התחנה הישנה

הסרט נפתח באקספוזיציה מזעזעת למדי, כאשר תיעוד המקרה האמיתי מהמצלמה של הפלאפון של אחד מהנוכחים בזירת האירוע מוצג לפנינו, הצופים ההמומים, שעוד לא התחילו בתהליך התאפסות על עצמם ועל הסרט. על הפתיחה, סערה ! מספר צעירים שחורים צמודים לקיר וישובים על הרצפה, מנהלים וויכוח סוער עם השוטרים שעוצרים אותם ואנחנו מתחילים לקחת צד, איזה צד ? כל אחד יבחר. אבל לא הרבה זמן אחרי שהתחלנו לקחת צד מסוים נשמעת ירייה המפלחת את האוויר ובוחרת צד בשביל כל אלו שטרם בחרו וגם עבור אלו שכבר בחרו.

מוזיקה עצובה והסיפור מתחיל; אוסקר הוא צעיר אפרו אמריקאי המשוחרר מהכלא, הוא מגדל ילדה עם בת זוגו שמאסה באורח חייו המסוכן והיא מזכירה לו את העניין חדשות לבקרים. הילדה התמה היא הסיבה של אוסקר לניסיון שינוי חייו הסוררים בתור סוחר סמים קטן ואסיר לשעבר, למשהו טוב יותר שיספק לה ולו עתיד מכובד יותר. אוסקר מוצג כאדם חיובי, בסך הכול וכאחד שמנסה לעשות את כל שביכולתו על מנת להעניק למשפחתו חיים טובים יותר, בין אם אימו ובין אם חברתו וביתו הקטנה. הסיפור לוקח את חייו של אוסקר בצורה פרוסה על גביו של יום אחד בחייו, שמסתבר כיום הגורלי ביותר בחייו, במהלכו הוא מקבל החלטות שאמורות להשפיע על חייו בהמשכם.



הסרט לוקח את העלילה גם למקומות אפלים יותר בחייו של אוסקר, כמו תקופתו בכלא והוא מזקק משם רגעים מכוננים להמשך הסיפור, כאשר הוא הולך ומצטלב בעוד מספר רגעים שתהיה להם השפעה עתידית על גורלו הסופי של אוסקר. הסרט מדגים איך המציאות עולה על כל דמיון וכיצד כל פעולה קטנה (בין אם טובה ובין אם רעה) עשויה להשפיע בסופו של דבר על השתלשלות האירועים הסופית שבמסגרתה יחרצו גורלות ותקבע דרכם העתידית של מספר אנשים הסובבים את הגיבור.

גיבור הסרט מגולם על ידי השחקן עם השם המחייב, מייקל בי.ג'ורדן, והוא מגלם את תפקיד הגיבור בצורה יוצאת מן הכלל, עם עליות ומורדות, כפי שמצופה ממנו והוא מעניק לגיבור נופך מאוד אנושי, מאוד אמיתי ועוזר לקהל להתחבר בקלות עם הדמות הלא פשוטה שאותה הוא נבחר לגלם.
ג'ורדן, בעל העבר המכובד בסדרות; שחלקם סדרות ענק ("הסמויה") וחלקן מעט פחות ענקיות.

וכמו כן החל בקטן את הקריירה הקולנועית שלו ופה הוא עושה קפיצת מדרגה רצינית לכיוונים חיוביים באותה קריירה הוליוודית. תפקיד נהדר ומשחק מצוין שעושה חסד עליון לדמות שאותה הוא מגלם והוא עושה זאת בצורה פנטסטית. לצידו של ג'ורדן, בתפקיד החברה מככבת מלוני דיאז, בעלת הפנים המוכרות (Be Kind Rewind ו- A Guide How To Recognize Your Saints) בתור החברה ואם ביתו.



והשמות והפנים הקצת יותר מוכרים ו-וותיקים הם: אוקטביה ספנסר (הזכורה מ"העזרה", "להיות ג'ון מלקוביץ'" ועוד כהנה וכהנה, רבים וטובים) בתור אימו של הגיבור הראשי וקווין דוראנד ("וולברין" הראשון ו"רובין הוד" החדש), בעל הפרצוף המוכר והשם הכמעטי, בתור אחד השוטרים האלימים בהם נתקל אוסקר בסיום הסרט.

יש כאן הכול מהכל, בימוי נהדר ומלא עוצמות בהיותו בעל תנודות של השקט לפני הסערה, אקספוזיציה מעוררת רגשות וחזרה למים השקטים שלפני הסערה רק בשביל לחזור אליה שוב. צילומים מאוד אותנטיים וריאליסטיים למחצה ומשחק סולידי ומצוין של השותפים לסרט, אמין ומחבר לסיפור בכל שלב. קשה שלא להזדהות עם הדמויות ועם זאת קשה שלא לפתח דיון נוקב על מה נכון ולא נכון, מה מגיע ולמי ומאיפה בעצם נובעת השגרה הזאת, במסגרתה שחורים הם האשמים הראשונים.



הדיון הנוקב; על רקע שני סרטים שחרור מעבדות ומגזענות היסטורית ("המשרת ו"12 שנים של עבדות"), מנסה להביא את המציאות העכשווית ולא רק את הרקע לה, כלומר האם השחורים באמת השתחררו מהסטיגמות של המשרתים והנחותים, כנראה שלא לגמרי. האם יש לחלק מהאוכלוסייה השחורה בארצות הברית חלק באשמה של השארת הגזענות והיחס המפלה ? לקביעת הקהל הצופה. אני מצאתי את עצמי, בתור אב לילד צעיר, שרוצה את טובתו ואת טובת המשפחה שלי, מרחם על הדמות הראשית, אבל גם מבין איך ולמה הגיבור הראשי מצליח להיקלע לסיטואציה הבעייתית שפותחת וחותמת את הסרט.

סרט חשוב, שנותן המון חומר למחשבה בנוגע להבדלי גזעים ומעמדות, משוחק היטב ומבוים נהדר ומעניק את הקרקע הפורייה לניהול הדיון אודות אותם ההבדלים, נוכח מקרה קיצוני ומצער אחד שחשוב לזכור ולא לשכוח.