"כל הזמן שבעולם": אם לא הייתם בריטים

רייצ'ל מקאדמס המקסימה הזאת הצליחה לדחוף את עצמה once again לעוד קומדיה רומנטית בתפקיד שידרוש ממנה לחשוף שיניים ולתת כמה משפטים שישבו את ליבנו מעבר לכך שהיא פשוט משגעת, במבטה. הפעם הצטרף אליה ג'ינג'י חביב ואף הוכרז בתור גיבור הסרט הראשי והוא מספר את סיפורו בתור נצר למשפחה, שגבריה בורכו בברכת המסע בזמן.

נשמע מחייב ואפילו סוער והרפתקני, רק נשמע. הג'ינג'י החביב מנצל את יכולות המסע בזמן לפי המגבלות האישיות שלו, שלהן הוא מוגבל מתוקף הירושה והוא דואג לעצמו לסידור אהבת אמת, או לפחות להשארתה ומנסה גם לדאוג לאהוביו ויקיריו במהלך הזמן. המסע בזמן לא מפותח מספיק בסרט הזה, למרות שהרעיון די נוטה לכיוון הרפתקני, הבמאי והעלילה לא מנתבים אותו לשום דבר מהסוג הזה ונשארים עם מסרים אוהבים וחמימים עבור כל אלו שבמקרה לא נהנים מכל יום קסום שעובר עליהם בחיים האמיתיים.

המשפחה הבריטית המקסימה, הכוללת אב,אם,דוד מטורלל וחביב ואחות מטורללת ומשתרללת, הם מנת חלקו של טים הג'ינג'י החביב, בעל הלשון היו גרנטית החלקלקה.



בשלבים רבים אפשר לחשוב שמדובר במפגש ישן בין בריטי לאמריקאית מ"נוטינג היל" המקסים, כאשר לשון מצוחצחת בריטית פוגשת אחת קצת פחות שהיא אמריקאית. הקסם האישי והבדיחות השנונות מחזיקות את הסרט והעלילה בחיים ולמרות שהסרט נמתח ונפרש על פני שעתיים הוא לא מרגיש כך וזאת שהעלילה הדלוחה בעוכריו. המסע בזמן לא תופח מעבר להיותו תיקון שגיאות קטנטנות בהווה והעלילה שומרת על קצב אחיד של קומדיה רומנטית של זוג חמדמודים שמצאו זה את זו והם רוצים למתוח זאת לנצח.

האקספוזיציה מקסימה ומכניסה לאווירה של הכפר הציורי והחיים הציוריים עוד יותר של ילד חנון שמקבל בידיו כוחות על וכל מה שהוא חושב עליו הוא איך לכבוש את לב הבנות. המשפחה החביבה לא מותירה בו רצונות עזים לחיפושים נועזים מלבד חיי משפחה בדיוק כמו שלו ורק מציאת האישה המתאימה מהדהדת בראשו ולשם כך הוא רותם את כוחותיו בשלב הראשון.



המעבר לעיר הגדולה מכניס שותף צבעוני (יותר בכיוון אפור) לחייו וכמובן שהוא (די בדומה לשותף ב"נוטינג היל") מצטיין בגסות רוח, חוסר טאקט ומהווה הפוגה קומית ואף סיבוך מיותר לחיי הצעיר הג'ינגי. בסופו של דבר העלילה מתיישרת על הקו הכול כך קבוע של הקומדיות הרומנטיות הקלילות ונכנס לתלם של חיי הזוג ההולכים ומתקדמים ואף נהפכים בשלב מסוים למונטאז' של רצף זריז בחייהם, אבל מלבד המובן מאליו ישנו עדיין עניין המסע בזמן, אנחנו מצפים שיתפתח למשהו קצת יותר גדול וקצת יותר משמעותי וממשכים לצפות. כלום לא קורה פה, כלום לא קורה פה...

הבימוי נפלא והמוזיקה שובה ומסיחה את הדעת מכל החורים העלילתיים והבלתי מוסברים שמתגלעים מדי פעם, מפציעים ואז מטויחים חזרה אל העלילה הקסומה, המבוימת היטב והקלילה עד מריטת שיערות.



ביל נהי בתפקיד סופר חביב ונהדר בתור האבא הסופר קול וסופר אוהב, שלא ברור מאיפה לו בן ג'ינג'י ורייצ'ל מקאדמס יפה כתמיד ומקסימה כבדרך כלל ומעבר וכמובן שלא נשכח את הג'ינג'י, דומנל גליסון (הבן של ברנדן גליסון הגאוני), שכמובן כמו כל שאר הג'ינג'ים התגלה בהארי פוטר (ביל וויזלי, האח הבכור).

וכך תם לו הסרט ונשלם ובאמת שנהניתי, אבל כל כך היה חסר לי עוד משהו שיצדיק את הציון הגבוה ב-IMDB (7.9, לתוהים, בזמן זה) ופשוט אי אפשר היה להבין למה לא הושקע עוד טיפה מאמץ על מנת לתת לסרט הזה להיות אחת מהיצירות הרומנטיות המופלאות של השנים האחרונות ולהשאיר אותו בתור עוד אחת, עם עוד אחת (מקאדמס) שלא תיזכר אחרי כמה ימים (אלא אם נחזור בזמן לראות אותה שוב).