"אקדל כפול": טובים השניים

השוו אותם ל"נשק קטלני" ובצדק, מי מצפה למשהו אחר כאשר מדובר בשוטר אפרו אמריקאי בשיתוף פעולה עם אקדוחן פרוע שלא מצליח לשלוט על מה שיוצא מפיו. אמנם אין דני גלובר ובמקומו ישנו דנזל, הרבה יותר קול ומחושב מינוס משפחה ענפה ובת שמפרסמת חברת קונדומים. הוא גם מצליח להגניב לנו מספר מבטים אל פאולה פאטון נטולת החזייה וזה כבר כבוד גדול בפני עצמו, בגילו ומעמדו. ללא מל גיבסון, אבל מארק וולברג נראה גם הוא גרסה משודרגת; חתיך, שרירי ומנופח בעל שליטה אבסולוטית בנשקו האישי וחוסר שליטה בכל מה שקשור לשלשול הוורבאלי (פלוס פלוץ אחד שהיה כה מתאים לאווירת המאצ'ואיזם הילדותי ששררה מהלך כל הסרט) שמתעופף מפיו בכל רגע נתון.



הייתה גזענות במידה מסוימת והיה גם יחס מזלזל לנשים ואת הכול הם הצליחו להעביר ולהחליק תחת שטיח המגניבות שאותו הם עוטים 99% מהזמן, במסגרתו עם עסוקים בלפוצץ, לדרוס ולחרב כל מה שזז. שינויים בעלילה זורקים את הגיבורים מפושעים, למגני החוק והופכים שמיים וארץ, כאשר סוכנויות ביון וחיל הים הופכים להיות אוטוריטות עברייניות, הרבה יותר מברוני הסמים, שנראים לפתע כמו דגי רקק עלובים שרק מנסים לגנוב פה ושם איזה סרדין אל הפה. אין הפתעות בשום תחום ובתור סוג של חיקוי למקור הענק והמפואר הם דווקא עושים עבודה נהדרת ומצליחים לשמר אלמנטים שהתגעגענו אליהם משנות השמונים והתשעים, כאשר גיבסון, עם תסרוקת כעורה מינוס וגלובר, על שלל עצביו המרוטים, היו מבדרים אותנו עד כאב בצלעות.



ראיתי שלל ביקורות לפני שצפיתי בסרט שמדברות על העובדה שהסרט מכניס את עצמו לקטגוריה בינונית ותופעת השכחה מלווה את צופיו ברגע שמסתיימת העלילה וכתוביות הסיום עולות, אין לי הרבה מה לומר חוץ מזה שאני מסכים וסביר להניח שבקרוב אני אלקה באותה השכחה מכיוון שהייחודיות בסרט הזה שואפת לאפס והעובדה שהוא יימחה מהזיכרון הקולקטיבי עם הזמן היא ברורה לי (מלבד הקטע של הפלוץ, לא יעזור, אני גבר).

גם העלילה ההזויה שהולכת והופכת אנשי חוק לפושעים ולהפך וגם משתמשת ברשויות בכירות, על מנת להציגן בתור רקובות ומסואבות מהיסוד נראית, לעיתים, תלושה מדי, אבל עם הכול הסרט מצטיין במי שהוא, לאורך תשעים ומשהו דקות (זמן סביר בהחלט) הוא נותן מנה של אקשן, גדושה בהומור קלישאתי ומצוין, קשיחות גברית טיפוסית ומאצ'ואיזם נוטף מכל פינה מצליחים לשמר הצלחות עבר והנוסחא עובדת, גם אם למהלך הסרט בלבד ועובדת נהדר. את מארקי מארק (לשעבר) אני פשוט אוהב בכל תפקיד שהוא עושה והעובדה שהוא הופך לדמות מרושלת וקומית, בעיקרו ובמהותו, לא גרמו לי לאהוב אותו פחות.



דנזל הוא דנזל, באשר יילך ובאשר יצעד, תמיד שחקן מהשורה ומהמעלה הראשונה ועושה עבודה נהדרת ומהפנט כהרגלו. פאולה פאטון היא בעיקר רגליים, ציצי וכל המשתמע מכך, יפיפיה, קטלנית וסוג של פאם פאטאל בסרט, ג'יימס מרסדן עוד מעצבן אותי מימיו בתור ציקלופ וביל פקסטון עם תפקיד גדול, מעביר חלחלה וגורם רתיעה עם משפט שהוא שוחק עבור העברת מסר בצורה נהדרת. בקיצור ולעניין, אקדח כפול הוא נהדר ואפילו שם הסרט בעברית כמעט מתקרב לשם המקור באנגלית, הוא מעביר את הזמן בכיף עם שחקנים מצוינים ואקשן נהדר במשך כל אותה העת וזה בדיוק מה שמצפים מסרט קיץ שלא שואף להיות משהו מעבר לכך.