"סוף סוף וגאס": זקנים אך בועטים

קולנוע
שוב ושוב חוברים זקנים וקשישים לעלוץ כאחרוני הצעירים; מן רימייק מוזר, בלי סאטלה בועטת ראשים, של "ההנגאובר" מצידם של כוכבי עבר גריאטריים שפשוט מסרבים לוותר על הרעיון שהם צריכים לברור תסריטים.

"סוף סוף וגאס": זקנים אך בועטים
"סוף סוף וגאס": זקנים אך בועטים

ממש מוזר, שלפני כמה חודשים צפיתי ברוברט דה-נירו בתפקיד אב של משפחת פשע הנמלטת מאויביה, עליהם הלשינה ואותם הסגירה וגם שם הוא שיחזר בצורה בינוניות תפקידי עבר שלו, של ראש מאפייה איטלקית. פתאום, כמה חודשים אחרי זה הוא זקן ממורמר שמנסה לטרפד כל ניסיון לשמחת חיים עבור חבריו הזקנים שרק רוצים לחגוג את חתונתו של אחרון רווקיהם.

דה-נירו שמעורב בעוד סרט גריאטרי ביחד עם סטאלון רק ממחיש, פעם נוספת את כוחה של תופעת שיבת הזקנים אל המסך הרחב ואל הוליווד והעובדה כי למרות שאנחנו לא מבינים למה, פעם אחר פעם, אנו נמצא את עצמנו צופים, משתאים נוכח הידיעה שזה לא יהיה עילוי, בעוד סרט עם זקנים שלא התייאשו מעצמם מבינים כל מיני דברים על החיים בגיל פנסיה. מורגן פרימן, לעומת זאת הוא זקן בכל רמ"ח איבריו ולא נראה אותו פתאום מגלם משהו שונה מהתפקיד של הסבא'לה, או המבוגר האחראי (או חסר האחריות, בדרך כלל).



קווין קליין כבר מזמן לא במסכי הקולנוע או הטלוויזיה ומייקל דאגלאס, עדיף שלא יהיה נוכח באף מסך שנמצא בטווח זווית העין שלי.
ידעתי לקראת מה אני הולך, אבל הלכתי בדעה וראש צלול ובריא לעבר מה שאמור להיות בידור קצר וקליל שכבר ראינו עוד אלף ואחת גרסאות מסוגו והז'אנר שלו.

אז בראדלי קופר וזאק היווני...קיס עשו זאת בטרילוגייה מעושנת והזויה והחבר'ה הזקנים החליטו שגם הם רוצים ניסיון נוסף לקראת פרישה ועשו זאת בדיוק כמו שציפיתי מהם (ובעצם כמו שכל בר דעת והבנה מינימאלית בקולנוע ציפה מהם). ההפתעה הגדולה היא שהם אפילו הצליחו לחלץ ממני כמה צחוקים אמיתיים ומלאים.

האחראי המרכזי לעניין היה קווין קליין, הנהדר שפשוט פגע בכל פעם בעצב הזה, הרפוי והמשוחרר של הצחוק ובעט בו ללא רחמים ובין לבין נתן לחבריו הקשישים לגנוב עוד בדיחה ועוד הלצה על מנת לא להישאר לבדו, המצחיק היחיד במערכה. בשלבים רבים של הסרט הוא The Hangover, בשלבים אחרים וממוקדי קווין קליין הוא Hall Pass של האחים פארלי ובשלבים רבים מדי הוא מעורר רחמים, על הקאסט המעוטר שלו, שהיו מקור לגאווה בתסריטים, סרטים ותפקידים מכובדים עד אגדתיים לזמנם ולדורי דורות.



שלא תבינו לא נכון, היה סרט חמוד מאוד, מצחיק וקלישאתי, על כל מרכיביו ומאפייניו, אבל הייתי מצפה משחקנים מדרג הרבה יותר נמוך שיבצעו את מה שלא דורש רמה גבוהה של משחק.

כלומר, כל כך הרבה תסריטים ושחקנים היו מעורבים בצורה מסוימת בדימיון לסרט הזה שאין יותר מדי אופציה להבין למה לעזאזל החבורה המכובדת הזאת בכלל התקרבה לתסריט המטופש הזה. כנראה חורים בתשלומים על המון דברים יקרים, אולי תרופות שצריכות לעזור לתפקוד היום יומי והן יקרות או קשות להשגה בשוק התרופות הפתוח.



בובי דה-נירו, שכנראה גם ביזה עצמו בתפקיד המשותף עם סילבסטר סטאלון, במה שאמור להיות מפגש ענקים מזדקנים, בתפקיד הקשוח, הנאמן והנרגן. מייקל דאגלאס הוא איש המסיבות והחיים החופשיים, מרגיז כהרגלו, אולי את כולם ואולי רק אותי. פרימן הסבא החביב וחובב ההימורים וקליין אשר מחפש אחר מין זמין בתוספת לקונדום ואישור מהאישה הולכים ללמוד שיעור מאלף על החיים בגיל מבוגר...לא !!! אבל אנחנו נלמד שיעור מאלף; כיצד לעשות כסף קל בגיל פנסיה.
סיכום המבקר
10/
5.5
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "סוף סוף וגאס": זקנים אך בועטים
סרטים בקולנוע