"תכנית בריחה": בריחת הגריאטרים

כבר נכתב לפניי ועוד ייכתב הרבה אחריי שמיקומו ההיסטורי של הסרט הזה היה אמור להיות עשרים וחמש או שלושים שנים אחורה, אבל מה לעשות, סטאלון ושוורצנגר מנצלים את גל האהדה של כל אלו שראו סרטים באותה התקופה ואהבו את האקשן, הפיצוצים והשטאנץ הבלתי משתמע לשני פנים ופשוט רוכבים על אותו הגל של נאמנות הצופים, אני בינם מודה ומתוודה.

הם היו הגיבורים שלי, בתור ילד, ארני וסליי. כולם רצו שרירים כמו שלהם ולא עניינה אותנו יכולת המשחק של השניים. גם העובדה כי לשניים בעיות דיקציה מסוימות, כאשר האחד מדבר במבטא רובוטי גרמנאוסטרי ואילו השני סובל ממשיכה חריגה, כלפי מעלה, של השפתיים ומדבר בהתאם. מפגרים או לא, הם היו הגיבורים שלי ועם הזמן, למדתי להעריך את פועלם, בזכות השרירים ובעיקר למרות אותם השרירים שתייגו אותם בתור שחקנים לא רציניים ולא מוכשרים.



שוורצנגר כיכב באחד מסרטי המדע הבדיוני פורצי הדרך והטובים ביותר עד היום, כאשר הוא מגלם את מי שהוא יודע ומתאים לגלם בצורה הטובה ביותר, רובוט חסר רגשות גוש שרירים שמתנקש ואחר כך גם מגן על מי שעתיד להיות מנהיג העולם ה(רוצה להיות) חופשי. סטאלון התהדר בסדרת סרטי האגרוף הטובה ביותר והבלתי נשכחת, כאשר הראשון היה אחד הטובים מסוגו אי פעם והצליח להתעלות בתצוגת משחק לכדי שיא שלא יישכח עוד שנים.

עבר הזמן, השניים התבגרו, בגרו והזקינו מול פניי המשתוממות ובעוד האחד התהדר ברפיסת שרירים ומעבר לחיים הפוליטיים, השני שמר על שריריו והחל בתהליך מחזור חומרים מעברו וגם לביימם. בעת פרישתו של ארני מהחיים הפוליטיים, עניין שובו למסך הגדול הפך למתבקש ומובן מאליו, למעריצים וגם לכיס ששאף להתמלא בחזרה מתמלוגי הקולנוע.



החזרה של השניים, בנפרד וגם ביחד (בסרטי "הבלתי נשכחים") לא הניבה תוצאות מרמה גבוהה מדי, לא כאלה שהרגישו שונות מהתוצרת שכבר ניתנה לכולנו עד שובע בשנות התשעים המפוצצות באקשן, שרירים ומשפטי קאץ' שמוחזרו עד דק אל עבר המוחות העמוסים לעייפה של הצופים שבאו להתנקות ולהתמרק מצפונית מרצון לחשוב על משהו מעבר לאקשן שטחי, רדוד ומרשים וויזואלית. ואז אנחנו חוזרים ומגיעים לשנות האלפיים וסילבסטר סטאלון מוכר לנו רעיון שהוא ולא אחר, מוח מבריק אשר מסדר את כל הפרטים בצורה מדויקת ומדוקדקת עד פלצות למטרת הימלטות ובריחה מבתי כלא, לאחר ששם לב לכל פרט זעיר ובכל בוחן את מערכות הכליאה החדישות והמשוכללות ביותר.

ארנולד שוורצנגר בעל הזקן הצרפתי ושיער השיבה ההולך ומתהווה יהיה החבר הכי טוב שלו, משום מה, בתוך פרק זמן קצר ביותר (מעלה תהיות, אבל מי אנחנו שנתווכח) והשניים מפליאים בשלל בדיחות קיטש, על זקנה ואלימות והסרט מלא בהומור עצמי מודע מאוד מצד השניים, בין אם בהשתלשלות האירועים המתוסרטת ובין אם במשפטים המולבשים לשני המגה סטארים המזדקנים בטקסטים אותם הם מקריאים. השיא של הסרט מגיע, באופן די מפתיע, מכיוונו של ארנולד שוורצנגר, שמפליא למספר רגעים בודדים של גאונות, מצידו ופוצח בטקסט "אני מאשים" בגרמנית טהורה כלפי מנהל הכלא שלו על מנת לייצר הסחה עבור חברו הישיש.



הוא עושה זאת בחן רב ובהומור וזאת כנראה אחת מתצוגות המשחק הטובות ביותר שלו שנראו מזה שנים, הוא יוצק רגש, כנראה לראשונה מאז שנכנס לעולם הקולנוע, אל תוך מספר דקות בודדות וזה נראה סוף סוף שהוא עשה עליית מדרגה לכיוון דרמטי יותר, באופן מפתיע וקומי, הוא מגלה שיש לו יכולות משחק מסוימות בגיל בלות, אבל תמיד עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. בעיניי זו הייתה נקודת השיא בסרט ופשוט התענגתי והתמוגגתי על כל רגע של שוורצנגר בגרמנית והחיוך לא מש מפניי כל אותו הטקסט שנקרא בכישרון רב מפיו של הג'רמנייטור. על עלילה לא מקורית במיוחד, למרות שמכילה פרטים וויזואליים מרתקים, כמו העיצוב המדכא והסגור של בית הכלא, שכולו תאים תאים מזכוכית על מנת להגביר את מקסימום החשיפה של האסיר לסביבה. כמו כן, בית הכלא מנוטר דרך מצלמות וחיישני חום ועמוס לעייפה בשומרים לובשי שחורים ועוטי מסיכות שחורות (נראות תקופתיות ומלחיצות במיוחד) וזה חידוש מרענן, לשם שינוי.



כוכבי המשנה מוסיפים וגורעים כאחת, כאשר בצד המרושע פועלים ג'ים קאוויזל, מנהל הכלא הסוציופת שלא מראה רגש אנושי או רחמים כלפי אסיריו, כמו כל מנהל כלא מנוול מהשורה הראשונה שאוהבים למכור לנו, כדי לעורר אמפטיה אצל האסיר וההיפך עבור הצוות הכולא. הסוהר הראשי, פסיכופת לא פחות, מגולם (כמה לא מפתיע) על ידי וויני ג'ונס שנוכחותו בסרטים הפכה להיות תו תקן לבינוניות בשנים האחרונות, לצערי הרב ואת הפרצופים המוכרים של צוות הכלא משלים סם ניל, שהתאדה מהתודעה ההוליוודית ועושה מיקרו קאמבק לקדמת הבמה.

בצד של "הטובים" נכנסים שלישייה: וינסנט דונופריו המאוס מאוד בתור סוכנו של ריי (בן דמותו של סטאלון), איימי ריאן (בידי מ"הסמויה) בתפקיד פרווה לחלוטין והשוס הגדול ביותר; קרטיס ג'קסון, הידוע לכולנו בתור 50 Cent, שהוא באמת חותמת גומי לסרטים ירודי רמה ומצפה מאיתנו שגם נאמין לו ולו לשנייה אחת שהוא גאון מחשבים ובעל שליטה במשהו שחורג מהקראת ה-ABC שלוש פעמים ברצף. אבל מה לנו כי נלין, שנים רבות התפללנו וזעקנו לשיתוף פעולה בין השניים והנה הוא הגיע, אז למה שלא נשב ונהנה משעה ושלושת רבעי של מנוחה לתאים העייפים ונזרום עם גיבורי ילדות שתמיד אהבנו ותמיד גם נמשיך לאהוב.