"המשרת": משרתם של שמונה נשיאים

כה ארוכה הדרך אל האוסקר, עמוסה היא מכשולים רבים ואת חלקם מפרק הסרט הסבוך ועמוס האירועים הללו, כאשר בתוכנו הוא בסך הכול די פשוט להבנה, אבל לעיתים מעמיס אירועים רבים של תקופות מרובות בטווח זמן קצר. האקספוזיציה של הסרט זורקת את קהל הצופים היישר לשדות הכותנה, לסיקוונס הפתיחה שכולל את סיפור הרקע הקשה של גיבור הסרט, מבט מהצד בחוסר אונים על הוריו מושפלים ויותר על ידי אדונם הלבן והתיקון, כביכול, שמנסה אימו של בעל החווה לבצע עבור הנער האומלל.

הסרט ממשיך לקחת את גיבורו למחוזות חדשים אשר נולדים מתוך היגון והרצון לברוח מאותה החווה אל עבר עתיד טוב יותר, כזה שיוכל לבנות ולבסס חיי משפחה. ומשם מפליג לו הסרט בקיצור זריז ומהיר אל תוך הבית הלבן ואל הדרך לעמדת המשרת הבכיר, אותו אחד, שאומנם מגיש מזון ושתייה לשלל הנשיאים עבורם הוא עובד, שמצוי בחדר הסגלגל בישיבות המכריעות ומשנות ההיסטוריה שאליהן הוא נקלע בתור צופה מהצד, כזה שלא יכול כל כך להגיב וכמובן שאינו יכול לספר ולהוציא מידע החוצה.

הסקירה ההיסטורית הלא מקיפה והשטחית מציגה שלל נשיאים המגולמים (תחת איפור כבד) על ידי שלל שחקנים בעלי שמות גדולים ומוכרים אשר משמשים כתפאורה היסטורית מרהיבה לסיפורו של אדם שנקט בדרך מסוימת ומפויסת בתקופה בה היה צריך לשרוד את השנאה והגזענות אשר הקיפו אותו.



הקונפליקטים אותם הגיבור עובר, בצורה אירונית (או שלא) הם דווקא בעיות מבית. כאשר הוא נמצא בעבודה ומשרת את משפחתו של הנשיא המכהן ואת הנשיא עצמו הוא מאבד אחיזה על משפחתו ומותיר מאחוריו רעיה מתוסכלת מחוסר הימצאותו בבית ומיקוד חייו בעבודתו ושני ילדים, שאחד הופך להיות אנטיתזה מובהקת לדרכו המפויסת שלו והופך לאיטו ללוחם צדק וחופש עבור השחורים בארצות הברית ומעדיף שלא לטאטא צרות מתחת לשטיח ובכך מתריס כנגד דרך האב.

ההתנגשות המרתקת הזאת, שבין האב לבן ובין שתי תפיסות העולם שלהם מסתברת כיעילה בשני צידי המתרס, כאשר בעוד הבן לוחם את דרכו אל החופש דרך אקטים חריפים של התנגדות, האב קונה אמפטיה, מבלי להתכוון, אצל מקבלי ההחלטות בהתנהגות אנושית, חביבה ודרך ארץ שהיא דרכו העדינה. גם הבן עצמו מגיע לצומת דרכים כאשר מוצא את עצמו בוחר בין דרכו המפויסת של מרתין לותר קינג לבין דרכו המיליטנטית של מלקולם אקס ובכך מתחילה להימצא הדרך לדרך משותפת בין האב לבין הבן.



מערכת יחסים נוספת אשר עולה על הפרק היא בין הבעל, המשרת, לבין אשתו, עקרת הבית המשועממת שמתדרדרת לאלכוהול ודיכאונות ומגולמת בצורה טובה, למרות כל הביקורת הלא מחמיאות, על ידי אופרה ווינפרי שמייצגת בדיוק את ההפך בחייה האמיתיים. עקב האכילס של הסרט ומניעתו מהפיכה לאפוס מטלטל ובלתי נשכח הוא האורך, שדווקא הפעם אינו מספיק על מנת לעמוד בצורה מקיפה ומספקת על נקודות הציון ההיסטוריות בהן משתתף המשרת בתור אותו צופה מהצד וכל נשיא וכל כהונה מקבלים פסיק קצרצר שמציג את המאפיינים המרכזיים של התקופה, טיפה את המאפיינים של הנשיא עצמו וכמובן האינטראקציה עם סיסיל, המשרת וההשפעות של אותו הנשיא על זכויות השחורים בארצות הברית ובעיית הגזע באותה התקופה.

מעבר לוויטאקר ו-ווינפרי שמגלמים את דמויותיהם באמינות מרובה, שווה להתעכב ולו לכמה שורות על שלל השחקנים שמגלמים את שלל הדמויות בסרט הזה.



מדהים שכל כך הרבה שחקנים בקנה מידה גדול עד בינוני מפציעים להופעות קצרות עד מזעריות בסרט אחד של שעתיים ורבע (בסך הכול, כאמור. יחסית למה שיכול היה להימתח בפוטנציאל). מריה קארי מגלמת בתפקיד זעיר את אימו של הגיבור ואילו דייויד באנר את אביו. וונסה רדגרייב מגלמת את בעלת האחוזה המבוגרת ואילו בתפקידי חבריו של סיסיל בעבודה ובבית ניתן למצוא את טראנס הווארד הנהדר, קובה גודינג ג'וניור המתקמבק (הלוואי) ואפילו את לני קרביץ בתפקיד חביב.

בין הנשיאים המאופרים בכבדות הפציעו שמות כמו רובין וויליאמס (חביב), ג'ון קיוזאק (משמים ומאופר קשות), ליב שרייבר (שלא זיהיתי אותו לשנייה), אלן ריקמן (גם מאופר מדי) וג'יימס מרסדן בתפקיד קנדי הצעיר שבצורה אוטומטית קישר ל"פארקלנד" שיצא לא מזמן וכיכב עם חליפת האישה הראשונה המוכתמת בדם הנשיא. אבל מעל כולם התעלה הבן של..מי שגילם את בנו, לוחם החופש של סיסיל והוא דיויד אולייו המצוין שפשוט גנב את ההצגה בתפקיד בלתי נשכח, קשוח, רגשי ובעל הבעות שמפזרות לכל כיוון את הלך הרוח והנפש של אדם שעובר עליו המון.



הסיום של הסרט כמובן, חייב להכיל זיכוך בד בבד עם טראומה, כאשר בתום תשעים שנות היסטוריה החתימה המשמעותית ביותר לשינוי היא עלייתו של ברק אובמה לשלטון, מן סוג של התרה הוליוודית שכתבה את עצמה בדפי ההיסטוריה (וכמובן שהתחרבנה תוך כדי, אבל את זה לא הכניסו לסרט).

סרט מצוין שמקיף עומס גדול ודוחס אותו אל תוך שעתיים ורבע של קולנוע הוליוודי נהדר, שעם כל הטוב שבו יכול היה להיות רמה אחת מעל, כזה שייזכר כמה עשורים קדימה.