סיכום שנת 2013 בקולנוע

שנה שהיא רחוקה ממושלמת, שמספר הסרטים הטובים בה לא גדול, שמספר הסרטים הגרועים בה רחב ושהדבר הטוב היחידי שניתן להגיד עליה היא שהיא כוללת מספר סרטים מרהיבים ביופיים ופורצי דרך בתחום הטכנולוגי. אך מלבד התחום הטכנולוגי, השנה לא הצליחה להרחיק לכת ובקושי והיה ניתן למצוא בה עשרה סרטים שבאמת שווים צפייה. לפחות ניסינו.

10. "פסיפיק רים"



אם חשבתם שרובוטריקים גדול, כנראה שלא ראיתם את זה. "פסיפיק רים" הוא הגשמה של חלום ילדות שחלקתי עם לא מעט אנשים, שבו פשוט רואים מפלצות גרנדיוזיות נלחמות ברובוטים- מעין שילוב מרהיב בין רובוטריקים לגודזילה, והתוצאה פשוט מרהיבה ומבדרת בכל דקה ודקה. סרט אקשן מהיר, ישר ולעניין, עתיר אפקטים שכל כולו הוא הגשמת חלום ילדות שגם אם הוא לא הכי מבריק או מופתי הוא פשוט מבדר בכל דקה ודקה.

9. "סופרמן: איש הפלדה"

יש בו כ"כ הרבה בעיות, גם מבחינת המשחק וגם מבחינת הבימוי, אבל הסרט הזה כ"כ עצום מימדים שצריך פשוט להדחיק את הפגמים שלו ופשוט לכבות את הראש ולהינות מאקשן חסר תקדים. סופרמן קלאסי, באווירה קומיקסית, שלא מתיימר להיות מתוחכם, מצחיק או 'מקורי' אלא פשוט בולט בהיותו סרט קומיקס שכל מטרתו היא להראות את הגדולה והעצמה של סופרמן בצורה שעוד לא נראתה על אף גיבור על אי פעם על מסכי הקולנוע.

8. "הקריאה"

מותחן קלאסי, פשוט ומבדר שכולו מתח טהור, נקי ומרתק שלמרות שהוא מאבד את האמינות לקראת הסוף מצליח לסחוט לא מעט רגעים אפקטיביים. האלי בארי שחקנית לא מוערכת מספיק שלמרות הקן-ציפורים שיש לה על הראש מצליחה להחזיק את הסרט הזה בכבוד על אף היותו סרט בי מובי שלא מתיימר להיות חכם או מתוחכם, אלא פשוט מותחן מצמרר ומורט עצבים.



7. "מנותקים"

הסרט עדיין לא הוקרן בארץ, למרות שהוא היה צריך להיות- והוא כנראה יהיה, עדיין אני ממליץ לקחת אותו מספריית הוידיאו הקרובה ולראות באווירה הנכונה. דרמה כבדה נורא, שמתארת בצורה מרתקת נושא שאקטואלי יותר מאי פעם בנוגע לקדמה הטכנולוגית ולרשתות החבריות שמובילות אנשים קטנים לצרות גדולות. הסרט מאוד שקט ומלנכולי באווירתו שאומנם לא מספר משהו שלא ידענו אך הוא מעין זעקת עזרה שמסרבת להתעלם בתקווה שתצליח לעורר מודעות גם בקרב הקהל הקטן ביותר.

6. "העולם על פי דנקן"

אומנם חדשנות היא לא המילה שמתארת אותו, וסרטים כמוהו לא חסר, אך לצד כל סרטי הנוער הוולגריים, השטחיים והרדודים שמלאים בבדיחות רדודות וחוסר עיקרי בעלילה, אין כמו לראות סרט דרמת-נעורים קלאסי, פשוט, קטנטן ויפהפה שנובע מסיפור אנושי ומשחק נפלא. חויית צפיה מבדרת, מרתקת ומרגשת שבהחלט חסרה לנו בסרטי הנוער של השנים האחרונות.



5. "אסירים"

דבר אחד בטוח- 'אסירים' ניצח במבחן הקהל. למרות שאין בו פיצוצים, אקשן הוליוודי, מתח מוגזם או קלישאות רבות, מדובר בסרט שעוד לא נתקלתי בבן אדם שלא אהב אותו- ועוד באחד הסרטים בעלי הכי הרבה צופים בשנה האחרונה, וכל זאת בצדק. סרט דרמה הוליוודי, עם אלמנטים של מתח שמתפתח לאט לאט בקצב שמתפתל בחידתיות רבה, וברגעים האחרונים משלים לנו את התמונה השלמה בסצינות מתח עוצרות נשימה. אין בו קולנוע אומנותי או רעיון פורץ דרך, אך זה היופי שלו. לאחר כל המותחנים המטופשים התגעגענו לסרט מתח קלאסי שיזכיר לנו כיצד ידעו בעבר ליצור סרטי מתח טובים ומרתקים.

4. "ספרינג ברייקרס"

האווירה בזמן הצפייה בסרט משתנה מאדם לאדם, וצריך להיכנס לראשו של אדם בן 16 כדי להבין את העומק של היצירה הזו שלא ניתן להסביר במילים. סרט שמצד אחד נורא טיפשי ושטחי, אך מצד שני נורא עמוק וייחודי ששווה לראות רק בשביל התחושות שהוא מעביר בצופה. הרעיון בליהוק ילדות דיסני לתפקיד כה נועז בסרט פרובוקטיבי במיוחד מעלה סוגיה מעניינת, והצורה בה הסרט מציג את הדמויות ואת התחושות שלהן באמצעות בימוי נפלא ופסקול מצויין מעניקים לסרט מעין אסתטיקה חדשנית, חידתית ומהפנטת. סרט קולנועי נועז שנקטל לא מעט אך התוצאה הסופית מהפנטת ומעוררת מחשבה.

3. "רק אלוהים סולח"

מדובר בסרט מאוד אלים, איטי, סוריאליסטי ולא נעים במיוחד שבמבט ראשון נראה כסרט מאיים במיוחד. אך אחרי הצפייה הממושכת, הויזואליות המהפנטת, העלילה המעניינת והסוף המבריק מעניקים לסרט עומק רב שאומנם לא מעביר מסר לחיים אך מעניק מטאפורה מעניינת לנושאי הסרט. הסרט יפהפה לעין, צילום נפלא, והאווירה החלומית והסוריאליסטית בהחלט פועלת ומזכירה את מעט את משחקי החלומות של דיוויד לינץ' בסדרה 'טווין פיקס', רק שכאן זה פשוט הרבה יותר מיוחד. אין ספק שמדובר בסרט איטי ואומנותי שלא מיועד לכל אחד, אך מי שאוהב סרטים מהסוג הזה- חובה.

2. "כנס העתידנים"

רגע, מה? מה הסרט הזה עושה פה? והתשובה שלי היא- אין לי מושג. אני עדיין לא יודע אם כנס העתידנים הוא סרט טוב או לא, ואני הייתי צריך שתי צפיות כדי לסדר את עצמי- ובשורה התחתונה הגעתי למסקנה שקשה נורא לסכם את הסרט הזה ואת מה שהוא מנסה להעביר. השילוב בין האנימציה לחלק המצולם הוא שילוב מקורי, והסרט מנצל את האנימציה כדי לבנות עולם פרוע ומלא דמיון שבהחלט מצדיק את השימוש. סרט מרגש, עמוק ויצירתי שחובה לכל חובב קולנוע לגלות ולחקור את כל מה שהסרט מציע. ארי פולמן הוא אחד היוצרים הכי שאפתניים ובעלי החזון הכי אומנותי שיצאו אי פעם ממדינת ישראל ודווקא על האומץ והיכולת בניסיון לנצל את המסך כדי להעביר דמיון עז וחסר גבולות ומסר ביקורתי נוקב, מגיע לו את מלוא ההערכה כלפיו.

וסרט השנה הוא:



1. "כח משיכה"

טוב, אני חושב שזה די ברור למה הסרט הזה פה. רוב הסיכויים שאתם תמצאו אותו במקום הראשון ברוב האתרים ברחבי הרשת. אבל הסיבה הכי פשוטה שבגללה הוא סרט השנה היא בגלל שהוא פשוט הסרט הכי 2013 שיש. הוא סרט שמשתמש בטכנולוגיה חסרת תקדים, בצילום מבריק שכמעט ובלתי אפשרי, באפקטים עוצרי נשימה ובמתח גבוה שלא מניח לרגע. זה סרט שמשרה בך את התחושה הכי קרובה שיכולה להיות לאדם שמשוטט בחלל והמראות שמוצגות בו מראות כמה חסר חשיבות אתה לצד החלל המופלא והאינסופי. סרט שמצד אחד בדיוני, מצד אחד מציאותי. מצד אחד ריאליסטי ומצד שני סוריאליסטי- ובסרט שמעל הכל הוא ההישג הטכנולוגי הכי מרשים שהיה השנה בקולנוע. זה אחד הדברים שאני הכי אוהב בקולנוע, שהוא מנצל את המסך כדי להראות מראות שלא נוכל לראות אי פעם ולהרגיש דברים שללא האומנות השביעית לא היינו מרגישים לעולם. אלפונסו קוארון יצר סרט שעומד להיות אבן דרך גדולה בעולם הקולנוע, ומזכיר לנו שלמרות שכמעט עשו הכל עדיין אפשר לפרוץ דרך. אולי לא תמצאו כאן את הסיפור הכי עמוק שיש, אבל תמצאו כאן המון כוח, והמון משיכה.

לסיכום, נערות לוהטות, אנימציה זוהרת, אסירים וגיבורי על, ראין גוסלינג בגיהנום מחריד והתאבדויות מרשתות חברתיות, אך מעל הכל מתבלט החלל האינסופי- זאת הייתה 2013 בקולנוע. גם אם הבחירות כאן היו צפויות, פשוטות או לא מקוריות- חשוב לציין שלא משנה כמה הסרט מבריק, חכם, עמוק או מופתי- השורה התחתונה היא שקולנוע הוא סוג של בידור. אני יכול להיות מלא הערכה כלפי אלפי סרטים, אבל השורה התחתונה היא האם נהניתי מהסרט או לא, וזה כבר עניין של טעם. סיכום השנה עדיין לא יסתיים- והסיכום הסופי (באמת באמת סופי) יהיה כאן לקראת מרץ עם הסרטים הטובים של השנה שיצאו לאחריה. עד אז, נתאפק בסבלנות לקראת סיכום שנת הסרטים בשנה הבאה.