בשדה נפל תפוח

העידן הטכנולוגי הנוכחי זימן לנו, לא אחת, מפגשים עם מוחות דגולים שהטביעו את חותמם במהפכה הטכנולוגית ההולכת ומתהווה במאה הנוכחית. מארק צוקרברג הצעיר כבר קיבל סרט מוצלח משלו ולא היה צריך למות בשביל זה, רק להמציא את "פייסבוק" ולהפוך למגה-מולטי מיליונר צעיר ומנוכר, שהמציא רשת חברתית שעשתה הפיכה בהרגליי הגלישה של שנות האלפיים.

ג'ובס כבר היה שם ממזמן והניח יסודות עבור צוקרברג למיליארדים, שעוד יגיעו לכיוונו בצורה חד כיוונית וכמעט בלעדית. הוא התחיל את דרכו בצורה הקלאסית שכל אחד מסוגל לחשוב לעצמו. גאון צעיר שלא בזין שלו ללמוד דברים, שבאמצע כבר נראים לו מפוענחים ומובנים, מה שמוביל לנשירה מהלימודים ומריץ את דרכו לתהילה היישר מהמחסן של הוריו.



מיותר לציין שבתקופה כמו של עכשיו הוא היה גומר בתור קבצן שגר במוסך של הוריו עד עצם היום הזה, שכן ללא תואר ראשון ושני הוא לא היה מצליח לגדל זוג ביצים מספיק גדולות על מנת לזרום עם רעיון כל כך מהפכני לכיוונה של המהפכה עצמה. אבל, מהצד השני, ג'ובס, בתקופת שנות האלפיים ייצר מהפכה מסוג אחר, כאשר המחסן של הוריו נותר בגדר קוריוז והוא נותר שועל קרבות וותיק עם גב כלכלי עצום שיכול להרשות לעצמו לדגור עוד טיפה על רעיון מהפכני, אותו הוא ישווק, בהמשך, לעולם הצמא לגאדג'טים טכנולוגיים והמצאות אקסטרווגנטיות לייעול ונוחות החיים היום יומיים.

הדברים המגניבים לגיקיים המקומיים, אם אפשר לקחת משהו חביב מהסרט הזה; וסתם לנשעני הנוסטלגיה למינהם, יהיו כל מיני משחקים ישנים, אטרי ואולי גם הלחמות של לוחות באזור המחסן, עבודה סיגופית בפני עצמה.



חוסר הקוהרנטיות הבולט של הסרט לוקח תקופה ארוכה, יחסית ; מלימודיו וסטודנטיותו של ג'ובס הצעיר והמזוקן, דרך הפריצה הבלתי סבירה בעליל, במחסן של בית הוריו וכלה בהיותו מנכ"ל דומיננטי של החברה אותה הוא הקים. התקופה הזאת נדחסת לתוך שעתיים של סרט שלא מצליחות לחדור מעבר לעובי עור הפיל שהולך ומפתח היזם הצעיר וכמו כן נכשל הסרט להעמיק את אופיו ואת דמותו של ג'ובס מעבר להיותו לוחם עבור האדם הפשוט, אליו הוא מייצר ודורס הפועל הפשוט, עליו הוא דורך בדרך למטרה הזאת.

אין סטיב ג'ובס האבא, הבעל או הבן. הוא מוזכר באותם התפקידים בדרך אגב ולא נותן הזדמנות להציץ על כל אותם פרמטרים ותכונות שמשייכות אותו לאנושיות ומפרידות אותו מג'ובס הגאון לכמה שניות. הוא נראה בצורה שטחית, למדי כאדם מורכב ולא פשוט בכלל. הוא פרפקציוניסט ואדם עם חזון ועם מטרות ברורות, לא מתפשר על מוצר בינוני ולא ישקוט גם אם זה יגזול עוד משאב ועוד זמן.



הוא דרס את עובדיו ואת חבריו בצורה שיטתית ועשה את כל מה שנראה לו כשר על מנת להגיע לגביע הקדוש שלו דרך ויתור על חיים פרטיים ואישיים, דבר שגרר התנתקות רגשית, ברוב זמן הסרט, מחברים וחברות (בנות המין הנשי). המחסור של המגע הנשי בחייו של ג'ובס נראה בבירור בסרט, אבל עד שמגיעות הדמויות הנשיות לחייו הן מוזכרות כתחנה מסוימת בדרך; בין אם זאת ביתו, אימה ההרה, אותה הוא בעט מסף דלתו ללא כל סנטימנט או רגש עודף, או בין אם אשתו ואם שלושת ילדיו בעתיד הרחוק יותר.

ג'ובס הוא Apple ולהיפך, הוא לא בעל רגש ולא בעל שאיפות אחרות מלבד פיתוח ויצירתיות עבור החברה. הוא נראה בשלבים רבים של הסרט כרודן ורשע ובעודו רודה באנשים, הוא בטוח שישיג את מטרותיו הנשגבות. בחלק נוסף של הסרט הוא מוצג כמשיח דוהר על חמורו העשוי מתפוחי Apple בדרך חד כיוונית והיא: הצלחה ושינוי פני ההיסטוריה הטכנולוגית, הוא אנושי ובעל חמלה, הוא כבר רגוע ושקט ומשרה ביטחון ורוגע על שותפיו לדבר הפיתוח.

בחלק מאוד משמעותי של הסרט הוא מוצג כילד זועם שלא רוצה לשתף את הצעצוע שלו עם חבריו והם, מצידו השני של המתרס, מאוכזבים מעצם העובדה שהוא לא רוצה לחלוק בפרי הבשל אותו הגיש לציבור הקונים הרחב (ובפרשנות פשוטה הרבה מניות לג'ובס, זיבי בריבוע לחברים שעזרו לו להגיע למעמד).



מריבותיו של ג'ובס עם חברי ההנהלה שלו ושאר העניבות מיוצגות במראה העממי שהוא מנסה להקנות לעצמו בהליכתו היחפה, בשלבים רבים של הסרט, אל מול המראות הקשוחים וחסרי הלב של העניבות והחליפות היקרות של שותפיו העסקיים. אשטון קוצ'ר קיבל המון מחמאות על תפקידו בסרט ואני מצטרף באמביוולנטיות מסוימת; הוא היה מצוין ועל כך אין עוררין: חיקה את הליכתו ומראהו של ג'ובס הצעיר והבוגר יותר ומצד שני היה נראה שהוא קצת מתאמץ יותר מדי לצאת מתדמית הקלסו / וולדן הילדותי וזה הרגיש הולך ומתפספס בשלבים מסוימים של הסרט.

לצידו ג'וש גאד, או אם תרצו ג'ונה היל לעניים. השמן החנון התורן שרק רוצה להיות חבר של הילד המגניב. ג'ונה היל כבר מזמן לא שמן ומזמן כבר לא חנון והצליח להתנער ולהיפטר מהתדמית שהעלתה את הקריירה שלו על מסלול של טיל בליסטי, בדרך לשיאים חדשים. יום יבוא וגם גאד יקפוץ טיפה, יש לו את הכישרון.

דרמוט מולרני בתור המשקיע הראשון וג'יי.קיי סימונס בתור החליפה המעצבנת ביותר בה נאבק ג'ובס. סרט חביב, לא רע ולא טוב מדי. נחכה ונמתין לגרסאות שונות וחדשות מאת במאים ושחקנים שונים, או אז יבואו ההשוואות ואז נראה כמה הסיכום הראשוני והדחוס של חיי ג'ובס ראוי לקטילות או מחמאות.