"דיאנה": ליידי, דונט דיי...

הנסיכה דיאטה, אפשר לקרוא לסרט. הסרט מציג בצורה דיאטטית, חלק מאוד קטן מחייה של הנסיכה הכול כך מתוקשרת. אותה וולשית מקסימה ומשורטטת היא הכוכבת של סרט על בסיס חלק מאוד קטן מחייה, חלק, שבעיקר, נראה כאילו נגזר מאחד הטבלואידים הבריטיים והולבש לתוכו תסריט הוליוודי קלאסי של מלודרמה רומנטית, על כל תסמיניה ותחלואיה הקולנועיים.

הנסיכה מתאהבת, קשה קשה לייצר קשר כזה, על בסיס קבוע, בעיקר שצריך להסתתר משלל המצלמות הפולשניות, גם לצד שלא רגיל לזה ואותה העלילה מכסה את הפרוסה הדקיקה מחייה העשירים של הנסיכה דיאנה, החל מפירוק נישואיה עם הנסיך צ'ארלס, דרך התסכולים הכרוכים בכך וכלה בסיפור האהבה שלבסוף חתם את חלקה בעולם הזה ומעברה לעולם המלאכים, מחלקת יוצאי מלוכה וסלבים מקומיים של גן עדן.



ליידי דיי חווה התמוטטות מתמשכת, שמצולמת באופן פנטסטי, דרך בימוי וצילום נהדר, במהלכו של הסרט. נישואיה כבר גמורים והיא נאבקת על דעת הקהל, בתיווכם של יועצי חצר, שלהם היא לא שועה. הילדים שלה מפציעים פעם בחודש לביקור, שקורע את ליבה מחדש בכל פעם והנחמה היחידה שלה מגיעה בשלבים יותר מתקדמים, בתור אהבה חדשה עם מנתח לב פקיסטני שמפתיע אותה ואת הצופים בכך שהוא בעצם מתנהג כאחרון השוטים, שלא מודעים להשפעות ההרסניות של עישון ומזון מהיר.

האנטי גיבור, שמגולם על ידי כוכב "אבודים" לשעבר, קונה אהדה בקרב פשוטי העם, שכמונו ומפיח תקווה כי ביום מן הימים גם האנושיים והפשוטים שבינינו יוכלו להכיר נסיכה אמיתית ולהגיב אליה באדישות הראויה לה, על מנת שהיא תאבד את עשתונותיה ותקיים טקסי חיזור אובססיביים כלפי הצד השני.



ובכך הסרט חוטא לא פעם ולא פעמיים; דיאנה, מעבר להיותה מוצגת כאחת האדם, מוצגת גם כתלותית ואובר דרמטית בצורה מוגזמת ולמזלה של ליידי דיי המנוחה, נעמי ווטס המוכשרת עוזרת להציג אותה בצורה האנושית ביותר והמאוזנת ביותר, למרות מגרעות התסריט. התוצאה הסופית ממצבת את ליידי דיאנה בתור אדם פשוט, בסופו של דבר. עובדה הגוררת אמפטיה רבה למצבה ולדמותה, אבל עדיין המוצג הוא חומר דליל מדי לסוג של ביוגרפיה והנטייה הכללית של הסרט הוא לקחת את הסיפור יותר לכיוונים ומחוזות מלודרמטיים ופחות לכיוונים אוטוביוגרפיים או לחילופין ביקורתיים.

הביקורת שנחסכת מהצופים, כמעט ברוב שלבי הסרט, היא הפלישה המטורפת לחייה של הנסיכה המתוקשרת ומובאים מדגמים קטנים, בזעיר אנפין, של פלישת הפאפראצי, שבסופו של דבר היו הגורם המחסל האמיתי לחייה הגשמיים על כדור הארץ. בסך הכול, בתור דרמה רומנטית, ישנם שלושת רבעי סרט שמדגימים את הז'אנר הזה בצורה מוצלחת. החלק השני נוטה לכיוון מעט שונה מהמלודרמה ומנסה לתפוס כיוון רילאסטי ומותח מבוים בצורה טובה ושומר על המתח והעניין בסרט, אבל התוצאה הכללית, בעיקר במבט ובציפייה לקבלת מוצר שונה אודות חייה של הנסיכה הוולשית מאכזב מעט.



אולי אלו הציפיות העצומות, מתסריט מבוסס על חייה של ליידי דיי, שגרמו לסרט לקרוס לתוך עצמו ולקבל את כתישת המבקרים. אבל אם מניחים את אותן הציפיות בצד, אפשר לקבל אותו בז'אנר שונה לחלוטין ובתוצר די בנאלי, בסופו של דבר. היחידה ששומרת על הרמה הגבוהה המצופה ממנה היא השחקנית הראשית והכוכבת של הסרט, נעמי ווטס, שמפליאה במבטא בריטי ומשתפכת בתצוגת משחק נהדרת על פני כמעט שעתיים של סרט.

היא גלגל ההצלה שמונע מהסרט הידרדרות מתחת לבינוניות, היא והבימוי, שלא מאפשר נפילה לתהומות, שבדרך כלל נופלים אליהם סרטי דרמה רומנטיים עם ניחוח קיטש. נותר לקוות ולצפות לבמאי אמיץ יותר ומעיז יותר שינסה לבסס את חייה של דיאנה באפוס רחב יריעה שיגולל את תולדות חייה ומותה של אותה "מלכת לבבות" שנותרה בליבם של כל כך הרבה אנשים בממלכה, הצליחה לחדור לציבור וניסתה להתעלות מעבר לרכילות צהובה וזולה.