"תור: העולם האפל": סיבוב עם לוקי

כניסת השבת תפסה אותי ללא כרטיסים לסרט שהובטח לאשתי ולאחי, הסרט המיועד היה אמור להיות בכלל "המשחק של אנדר", אבל בקולנוע המיועד לצפייה היה את המשחק של אנדר בשעות הצהריים. גם אם המחשבה חלפה ביעף במוחי, הבנתי שהשילוב של חג החנוכה עם שעת צהריים בקולנוע עשוי לייצר תוצאות נפיצות לשלילה.

הסרט הבא בתור היה "ההוביט" החדש, התפלאתי והשתוממתי שישנו מלאי כרטיסים מפתיע לסרט שהבכורה שלו הגיע זה עתה וכאשר ניגשתי להזמין ראיתי, למזלי הרב, שהופעת הבכורה היא עוד שבועיים מאותו היום. הפלגתי הלאה לחדש (והאחרון) של גנדולפיני על מנת לגלות שלא נותרו כרטיסים ומשם ל"קפטן פיליפס" ושוב...אין כרטיסים וכך נותרתי עם הרצון לנצל את ה-1+1 שלי עם אשתי ולמצוא סרט שראוי לצפות בו בקולנוע ושיתאים לקהל היעד (אשתי נשארה ואחי נשר בדרך).

ואז הוא קרץ שם, בתחתית הרשימה האלפביתית, הבחירה האחרונה שחשבתי לבצע על מנת לצפות בו בקולנוע, ת'ור החדש, השני במספר וזה שבבירור לא יהיה סרט השנה הקיצי המוביל, אבל מצד שני, הראשון היה מצוין וכיפי, אז למה לא בעצם ? וכך נסענו לנו לקולנוע, משאירים את הבן הקטן לישון אצל סבא וסבתא שלו ויוצאים לבילוי זוגי מתבקש בערב שישי קריר. החשש הראשוני והמיידי היה מאוכלוסיית צופי הסרט, אבל רשת הביטחון הייתה הרעש הצפוי מהבלגן שינפק האל הנורדי במפגש עם אויביו המגוונים מהעולמות אשר מעבר לכדור הארץ.



וכך רשת הביטחון עבדה, כאשר אחוז גבוה מהסרט מספק מלחמות עולם ופיצוצים מרובים על מנת להסות כל ניסיון הפרעה מצד הצופים המרעישים ביותר שיכלו לצעוד לאולם הקולנוע. לאחר ההקדמה וסיפור הרקע הארוך גיליתי סרט פשוט נהדר שלא הפסיק להפתיע במדד הכיף וההנאה מישיבה בקולנוע בסרט שאיננו דורש משקפיים מיוחדות על מנת לנסות לבלוע את הצופה לתוכו.

הסרט פשוט עושה את העבודה בצורה הפשוטה ביותר וכל זאת כמעט ללא עלילה מיוחדת או מרתקת באופן יוצא דופן, ההיפך הוא הנכון, העלילה התפזרה בשלבים רבים והייתה לא קוהרנטית ולא ברורה באופן הפשטני שלה, אבל הפשטות שלה הצילה אותה בכך שלא באמת היה צורך בריכוז מיוחד או זיכרון הסרט הקודם על מנת להבין מי הערים, מי האויבים ומי השולטים ואיפה. לא היה צורך במידע מוקדם על מה הוא הטסראקט (שלא אשכח את השם מהסרט הקודם, אבל עד עכשיו אין לי מושג מה הוא) ואיזו מטרה הוא משרת.

לא היה ברור למה בני אדם יכולים להשתגר לעולמות אפלים ולהיפך, למה ת'ור לא יכול היה לפגוש את בת דמותה של נטלי פורטמן המעלפת ולמה הוא חיכה כל כך הרבה זמן על מנת להקסים אותה בעזרת שרירי הבטן שלו ?



הסרט ניחן בכמה תכונות מובילות ומעבר לעלילה המבולבלת, אך הכיפית, הוא מכיל פס קול נפלא וסוחף ופשוט היה כיף להתחבר לסרט דרך המוזיקה המצוינת שהוא ממטיר בנוסף לאפקטים המרהיבים והערים המרשימות שנבנו בתוך כוכב הבית של ת'ור והפמיליה. הניסיון לייצר עולם אפל נתקל בקשיים של חוסר מעוף מדברי ושחרחר והאויבים נראו כשאריות גזורות מהסט של "שר הטבעות" או ההוביט, עליו עמלים פמלייתו של פיטר ג'קסון בימים אלו.

מציאת האויב החדש והשת"פ המחודש בין שני האחים שדרג את הסרט ולמרות חוסר העניין באויב המשותף או בחומר שהפעיל אותו מי שגנב את ההצגה בפעם השלישית היה לוקי המבריק, טום הידלסטון הענק שפשוט דורש סרט ספין אוף שבמסגרתו הוא יהיה הכוכב הבלעדי ולא אחיו חסר הבעות הפנים וכשרון המשחק המופגן, שיוצג על ידי כריס המרסוורת', החתיך ההורס והשחקן הסביר.



נטלי פורטמן צריכה את הסרט הזה לרזומה שלה כמו שכריס המרסוורת' צריך שעות נוספות בחדר הכושר, היא מפגינה יכולות משחק מינימאליות ובנאליות במקרה הטוב על מנת להוסיף בטור הסרטים שלה סרט קומיקס שלא הצריך כלום, בעצם. אנטוני הופקינס ורנה רוסו בתפקידים קטנים וכמעט חסרי משמעות וחשיבות (מעבר לעלילה המחורטטת), אליהם מצטרפים שמות כמו קאט דנינגס, האתנחתא הקומית, סטלן סקרסגרד בתור אתנחתא קומית נוספת ומניעת עלילה וריי סטיבנסון המצוין שמתחבא מאחורי זקן ג'ינג'י.

אבל מי שדווקא תפסו את תשומת ליבי הם שני כוכבי על וחלאות מנוולות וראשיות של שתי הסדרות הגדולות ביותר שראה מסך הטלוויזיה.
הראשון הוא אדריס אלבה, שכבר כיכב ב"ת'ור" הראשון וגרם להתרפק ולהתגעגע שוב ושוב לנבל המנוול של "הסמויה", סטרינגר בל הענק, קר הרוח והמחושב ושב לגלם את שומר הסף הראשי של אסגארד.



השני הוא בעל השם הבלתי אפשרי שאפשר לכתוב רק באנגלית, Adewale Akinnuoye-Agbaje. למי שהשם הזה לא אומר הרבה אין צורך להתבייש, אבל רק מלהסתכל לשנייה אפשר לזהות את אחד מהנבלים הראשיים שכיכבו בסדרת המופת, "אוז", הלא הוא אדביזי המחליא והאהוב.
הסרט מהלך בקווים די דומים לקודמו ומנסה להראות שהוא לוקח את עצמו אפילו פחות ברצינות מאשר הראשון בסדרה.

הערבוב בין צחוקים קלילים מרמזים על הקו העדין שמנסה ללכת עליו הסרט והוא בין אפקטים מפוצצים, עלילה מהאגדות והומור עצמי בשפע, שכן אי אפשר להתמסר לסרט שכזה בצורה אחרת.

לאחר שירד מסך העשן על הסרט והכתוביות החלו לרוץ עם הטבעת פרצופי קומיקס לגיבורי הסרט והאולם החל להתרוקן עד כמעט אחרוני הצופים ביקשתי מאשתי להישאר ישובה שכן אלו הדקות בהן מארוול מפנקת אותנו בקדימון נוסף לקראת הפרק הבא של הנוקמים הבאים בתור.
כמובן שצדקתי וביחד עוד כמה מביני עניין נשארתי על מנת לראות את בניסיו דל טורו מעלה חשד לא ברור לקראת האיחוד המרגש בין שלל הגיבורים.