"ההימור": נא להניח (ל)הימורים

טימברלייק הוא בחור צעיר שלומד באחד הקולג'ים המוצלחים, הוא מבריק, נאה מאוד וכמובן שלא מושלם וחף מטעויות, הוא מתווך בין אתרי הימורים ומהמרים וגוזר קופון, ללא חרטות וללא מצפון עודף זוהי דרכו לממן את לימודיו עד תום. חשיפתו כאחד כזה מאפשרת עבורו שתי אופציות; לנשור מהלימודים אל מול האופציה של להמר בעצמו על כל הקופה וכמובן, שכמו בכל הסרטים הללו, להפסיד את התחתונים ולחפש אלטרנטיבה אחרת.

האלטרנטיבה, כמה לא הגיוני, היא להגיע אל משרדי מנהל אתר הימורים גדול בקוסטה ריקה ולהלין על כך שדפקו אותו בעזרת אלגוריתם מתוחכם מאוד וכל זאת בחסות העובדה שהוא לא רוצה לפרסם את המקרה, על מנת לא לייצר באז שלילי על האתר ולהרוויח את כל כספו בחזרה.



הלורד של האתר, בעל השם הרוסי, איוון, הוא לא אחר מבן אפלק שעוטה את מסכת הרשע התורן והתחמן הנצחי והוא כמובן, מציע עבודה לצעיר ומראה לו עולם שבו הכסף נשפך כמו מים והבחורות זורמות תמיד. לעולם שכזה קשה לסרב, מה שבדיוק עובר על גיבור הסרט והוא נסחף במערבולת אל תוך עולמו של איוון הרשע התורן ומסתבך עמוק, עד שהוא מוצא את השיטות לשלוף את עצמו החוצה בזמן ולזמבר את מיסטר בלאק (כן, זהו שם משפחתו האפל של איוון).

בין לבין ישנו סוכן FBI לא אמין במיוחד, אותו מגלם אנתוני מק'י, שכבר עשה תפקידים הרבה יותר טובים והרבה יותר משמעותיים מזה, שמנסה לתפור תיקים, ללא הצלחה, לאיוון האיום ומנסה להשתמש בגיבורינו, בעל המראה הנערי והתמים, למרות שהוא מנסה בכל כוחו להיראות לא תמים ולהתנהג כך. הוליווד מיצתה כבר לפני כמה שנים את רעיונות ההימורים הנוסחתיים לסרטי פשע בחסות הקלפים והפעם היא מציגה את הדור הבא של ההימורים, כזה שכולם חשופים אליו, הימורים און-ליין באינטרנט.



במקום לתהות על הבעיה בתור בעיה חמורה של השנים האחרונות, הבמאי מתמקד בסיפור העלילתי הצפוי וזונח את הטיפול בגורמים, שיטות והפלת אנשים נואשים שמתמכרים ללא אופציה לפיקוח נרחב ברשת. וכך, נושא שיכול היה להיות בוער כמעט כמו פיתוי ילדים צעירים או זנות דרך הרשת הפך להיות סרט פשט סוג ז', ככל סרטי הפשע הזניחים ובחסות אקשן ושני שחקנים נאי מראה הרעיון הופך להיות שטחי, חסר עומק ורבדים, הן מבחינת דמויות והן מבחינת העלילה.

בן אפלק כבר הוכיח פעם אחר פעם שבתור במאי הוא הרבה יותר מיומן מאשר בתור שחקן, הפעם הוא לוקח את יכולות המשחק להיות רשע חסר מעוף ומסמן עוד נקודת ציון בדרך להיותו באטמן שייקרע לגזרים על ידי המבקרים, למרות שבאטמן בדרך כלל לא מצריך מיומנויות משחק עילאיות. טימברלייק בהופעה סבירה גם הוא מוכיח כי יש לו יכולות משחק מינימליות שיכולות להיות הרבה יותר טובות בעזרת התסריט והליהוק הנכון מסביב וג'מה ארטרטון מוכיחה שהיא, בעיקר, עוד פרצוף יפה, עם שפתיים מלאות וחושניות, שאין לו אמירה משמעותית מעבר להיותו יפה וסקסי.



לבסוף, אנתוני מק'י, בתפקיד לא אמין, לא בשר ובעיקר חלב (במקרה שלו שוקו), עם הופעה בינוניות שגורמת להתגעגע לסרטים טובים יותר בהם היה כוכב או כוכב משנה ראוי. סרט סביר מינוס, שמעלה תהיה על העובדה שהרעיון המרכזי נחרש כל כך הרבה בהוליווד של השנים האחרונות ולמה לעזאזל אין במאי שייקח את הפרויקט הנכון ויעשה ממנו יצירה מורכבת יותר מהרגיל.