החוויה הזאת הושחתה בפן האישי בשני אופנים: חבורת ערסים שנכנסו לשבת בצמוד אליי ואל אשתי ומבחן העייפות, ששנינו כשלנו בו אפילו בערב הומה אדם בקולנוע. הצ'אנס השני לסרט, שהיה נראה נהדר הגיע מעט אחרי ואפשר לבחון מקרוב את הררי הכישרון של דיוויד או.ראסל והצוות שהוא ליקט לביצוע חזונו.

מאות מילים נשפכו על הסרט שהיה מועמד לעשרה אוסקרים ולא זכה אפילו באחד, מצד אחד ניקבו אותו על היותו חסר תוכן אמיתי ומצד שני הריעו לו על היותו רב גוני, צבעוני ומרהיב לצפייה, כאשר גולת הכותרת היא, בעיקר, ההופעה הנהדרת של השחקנים המרכזיים וגם המשניים שבו.



לאחר צפייה שנייה אני יכול לומר שאני מחובר לשתי הדעות, אבל הרוח החופשית והרצון להתבדר דרך סרט, שהוא לא פחות ממרשים, הוליכו אותי במתן ציון סופי לסרט והוא היה גבוה. הנוכלים הצבעוניים של שנות השבעים משתלבים עם מוזיקה, תלבושות ובימוי מוקפד עד רמת הפרט הקטן ביותר על מנת לתת אמינות לכל שלב ושלב בסרט.

אין פה בשורה תסריטאית ותוכנית, אבל עם זאת, יש פה משחק אדיר של המשתתפים, סרקזם ניגר ועוקצנות בכל חלק וחלק של הסרט הנפלא הזה. ג'רמי רנר נותן הופעה נהדרת בתור ראש העיר הלבבי שהופך לקורבן ראשי, בראדי קופר וג'ני לורנס עם מועמדות מוצדקת לאוסקר על משחק נפלא, עושים עוד קפיצת מדרגה ומסתתים עוד אבן בדרכם להפוך לעוגנים הוליוודיים חזקים ובלתי ניתנים להזזה בטקסים הבאים בתור (עם בחירת סרטים נבונה, כמובן).



רוברט דה נירו בתפקיד קטן ומלא כוח ועוצמה בתור מאפיונר על, שמעניק את אפקט היראה מהעולם התחתון עבור השותפים למבצע הנוכלות, בחסות חבר מושבעי ה-FBI והנוכלים שרתומים בעל כורחם. איימי אדאמס מדהימה ביופייה ולא נותנת למחשופים העמוקים להסיט את המבט ממי שהיא; שחקנית דגולה ומוכשרת שמדלגת על שני תפקידים ושתי זהויות בו זמנית בסרט אחד ולא נותנת דקה של מנוח למוח. מי היא ואת מי היא מגלמת כרגע ? היא אמיתית ? היא משקרת ? היא מפתה או מפותה ?

נערת הפאם פאטאל האולטימטיבית שחוברת לגיבור הפילם נואר הכמעט מושלם. למה כמעט ? כי הוא עדיין נוכל לא פחות מאשר שהוא גיבור. כריסטיאן בייל הוא הגיבור הראשי, הרמאי המושלם ודמות די מגוחכת בזכות עצמו ופה תבוא בהמשך ההשוואה לתפקיד השני אותו הוא מבצע בהצלחה לא פחותה.



הגיבור השנוי במחלוקת שהוא נעדר כמעט כל גינוני וסממני גיבור קלאסי: הוא שמנמן, מקריח שמלווה בריבית והוא חושב תמיד על צעד הנוכלות הבא, אבל עם זאת הוא מחפש להבטיח את עתידו ועתיד משפחתו ולא לבצע סיכונים מיותרים, כמו למשל: הסתבכות עם אנשי מאפיה ודגים שמנים ברשת הנטווית מבחינה פוליטית, אותם מנסה הסוכן שעוצר אותו להפיל.

הכי חשוב בהיותו גיבור ואנטי גיבור בו זמנית הוא המצפון שהוא מגדל ומפתח עבור איש טוב, שאותו הוא צריך להפיל, ראש עיריית ניו-ג'רזי האהוב שמנסה בעזרת נוכלות קטנה משלו לפתח מקומות עבודה עבור האנשים הנפלאים של העיר שלו.



וכך בייל סוחט את לימון המשחק המשובח שלו עד תום עם הופעה נהדרת שמזכה אותו במועמדות לפרס הגדול. מועמדות שתישאר בגדר מועמדות בלבד, כאשר את הפרס יפסיד למקונוהיי שלמד את שטאנץ הירידה במשקל לכדי אנורקסיות, שאותו המציא בייל מחדש ב"מכונאי", על מנת לגרוף את הפרס הגדול. סרט נהדר שכל מועמדות שלו חקוקה בצדק בהיסטוריית האוסקר, גם אם לא זכה בכלום הוא מהווה אבן דרך חשובה מבחינת משחק ומבחינה קולנועית, כאשר על המלאכה אמון או. ראסל הנהדר, שמביים בעוצמות אחרות את התקופה ומשלב תפאורה, תלבושות ומוזיקה המשייכת ומלבישה את הסרט בצורה מוקפדת ומהודקת לז'אנר אליו הוא מכוון וקולע.

"אחים בדם"

סצנת הפתיחה יורה אותנו לעולם האפל והריאליסטי, שאותו מעצב בקפידה הבמאי סקוט קופר, במסגרתה וודי הארלסון הנהדר מפציע בתפקיד פסיכופת עוצמתי שפשוט נהנה להיות רע. שני אחים, שהם עולם ומלואו באופן אישי ופרטני ושונים כקצוות עולם ומלואו זה מזה בהתנהגותם ובדרך חייהם. שניהם בנים לאותו אב גוסס, אבל כל אחד בוחר את דרך חייו על מנת לנסות ולשרוד בעולם.

בעוד רודני, האח הפרוע יותר, המגולם בהצלחה מרובה על ידי קייסי אפלק (האפלק המוצלח יותר במשפחה מבחינת משחק), מנסה את מזלו בהימורים ובתחרויות אגרוף לא חוקיות ומנסה הישרדות בעולם שאחרי תרומתו בקרבות בעיראק ולמען המולדת.



האח השני, ראסל, בכיכובו הנדיר של כריסטיאן בייל, דובק בעבודה במפעל מתכת ומנסה לחיות חיים צנועים ושגרתיים על הפרוטה ומנסה להתפרנס בכבוד על גבול ניסיון בניית חיים משותפים ומוכרזים עם חברתו (זואי סלנדה היפיפייה). ההתנגשות בינם מגיעה באופן שהוא די צפוי, כאשר האח המיושב יותר בדעתו, ראסל, מנסה למשות את אחיו ממסלול ההרס אליו הוא נקלע עקב חובות הימורים וחוסר היכולת לשלמם, בעודו משתקם מיציאתו מהכלא לאחר תאונה שהכניסה את חייו האישיים לסחרור נפשי.



רודני הוא בן חסותו של גובה חובות מקומי (וויליאם דפו הנפלא), אשר מארגן לו קרבות ומנסה לעזור לו להרים ראש מעל המים, אבל המסלול של השניים יגיע להתנגשות עם מסלולו של הארלן (הארלסון) והדבר יניע בשלב יותר מאוחר את העלילה מכיוון מהורהר, מדכא ונארטיבי לכיוון מעשי יותר של סרט שהופך להיות סרט נקמה קלאסי אולטימטיבי.



אין פה חידוש מזהיר בעלילה או בכיוונים אליה היא מתקדמת, אבל עם זאת היא מתקדמת בכיוון איטי ואיכותי, דרך צילומים מרהיבים, ריאליזם, חיסכון בקיטש ובניסיונות להתחבב על קהל זה או אחר וסצנות עוצרות נשימה לעבר הגראנד פינאלה המרהיב מכל בחינה קולנועית, כאשר הצייד והניצוד שבאים לידי ביטוי במטאפורות רבות בסרט קורמים עור וגידים לחיים האמיתיים ולעלילה.

הנקודות המרכזיות שהסרט מנסה להציג הן לא שונות מעוד עשרות סרטים שנעשו לפניו: הקשר החזק בין שני אחים, שכל אחד בוחר את דרכו בחיים, כאשר אחד מיושב יותר בדעתו וצנוע ומנסה להשפיע על אחיו שלא מקביל אליו בדרכיו. במקרה של האח הסורר, הפעם ישנה גם אכזבה מהיותו חייל ששרד זוועות איומות עבור המדינה, שמבחינתה כבר לא משתינה לכיוונו ואת הזעם הזה הוא מתעל לכיוונם של קרבות רחוב על מנת לנסות להתקיים בצורה מכובדת.



הנקודות ברורות, העלילה גם כן. אבל הדרך הנהדרת שבמסגרתה נטווית העלילה היא לא פחות ממרשימה וכמובן שבתוך כל זה ולתוך כל זה שותפים השחקנים הנהדרים שכל אחד מהם נותן תצוגת משחק נהדרת על מנת להצדיק את עצם איכותו הגבוהה של הסרט.

צילומים ושוטים אומנותיים בשילוב עריכה מוקפדת ומהודקת משווים לסרט את צידו החזק בשילוב עם המשחק ומעל כולם נוצץ באור יקרות משחקו העילאי של בייל, שבניגוד לתפקידו ב"חלום אמריקאי" הוא רציני, אפילו רציני מאוד. הוא רוצה לדאוג לפרנסתו ולקיומו וכמובן שהוא רוצה לדאוג למשפחה הקרובה שלו והוא מוכן לסכן את הכול על מנת למצוא את אחיו ולנקום את נקמת דמו.

בייל מתאים את עצמו לגוון הקודר של הסרט ומבעית בתצוגת משחק נדירה, אין בו קמט אחד שלא מציית לרצונותיו ופקודותיו, על מנת לשוות לדמותו את המראה האפל שהיא זקוקה לו על מנת לשדר אמינות מוחלטת וטוטאלית בכל צעד ושעל אותם הוא מבצע במהלך הסרט. הוא שוב חוזר למראה שדוף יותר, הפעם בתוספת קעקועים ושיער ארוך ומלא ומעביר חלחלה בחלקים מסוימים שהולכת ונוצרת על רקע העדינות והרוך שקיימים בו עבור המשפחה שלו ואהובתו.



פורסט וויטאקר הוא עוד אחד מהכוכבים הענקיים שמופיעים בסרט בתפקיד קטן ומלא רצינות. הוא משנה את קולו ומוסיף פן וקול מוסרי עבור הכוכב המיוסר שמגלם כריסטיאן בייל. מעמד הפועלים השחוק בעיירה נידחת עולה שוב ושוב וניחוח אינדי נמצא באוויר, אבל שממלאים את אותו ניחוח אינדי שחקנים בסדר הגודל שמשחקים בסרט הזה אין אופציה אחרת מאשר להתייחס ברצינות גמורה לתוכנו של הסרט וכמובן להעריך כל צעד ושעל שעוברים הגיבורים במהלכו, למרות העובדה שברוב שלבי הסרט קשה לבלוע את הלך הרוח והקצב האיטי, אבל התוצר הסופי שווה פשוט כל רגע. הדמיון הרב שניתן למצוא בין הסרט הזה לבין "צייד הצבאים" מנסה שוב לעמוד, בצורה חלקית על בעיותיה של אמריקה בתור יבואנית לוחמים מובחרים שנותרים מתוסכלים ומאבדים את זה לאיטם.


על אמריקה שמעמד הפועלים בה הולך, מתכרסם ומתמוטט תחת הנטל הכלכלי הכבד והקשיים הנגזרים מכך. סרט פנטסטי שלא קל לעיכול של כל צופה נייטראלי, אבל במבט פנימה הוא עושה עונג קולנועי רב מהדרך, רבת המהמורות, שמגולל בפנינו הבמאי וצוות השחקנים המוכשר שהוא מצוות אליו.

כריסטיאן בייל יכול לסמן וי ענק על השנה הזאת, כאשר באמתחתו מועמדות אחת לאוסקר ועוד מועמדות שהייתה צריכה להיוולד גם על הסרט השני שבו הוא הפליא בכישורי המשחק שלו לא פחות מהסרט הראשון. השחקן הטוטאלי הזה יוצק שתי דמויות מורכבות ולא פשוטות בשני סרטים שהם ניגודים כמעט קיצוניים, האחד ממשנהו. בייל מפליא ביכולותיו העילאיות, כאשר הוא נולד לכל תפקיד מחדש ואי אפשר להבין שאותו שחקן מגלם את שתי הדמויות השונות כל כך זו מזו בהפרשים כל כך קטנים של זמן מסך.



בחירת הפרויקטים והמזל אל מול הגרלת המתמודדים מולו באוסקר כנראה עוד תניב עבורו מועמדויות רבות אינספור וגם זכיות עתידיות, הקרקע מוכנה וספוגת מים נקיים ואיכותיים ועכשיו נותר לפירות המובחרים לצמוח מהשילוב של בייל בסרטי קולנוע עם נטייה לכוון למטרות הגבוהות ביותר בתעשייה ההוליוודית.