"משחקי למות מרעב": עדיף למות מרעב

שוב הגעתי לנקודה בה אני מספר לאחי שיש סרט פרודיה חדש לראות ושוב אנחנו מגיעים נטולי ציפיות ושוב מתאכזבים מרות מהרמה הנמוכה של המשחק, הבימוי והבדיחות שלא מסוגלות להוציא חיוך מינימאלי, מעבר לבדיחות פלוצים, כמובן, שלהן יש מקום של כבוד בהיכל ההומור הגברי.

משחקי הרעב השני רץ בקולנוע ובמקביל לו אוכל חינם שבא למצוץ לו חלק מההצלחה הקופתית ולנסות לקחת קצת מהכסף, מהקהל ומהעלילה.
העניין שהוא משתמש בעלילה ישנה, של הסרט הראשון. הנקודה הנוספת היא שמעבר להיצמדות לעלילת הסרט הראשון ישנם עוד מיני אזכורים עלובים לסרטים אחרים ותו לא.



המינוס הענק ביותר הוא הכישרון הלא קיים של העוסקים במלאכה, החל בבימאים שדחסו לתוך שעה ורבע כמה שיותר אזכורים לכל מיני סרטים שהיו בסרטים האחרונות בצורה חסרת קשר לחלוטין לעלילה. מינוס נוסף הוא השחקנים האלמונים וחסרי הכישרון מינוס שניים שהם בגדר פרצופים מוכרים בלבד, דידריך ביידר (מתוכניתו של דרו קארי) ולורן באוולס (מ"דם אמיתי").

השאר, כהמשך לסרטי הפרודיה העלובים של השנים האחרונות, צעירים חסרי כשרון ודי עלובים במשחק מול המצלמה. השוס הרציני הגיע בסוף הסרט, ממש בסוף הסרט, כאשר ירד המסך והחלו הכתוביות והפספוסים, אז, או אז, יצאו כל החלקים המצחיקים והם, כרגיל, קורים בשלב של הדברים שנפלו בעריכה, הפספוסים בקריאת הטקסט ודברים שקורים לאנשים אמיתיים במהלך עבודתם על סרט מפגר.



עצם העובדה שמה שהיה מצחיק וטוב בסרט ננעץ בסופו, או יותר נכון קצת אחרי סופו, מלמד בצורה נכונה ואמיתית על העולב שהיה הסרט עצמו.
אני לא חושב, בכנות, שיש צורך ללכת לדבר הזה בקולנוע ואפילו לצפות בו בטלוויזיה משום סיבה שהיא. עד שלא תינתן הבטחה לרמה קצת יותר גבוהה מהביוב ההולך וגואה בסרטי הפרודיה, כלומר הבאת במאי בעל שם המניח את הדעת ו/או שחקנים ברמה וקליבר מסוימים על מנת להעלות את רף הציפיות, אפשר לוותר לכמה שנים קדימה על הזכות לבחון את התוצר הנמוך הזה.



גם בדיחות שירותים ואסלה מצחיקות אוכלוסייה מסוימת כבר לא עבדו ועברו בסרט הזה כפי שהם עוברים בדרך כלל. בסיכומו של עניין, לא נמצאו נקודות חיוביות שאפשר לציין בצורה ממוקדת והבימוי הגרוע והשימוש באביזרי במה, אפקטים ושאר עזרים של סרט דל תקציב רק הלך והוריד את הציון הסופי של הסרט לחלק נמוך של הסקאלה.