"כוח משיכה": החלל המופלא
קולנוע
הביקורות והתגובות שיבחו ולא הפסיקו להלל את בולוק וקלוני, הצפים בחלל, זה הצריך בדיקה אל מול מסך גדול יותר מזה הביתי וב-3D והתוצאה לא איכזבה לשנייה.
יום שני, 18 בנובמבר 2013
"כוח משיכה": החלל המופלא
נדרש אומץ רב מצידי על מנת לשוב ולפסוע לקולנוע, אחרי שמיטב היצירות שהובטחו על המסך הענק אכזבו מבחינת תוצרת או גרוע מזה, אכזבו מבחינת תושבי המקום הרועשים. וכך, לאחר הפסקה גדולה למדי ומעבר לקולנוע הביתי, המקוטע והמופרע לעיתים על ידי הודעות,שיחות, תינוק בוכה או התפוגגות ישירה לשינה מתוקה, מצאנו את עצמנו מזמינים כרטיסים בדקה ה-92 לסרט היחיד שהייתי בטוח שיהיה שווה צפייה בקולנוע.
לא היה ספק בליבי, שאחרי כל כך הרבה שבחים מקיר לקיר; מהמבקרים, מהצופים וממדרגי ה-IMDB, שאני הולך ליהנות מהסרט ולו רק במובן הוויזואלי שאמור להיות עוצר נשימה ומרתק.
עם זאת הגעתי בנקודת מבט מפוכחת, גם בזכות אותן הדעות המוקדמות, שהתוכן העלילתי לא יהיה עילוי מיוחד במינו ושמה שיתפוס אחרי הכול יהיה תצוגת המשחק הנהדרת של שני הכוכבים הנהדרים והמוכחים הללו וכמובן, מעל הכול, תלת מימד, צילום וחדשנות טכנולוגית מבחינה וויזואלית. מאז אוואטר מחפשת נפשי סרט תלת מימד שישתמש בעומקים של הטכנולוגיה על מנת להרשים ולא סתם להוסיף עוד 15 לכרטיס הקולנוע וסוף סוף זה הגיע.
אמנם צבעים מרהיבים ועולם חדש ומופלא לא נגלה לנגד עיניי, בסך הכול העולם שאני מכיר, מפרספקטיבה אחרת. מנקודת מבט עילית, נקודת המבט שבחלל החיצון שניסתה להעמיק ולהכניס רבדים נוספים אל תוך כל הוויזואליות המרשימה. והאמת היא, לא צריך יותר מזה.
ובכך באמת הסתפק אלפונסו קוארון, הוא לא ניסה לייצר עלילה מרשימה מדי. שלא תבינו לא נכון, העלילה עובדת בצורה מצוינת, היא מטלטלת, מותחת ומחברת רגשית.
אך לעיתים רבות כבר הופכת להיות מוגזמת בחוסר אמינות וכמובן שהקיטש מתחיל לנזול ברבע שעה, עשרים דקות האחרונות בכמויות שגורמות לך להתחנן לחיסולה של סנדרה בולוק, לא משנה כמה אתה אוהב, מעריץ ומכבד אותה מאז שהיית תיכוניסט נלהב. השורה התחתונה, שכובשת את המסך, היא חלקי חללית שמתעופפים בחלל הפתוח של אולם הקולנוע, מבט על כדור הארץ וחזרה אל פניה (ומפניה) המכורכמות של בולוק והתעופפות חסרת אחידות שלה ושל השותף הכובש, קלוני, בחלל החיצון ובחלל משקפי התלת מימד.
כל כותשי בולוק למיניהם יגלו שוב את הצדדים הרציניים, יותר, שיש למשחק שלה להציע ויבינו שחוץ מהתעופפות חסרת אחידות בחלל, בסרט, יש לה נטייה להתעופף בצורה חסרת אחידות בין תסריטים ותפקידים בקריירה העשירה שלה ואותה הצעירה שהשתתפה בזבלונים כמו "איזה מן שוטרת" הלכה, בגרה וקטפה אוסקר על משחק נהדר ב"הזדמנות שנייה" ועכשיו היא שוב מוכיחה את יכולות המשחק הנהדרות שלה שהיא מחזיקה שני שליש של סרט בחלל לבדה ועושה זאת בצורה פנטסטית ונמצאת בדרכה, אולי, לעוד פסלון מוזהב.
על קלוני אין הרבה מה לומר מעבר לברור מראש; הוא שחקן בחסד עליון, הוא שרמנטי, מקסים וכובש בכל פעם שפניו ניבטות מתוך מסך הקולנוע או הטלוויזיה והוא עושה זאת שוב עם הקסם הייחודי לו כ"כ. גם הוא אוחז בפסלון המוזהב וההתנגשות בין שני זוכי אוסקר, בעברם מולידה התפוצצות של משחק נהדר ואמין על המסך במה שנראה כמו סרט קשה לסחיבה מבחינת התנאים המקדימים.
אורך הזמן הוא פשוט מדויק ומצוין, בעיקר שהעלילה לא מכילה צוות שחקנים רב. בעצם, מלבד קולו של אד האריס, בתור מגדל הפיקוח ביוסטון ועוד אסטרונאוט הודי זניח שהוא האתנחתא הקומית (מלבד היציאות הסרקסטיות הקבועות של קלוני, שמתוזמנות כמו שעון), שני הכוכבים הנהדרים הם האוחזים הבודדים במושכות הסרט ובעיקר הגברת בולוק שמחזיקה, כאמור, באחוז גבוה יותר של שליטה במתרחש במהלך אותה שעה וחצי.
בכל מקום דובר על היותו של הסרט פורץ דרך בתחום הטכנולוגי, כאשר הוא מחבר את הקהל באולם הקולנוע בצורה כמעט ישירה להתרחשות בחלל והתגובות הרגשיות של אשתי ושלי לא איחרו להגיע, כאשר העלילה הלכה והסתבכה עבור האסטרונאוטית הזעירה בכל תסבוכת חדשה אליה נקלעה ולמרות העומס בתסבוכות והסתבכויות המוגזם, זה היה פשוט טוב.
הסרט הוא אכן פורץ דרך בתחומו, אין ספק שהוא מניח אבני בסיס ויסוד עבור עבודה קולנועית משובחת מסוגה לעתיד של סרטים בתלת מימד בפרט ועבור סרטי קולנוע שירצו להשתמש בטכניקת הצילום הפנטסטית שהסרט יוריש אחריו לדורות הבאים. עלילה ותסריט קצת פחות הוליוודיים היו יכולים לתת לסרט לגעת בשלמות. למזלו הוא מאויש בשניים מטובי בניה (ובנותיה) של הוליווד והם מקזזים כמעט כל פרמטר שעשוי להתפרש כשלילי, בסופו של דבר, כאשר הם מחפים על הכול בתצוגת משחק מפעימה.
בסופו של דבר, מה שמגיע אל המסך הגדול הוא חיבור תזזיתי בין השחקנים במרקע לבין הקהל שבאולם, מבטים מעיניהם וקרבה כמעט מוחשית אל הדמויות, שמהולה במתח משובח, דרמה נהדרת וקורטוב הומוריסטי מדי פעם על מנת לא לאבד קשר עם המציאות. לגשת לקולנוע, עמוסים בציפיות גבוהות, לשתק אולם שלם על מגוון צופיו בסרט לא פשוט ונטול אפקטים מיוחדים, רובוטים מפלצתיים ודומיהם ולצאת מרוצים היא כמעט משימה בלתי אפשרית, אבל הסרט הנהדר הזה צולח גם את המבחן, רב המשמעות, הזה ומוכיח את עצמו בכל פעם מחדש ולכל קהלי היעד שלו ועוד ידובר עליו רבות בטקסים הקרובים ובעתיד הרחוק.
סיכום המבקר
10/
5.5