שלום לך מאדיבה

נלסון מנדלה עמד לא אחת ולא פעמיים במרכזם של מספר סרטים הוליוודיים אוטוביוגרפיים עליו ועל העלילות שנרקמו סביבו. הוא התיידד עם סוהר, קירב נפשות במשחק רוגבי ובגדול, מה שעבר בשנות חייו, יכול, פרנס בעבר ומפרנס בהווה, הלכה למעשה, את תעשיית הקולנוע ההוליוודית.

וכך הגיעה השעה, בתזמון כמעט מדויק, עם מותו של המנהיג המהולל להוציא סרט המתמצת את חייו הבוגרים והפעילים, דרך הנקודות המשמעותיות, הדרמטיות והמעניינות אותן חווה אותו עורך הדין המתחיל. אקספוזיציה אפריקנית קלאסית של מעבר מחיי ילד לחיי גבר בוגר ואחראי שולחת את מנדלה הצעיר, משוח בצבעים שבטיים אל תוך נהר, טקסון קצר המלווה בצעקות בניב אפריקאי כלשהו ומעביר את נלסון הצעיר מסטאטוס ילד לסטאטוס גבר. הגבר שאליו הוא הופך להיות הוא בעל גב זקוף ובטחון עצמי גבוה מאוד ואיתן.



אותו גבר עדיין מנסה להישאר מאחורי הקלעים בכל הנוגע לנקיטת צעדים והבעת עמדה ודעה במתרחש במדינתו כלפי בני גזעו. האפרטהייד החריף כנגד השחורים בדרום אפריקה והפגיעה בקרובים אליו והסובבים אותו מכריחים אותו לנקוט צעדים ומשם הוא מתקדם בצעדי תינוק ההולכים ומתקדמים לצעדי ענק לעבר היותו דמות מרכזית במאבק באפרטהייד המונהג על ידי ראשי מדינתו.

מנדלה מוצג ברוב הדרך כמנהיג מהפכן ששם את המהפכה, לה הוא מייחל, לפני חיי משפחתו וחייו האישיים שלו, עובדות ותיאורים, שמוצגים ברוב שלבי הסרט ונתמכים בנישואיו ויחסיו עם אשתו השנייה, וויני, שנכנסת במודע למערכת יחסים עם אדם שכבר זנח חיי משפחה קודמים עבור המהפכה.



מה שמסופר בשלב הרבה יותר מוקדם אמנם מוצנע יותר ומקבל חשיפה קטנה יותר, אבל יש בו משום הצצה לחייו האנושיים של מנדלה, שמגלה סימני אלימות וגם חוסר נאמנות לאשתו הראשונה. יש בנתונים הללו הרבה על מנת להעיד על דבר והיפוכו כאשר מנדלה נשבע אמונים למאבק עבור דרום אפריקה מאוזנת, עבור החופש של השחורים בדרום אפריקה ועבור העובדה שהמאבק לא ייגרר לצדדים אלימים.

אולם, במהלך הסרט ובהמשך המאבק נושר עניין המאבק הלא אלים ונותרת הנאמנות לדרך ולמטרה שמקדשת את האמצעים, דבר שקצת מזכיר מאבקים אלימים שמהם סובל העם שלנו מהעם השני שחי בקרבו (אבל זה נושא לסרטים אחרים ודיון ארוך שכנראה קשה לסיים בכמה שורות אינטרנטיות).



נלסון מנדלה נתפס בחולשותיו במהלכה של רבע שעה בה הוא נשוי לאשתו הראשונה, זונח ילדים ואישה למען מאבק לא מזוין (עבור מדינתו) ומצד שני גם למען מאבק על זיונים, מהצד (בשביל עצמו). הערות אלו מוזכרות כבדרך אגב במהלך הסרט ומנסות להאניש אותו, בצורה יחסית ולעמוד על היותו חף מכל טעות אנושית ומראה את פגמיו, בצורה מזערית ולא מאוזנת מספיק על מנת להיות נקודת שבירה עבור אגדת מנדלה.

שאר הסרט עומד, באופן מרופרף, על הנקודות המרכזיות בחייו של האיש, בדרכו להגעה לשליטה בדרום אפריקה לאחר שנים של מאבק וסבל עבור עמו ובהבזקים של אופטימיות, מהשעות הקשות של הכליאה, של אשתו האהובה שהמשיכה לנהל את המאבק בהיעדרו וגם היא הקריבה לא מעט עבור עמה המדוכא. הסרט מציג אומנם כמה עשורים בשעתיים וקצת וכמובן שאפשר לפרש את העניין בתור קצרנות ותמציתיות, אבל הוא עשוי כהלכה מבחינת האלמנטים המרכזיים של: צילום, עריכה ואפילו מבחינה עלילתית, כאשר ה-Highlights מקבלים את אורכי הזמן הגדולים ביותר והמשמעותיים ביותר בהתאמה.



מבחינת המשחק, אני חושב שלא אהיה הראשון או האחרון שילין על היעדרו אל אלבה הפנטסטי מטקס האוסקר ועצם העובדה שהוא לא שם מעידה על שני דברים: הראשון הוא טיב ואיכות חמשת השחקנים וחמשת התפקידים המובילים לזכייה באוסקר על השחקן הטוב ביותר ומקבלים עדיפות על אלבה, שנשר מאותה הרשימה. השני הוא העובדה שמנדלה נחשב כסרט זניח, שהוכן בחופזה ושוגר במהרה אל עבר המסכים, במקביל למותו של מנדלה האמיתי והעובדה גוררת אחריה מעט חוסר הערכה להפקה עצמה מצידם של מקבלי ההחלטות בטקס היוקרתי.
דבר, שבסופו של דבר, דופק את אלבה המוכשר שינסה לחפש את מזלו בתפקידים נוספים ובשנים אחרות שיעמידו אותו עם הזמן על מושבי המועמדים או אפילו על דוכן המנצחים.

בלי או עם קשר לפרס היוקרתי, אלבה יכול להביט על הביקורות המעריכות והמשבחות ולגרגר בהנאה. הוא ניפק את אחת ההופעות הטובות שלו בקולנוע ובכלל (מאז סטריגר בל האגדי של "הסמויה") ונתן תפקיד שייזכר לו בצורה חיובית, כאשר הוא יועמד להפקות ענק כאלו או אחרות בעתיד.



איתו, בתפקיד אשתו של מנדלה וויני, מככבת נעמי האריס המוכשרת שכבר דרכה בכמה הפקות ענק והיא מבצעת את התפקיד ללא סייג ובצורה הנושקת למושלמת, קצת פחות מאיידריס "מנדלה" אלבה. סרט נהדר, מזכיר בדחיסתו את "המשרת" עם וויטאקר הנהדר והמעבר על כמעט חמישים של עבדות. שוב הגזענות כלפי השחורים עולה בהוליווד ושוב העבודה היא נהדרת, מספקת ומשאירה טעם של עוד.