"בעיניים של מייזי": הורות אלטרנטיבית

העיניים של מייזי הן תמימות, כל כך תמימות שהן משקפות את נקודת מבטה וגורמות לה לרוץ לכל אחד ממשפחתה ההולכת ומסתעפת. מייזי היא ביתם של כוכבת רוק, מוחצנת וגסת לשון וסוחר אומנות רגוע ומכונס בעצמו, שני הטיפוסים הללו לא מתאימים להיות הורים לצב גינה, הם מלאי אהבה עבורה מייזי, אבל במנות קטנות ובמינונים קבועים ומטה.

כאשר מערכת היחסים בינם עולה על שרטון, כל הרפש נשפך החוצה וכמובן שהנפגעת העיקרית היא מייזי הקטנה שעולמה עובר טלטלה רצינית.
רגשות הוריה כלפיה מתערבבים ביחד אופיים הבעייתי והדבר יוצר הזנחה כללית עבור הילדה שניצלת על ידי שני הוריה האלטרנטיביים, בני הזוג החדשים של שני ההורים. שני ההורים האלטרנטיביים הם שני צעירים (בלונדיניים) יפים ומושכים שטרם הספיקו לפתח קריירה מוצלחת משלהם ולכן הזמן שלהם עם מייזי הוא רב יותר ומערכת היחסים שלהם עם מייזי פורה יותר.



הגיל הצעיר והמעמד הנחות של שני בני הזוג המחליפים ממצב אותם באופן שנותן להם יתרון מול הילדה הקטנה שמצויה במצב שבו היא חשה כמעט כרהיט עליו רבים שני הוריה בדרכם המכוערת לגירושין שלא מוסיפים לאיש. מערכת היחסים הופכת למשולש מוזר שממנו מתאדים, לאיטם, שני ההורים הבילוגיים ומותירים את השטח פתוח עבור השניים הצעירים להעניק מאהבתם לילדה הקטנה, שלמרות הניכור, אותו היא חשה במרבית הזמן, נותרת אופטימית, חייכנית ושורדת את כל התלאות שמנחית עליה העולם.

הסרט ערוך, מצולם ומבוים בצורה פנטסטית ופשוט נוגע ללב, כאשר הוא מדבר על בעיות מהחיים, למרות שבשלבים מסוימים כבר הופכות להיות איוביות עבור הילדה הקטנה.



המשחק של הילדה הצעירה, אונאטה אייפריל, הוא פשוט פנטסטי ומהפנט, היא כובשת את המסך באמצעות קולה, מבטיה ותמימותה האין סופית ועם זאת הסרט מציג אותה כשורדת הגדולה ביותר שיש לסיפור הזה להציע. בעוד מערכות היחסים עולות ומתרסקות על שרטוני החיים של המבוגרים, היחידה, שעם תמימות וחום אינסופיים, שמצליחה לעבור את הכול, בקושי עם דמעה ורבע, היא הקטנה והמקסימה הזאת.

ג'וליאן מור במשחק נוירוטי, קפריזי ועצבני מגרדת את פסגות הקריירה שלה עם הופעה יוצאת מן הכלל וכזאת שגורמת לך לפנטז על תאונה שיעבור אוטובוס ההופעות של הדמות אותה היא מגלמת על מנת להשאיר את הילדה הקטנה יתומה מאם אובססיבית לקריירה שלה. אלכסנדר סקארסגארד מוכיח פעם נוספת שהוא קצת יותר מערפד גבוה וחתיך והוא מקרין על המסך תצוגה שונה לחלוטין מדמות הערפד הרגוע, הקטלני ומלא הביטחון ומגלם גבר מעט אינפנטיל שמצליח להקסים את הילדה עליה הוא שומר ועל הדרך גם את הצופים (ובטוח שאת הצופות).

הסרט מנסה להדגים את החולי של משפחות ששמות את הקריירה מעל הכול ובזה אינו מחדש דבר, אבל הוא מביא לפרקים רבים את נקודת המבט האמיתית ביותר שיכול היה סרט להביא של הילדה שעוברת את הטראומה הרגשית והמטלטלת הזאת, בגובה העיניים ובתמימות המאפיינת את הגיל השברירי הזה.

חייה הכיאוטיים של מייזי הקטנה מקבלים תפניות רבות והיא שורדת בגבורה ונותרת לעמוד, בסופו של דבר, על הדבר שיביא לה את האושר.
סרט פשוט מקסים, שובה ולוכד והוא שרד את מבחן ההירדמות של אשתי וזה בפני עצמו ציון גבוה לשבח.