"RUSH": תרגש אותי

הביקורות שיבחו, גם הציונים באתרי דירוגי הסרטים ונראה שהסרט הזה גרף אחריו קונצנזוס חיובי. לעומת זאת ועקב ההייפ החיובי, דווקא בחרתי לגשת אל הסרט בחשדנות מסוימת ולו רק משום העובדה שאחד מצמד השחקנים המובילים הוא כריס המסוורת', הידוע בעיקר בעקבות היותו מסוגל להניף פטיש, לדלקם משפטים לקוניים ולהראות כל כך טוב, כאשר הוא עושה זאת, אה ובואו לא נשכח את מלאי הקוביות שבטנו מפיצה בכל פעם שחולצתו נזרקת לכביסה.

המסוורת' לא הוכיח יכולות יוצאות דופן, כאלו שיגרמו לי להרגיש שהוא מסוגל לסחוב סרט רציני של במאי בקנה מידה של האוורד ועם זאת ולמרות הכול, הבחור עדיין צעיר, שחקן לא רע ופוטנציאל מסוים שכן ראוי לבדוק.



החשד השני שלי, למרות היותי חובב סרטי ספורט, שסרט על נהגי מרוצים לא יכול באמת לסחוב עלילה רצינית שאמורה להיות איכותית, הרי עדיין מדובר על אנשים שנוסעים ברכבים ומהמנה הזאת טעמנו ושבענו בשלל וריאציות מהירות ועצבניות. אוי...כמה שטעיתי וכמה שאיזון הציפיות תרם להנאה הכללית מהסרט וכמובן עוד מרכיבים רבים שכלל בתוכו הבמאי הנהדר והג'ינג'י שכבר הפליא לא פעם ולא פעמיים בסרטים המספרים סיפורים אנושיים מרגשים על אנשים מורכבים.

הסרט הוא אמנם סוג של דרמת ספורט, נגזרת מסוימת שהיא דרמת ספורט איכותית אשר חודרת לקרביים של שני גיבורים משני צידי המתרס ובעודה פותחת עם פרוטגוניסט ואנטגוניסט די ברורים ומובהקים, למראית עין ראשונית, קו העלילה הולך, מתפתל ומוכיח אחרת. ג'יימס האנט המגולם על ידי כריס המסוורת' הוא אליל הנשים. מוצלח, יפה תואר וכובש בשני משפטים וחצי, פיו מפיק מרגליות שנונות ושחצניות ואי אפשר שלא להתאהב בו, מחד גיסא.

מאידך גיסא, הוא שחצן, לא נשאר נאמן לאף אחד מלבד עצמו ולמסלול עליו הוא נוסע ולא מסוגל להתחייב לאחת ולהתקבע עבורה באופן אקסקלוסיבי. הוא רוק סטאר, הוא ציפור דרור והוא חי את החיים על הקצה, כפי שהוא רוצה לחיות אותם. לא מחושב ונותן לאדרנלין ולאנרגיות להוביל אותו בדרך להנאה ולסיפוקים וריגושים חדשים, בכל פעם מחדש.



ממולו, ניקי לאודה המגולם על ידי דניאל ברוהל הנפלא, בעל שחצנות מסוג שונה לגמרי. הוא מרובע, מקובע ובעל כושר ויכולות ניתוח אנליטיות גבוהות ביותר, הוא לא לוקח סיכונים מיותרים וחי את החיים לפי חישובים מדויקים בעלי סטיות מינימאליות. הוא לא נותן לאף גורם להסיט אותו ממטרתו, הוא יכול להיות גבר של אישה אחת, רק שתבוא אותה האחת שתהיה מסוגלת לסבול את פני העכברוש המכוערות שלו (דבר שהופך למושא ללעג עבור יריבו הזחוח). מבחינתו אין בילויים, אין הנאות ואין שום דבר שיכול להסיט אותו ממטרתו, להיות ספורטאי מושלם שיכבוש את יעדיו וכל השאר חייבים להיבלע מאחוריו.

בין השניים עוברים קווים משותפים מועטים והם כוללים את מסלול המרוצים ואת האמביציה הגבוהה לניצחון על האחר, התחרות מזינה ומפרה אותם והופכת בכל שלב ושלב למסוכנת, כאשר הרף קופץ מעבר לחובבנות. על מנת לבלבל עוד קצת ולאבד עוד טיפה אחיזה מהמיקוד בשחקן זה או משנהו, אפילו ישנה חלוקה שווה של תפקיד הנרייטור, שמתחלק בין השניים ומשם מושגת אמפטיה, או תחילתה, לפחות עבור שתי הדמויות המרכזיות שמציג הסרט.



האוורד מגיש לקהל צופיו שתי דמויות עם עומקים ועם פנימיות שונה לחלוטין וכאמור, מטלטל את צופיו בין חיבה לגיבור אחד בשלבים מסוימים לחיבה לגיבור השני, הערכה גבוהה לגיבור אחד וכזאת פחותה לחברו/אויבו. הדרייב של השניים, המונע מאותה התרגשות ותחרותיות של השניים הוא הריגוש שאת שמו לא הצליחו לקלקל מאנגלית ובכך נותר הסרט בעל שם זהה גם אחרי התרגום, שהיה באמת יכול רק לקלקל ולהרוס. משחק נהדר של המסוורת' שמושם בצילו של ברוהל (הדי אלמוני) שכובש בהופעה רובוטית, מחושבת ומלאת עוצמה ותעצומות שנשאבו מהדמות.



אוליביה וויילד היפיפייה בתפקיד חביב שלא עולה על רבע שעה באורכו הכללי (יכול להישבע שחשבתי שזאת קיירה נייטלי, במבטים ראשונים) ונטלי דורמר, מרג'ורי הסקסית מ"משחקי הכס" לחדי האבחנה שביניכם, בתפקיד פצפון הן הפרצופות היפות והמוכרות של הסרט, מלבד זאת קאסט של שחקנים טובים שמוכרים בפנים בלבד ואת כולו מובילים השניים, הבלונדי החתיך ו"פני עכברוש" המכוער. מעל כולם מושך בחוטים, בצורה מרשימה מאוד, רון האוורד, הבמאי הנפלא שהתעכב בסרט הזה על דגשים של ריאליזם בבחינת הצילום של המרוצים מתוך ומחוץ לעיניי הנהגים.

המוזיקה הנפלאה של האנס זימר תורמת לאווירה, שממילא כבר נוצרת בזכות תפאורה ותלבושות כמובן בהשראת העלילה האמיתית, שהתרחשה אי שם בשנות השבעים וגוררת את החיים, שמחוץ למסלול המרוצים, של שני הנהגים לעין הסערה ושוטחת את הסיפורים במקביל ובמשולב, כאשר כל פרט משפיע וגורם לצד השני של הסיפור והימצאותן או היעדרותן דמויות נשיות דומיננטיות בעלילה תורמים להנעתה בשתי החזיתות.



הקצב של הסיפור, הוא כקצבו של מרוץ המכוניות ולא יורד לשנייה מהדוושה, אולי מאט מעט בסיבובים, על מנת להסדיר נשימה וכיוצא בזאת, אבל העלילה שוצפת ושוטפת את שני הנהגים אל מה שהופך להיות מערבולת משותפת של חייהם ומשלבת, לקראת סיום, בצורה נהדרת את הסיפור האמיתי של הנהגים אל תוך הסרט עצמו. סרט נהדר, שהוא כל כך הרבה מעבר למרוץ עצמו, אלא שוטח אותו בצורה שאף אחד מחובבי הז'אנרים השלובים בסרט לא יכול להישאר אדיש לתוכנו.