"דון ג'ון": אל תגעי לי בפורנו

כולה בן 32, ילד הפלא. גדול ממני בשנה וכמה שאני מעריץ אותו על דרך מלאה ומפוארת שלא עוברים שחקנים בגיל מבוגר הרבה יותר. הוא כבר מצא את עצמו משתתף בסרטים פורצי דרך ומגלם תפקידי אופי לא פשוטים וכאשר הבין שהוא עשה כל כך הרבה בתור זה שמקבל הוראות הוא גם הוכיח שהוא יודע לחלק אותן על בסיס הגותו.

כזה הוא, ג'וזף היהודי הטוב, איש אשכולות שאי אפשר לעצור בדרך לפסגה רק תנסו. ובאיזה נושא הוא בוחר לגעת בסרט הביכורים שלו ובאיזה אופן נהדר הוא מטפל בו, בחן, קלילות ומלא שארם שקשה פשוט לשייך לאחרים. בזוכרי תפקידים ישנים של הילד, שהיה ילד, הלכה למעשה, אני זוכר כי הפנים הללו שימשו אותו בתור החנון של הסרט ותראו אותו עכשיו, ערס מג'רזי עם התנהגות OCD קלאסית שכוללת טקסיות רציפה במהלך חיי היום יום.



המטמורפוזה שלויט עבר במהלך הסרטים כללה דמויות של חנון, דמויות מסתוריות ואפילו פאנקיסט מוטרף עם לב רגיש והגיע הזמן גם לעבור לדמות הערס השכונתי וכמובן בעל הרגשות והחרמנות התמידית לפורנו, מעבר לסקס שהוא מקיים עם כל יפות העיר והמועדונים. בתור גבר חובב פורנו, הרגשתי הזדהות עמוקה עם הגיבור והבסיס הזה היווה מוקד משיכה אישי עוצמתי עבורי וכמובן, שעל מנת להעביר את הלך הרוח בו אני שרוי, היה נכון לרתום את אשתי למשימה שבוודאי תציג בקלילות יתרה את ה-State Of Mind הגברי.

הדמות אותה מגלם גורדון-לויט היא לא פחות ממבריקה, ערס, שבטוח מתקיים (כולל חבריו) במציאות של ג'רזי שור ומקיים תחרויות שיגולים של "מספרים" לוהטים, הוא בעצם אנושי מאוד ובעל התמכרות למין בצורה שונה ממה שהוא מציג מלכתחילה, הוא מכור לפורנו. הוא בעל הפרעה טורדנית כפייתית (OCD, למי שלא מכיר) קלה ומעלה והוא מנהל את חייו לפי מקצב משלו, כאשר חלק מהמקצב וממסלול יומו הקבוע הוא לאונן מול מסך הלפטופ מול אתר פורנו נבחר (במקרה שלו, אותו האתר) ולא משנה כמה כוסיות יטפסו על מיטתו באותו היום או השבוע, הטקס לא ישתנה.



הוא חתיך, הוא שרירי והוא עובד בעבודה שעוזרת לו לנתב את הבחורות לכיוון המיטה, עבודת הברמן הלא מחייבת. הוא בן להורים ממעמד צווארון כחול ולא נראה שהוא מתקדם לכיוון אחר מלבד להתבוסס במציאות המשמימה והקבועה שלו. הכנסייה, הווידוי וקריאת "מארי הקדושה" במכון כושר הן עוד חלק מהטקסים שלו והוא לא מוצא משמעות אחרת לחיים מלבד סקס מזדמן, אוננות מרובה והוידוי על החטאים השבועיים שמנקים את מצפונו.

ואז הגיעה סקרלט ג'והנסון, בתפקיד נהדר של הבימבו המתסכלת היפיפייה שתגרום לגיבורינו להישבע בכל קדושי הנצרות שהוא לא ישפשף יותר שום דבר מאשר את גופו על גופו בדריי מתסכל. התפקידים שהשניים מגלמים הם פשוט אנטיתזה לתפקידי העבר ומסמלים על העובדה שהשניים מוכשרים מספיק על מנת להרחיב את יכולות המשחק שלהם למבטא איטלקי/ערסי/פרחי/ ג'רזי ומעבר.



הסרט מדבר סוף סוף על נושא רגיש כמו אוננות והתמכרות לפורנו, שאיננה בושה או מנת חלקם של המכוערים, החנונים והלא מקבלים.
הוא מציג את הגיבור בעל הטייפקאסט ההפוך לגמרי ופורס את דמותו, השטוחה יחסית, על כל חלקיה ומנתח צעד צעד, בין אם בהרגלים, דרך המקורות ודרך השאיפות וההתמודדות עם בת זוג קבועה והיחס שלה לנושא. בין אם ההתמכרות לפורנו מפריעה, או לא, לחיות את החיים הנורמאליים והרגילים ומה הם הגורמים לה והאם ניתן לנטרל אותה או כדאי, כל אלו ועוד נמצאים במרכזו של הסרט, הקומדיה שמציגה את אותם נושאים שהוליווד פחדה לגעת בהם ולוקח אותם צעיר, בין גילנו ומתעסק איתם בסרט הביכורים שלו ועושה זאת בצורה מוצלחת עם תצוגת משחק נהדרת.

אחד הדברים החשובים הוא ההחזרה למסך של פניו של טוני דנצה, גיבור ילדות שלא יישכח, על תפקידו המרכזי במי הבוס וההפתעה, שכאשר הוא פותח את הפה, הוא מסוגל לייצר ג'ורת קללות ומילים שהיו גורמות לאנג'לה להחריש אוזניים ולכסות עיניים.



הסרט לועג, במקום מסוים, גם לדרך החיים הפשטנית של אותם ערסי ג'רזי שמתמקדים בניפוח שרירים, שיזוף, מראה חיצוני וכיבוש נשי המהול בהרגשת טוהר אשר מתקבל כתוצאה מאישור הכמורה והכנסייה שמאפשרת לבצע חטאים ללא הפסקה ולצאת ללא פגע ועונש. כל הריטואלים הקבועים עומדים בעין הביקורת והסערה של הסרט ומנתבים את דרכם לאט ובהומור לעבר הפינאלה הקלישאתי, למרות שהדרך סוטה מעט מהתבנית המסורתית.

האנדרסטייטמנט של הסרט הוא כישרונו המתפרץ של הבמאי הצעיר שהוא עדיין כוכב עולה וזוהר בשמיה של הוליווד ובסרט הראשון שהוא מוציא מבין ידיו ישנה בשורה של בימוי מהוקצע ומלא הומור ואיכות המלווים, כמובן, בכישרון המשחק האיכותי שלו והגורמים לכל מעריציו לפתח אליו עוד ועוד רגשות הערצה נוכח הדרך הנהדרת אותה הוא טווה בהצלחה מרובה.