"בית ספר למפלצות": חזרה לעבר

לפני כחודשיים נעצרתי, במקרה, עם השלט על הסרט הראשון ומהרגע הזה פשוט אי אפשר היה להמשיך את מלאכת הזיפזופ, בייחוד שאשתי ישבה לידי והסרט נעץ בשנינו את שיני המפלצת החלביים והמקסימים שלו. בזווית העין ראיתי דמעות של אשתי, כאשר הילדה הקטנה והמרגשת, שפצעה את לב המפלצות, אמרה לסאלי לילה טוב בפעם האחרונה וצעקה "מייק ווזאבסקי" וגלגלה צחוק ילדותי ומקסים. היה לי ברור שברגע שאניח את ידיי על הפריקוול המדובר, לא אתאכזב, למרות שאין ספק שהוא ישתווה להמשכו הכרונולוגי. אז היה משפט אחד בסרט הראשון שהעיד שהשניים דווקא למדו בבית הספר קודם כל ולא במכללה בתור שלב ההיכרות הראשוני, אבל עם זאת זה לא גרע מאומה מההנאה של הסרט השני והמצוין.



ג'ון גודמן חוזר לגלם את תפקיד המפלצת השעירה, המאיימת ובעלת הלב הרחב ואילו בילי קריסטל נשאב היישר ממחלקת שימור גוויות הוליוודיות אל עבר אור הזרקורים, פעם נוספת, כאשר האור הבוהק ביותר שהוא רואה במהלך הסרט הזה הוא האור של הסימון שלו לדבב. וכמובן אי אפשר לשכוח את סטיב בושמי המוטרף שנכנס שוב אל תוך נעליו של רנדי, הלטאה שיודעת להעלים את עצמה. הפעם מצטרפים אל הקאסט שמות גדולים נוספים והם משרתים את הדמיות אותן הם מדבבים בצורה מעוררת הערכה והנאה מהצד המאזין והצופה. אז מה יש לנו הפעם, אחרי שאנחנו כבר יודעים כי מייק וואזאבסקי וג'יימס סאליבן (סאלי) הם מפלצות מוכחות במפעל ההפחדות, אנו מופנים לכיוון עברם ומקור חברותם.



הכיוון הוא הקולג', מה שמייצר עבור הצופים הצעירים קצת פחות הזדהות עם הלך הרוח השורר בקולג'ים, אבל המפלצות הידידותיות דואגות למסמס את הפערים הללו עם הומור סלפסטיקי חביב ועם עלילה מעניינת שמחברת את הצופים מכל שכבות הגיל לכיוונה. אמנם לא נראה כאן חוויות אלכוהול ומין כמו במרבית סרטי הסטודנטים בקולג', אבל יש את אחוות המפלצות החנוניות שמתמודדות עם המקובלים על מנת לזכות בנתחי התהילה שלהם וכמובן שהכול עשוי בהתאמה מושלמת לסרט הראשון ולרעיון המקורי אותו השתית.

העלילה מפגישה את שני עולמותיהם של המפלצות הצעירות, כאשר מייק ווזאבסקי בעל השם המצחיק ניחן גם במראה מצחיק (כפי שזכרנו מהסרט הראשון) ולא באמת מטיל אימה על אף אחד. לעומת זאת הוא בעל מוטיבציה גבוהה להצליח בהפחדה, כאשר ידידו לעתיד, ניחן בכל אותן התכונות אשר חסרות לו, אבל חסר את ההתמדה ומפצה על כך בשחצנות יתר.



השניים מצליבים דרכים, למרות שאינם סובלים אחד את השני על מנת להרוויח מטרה משותפת והדרך ההיא עוברת בתוך אחוות החנונים של הקולג', אותם ירימו לגבהים שלא הכירו. פיקסר הוכיחו שאחרי עלייה מטאורית עם יצירי כפיהם, הם החלו לזייף ולייצא תוצרים פחות מקוריים מתחילת והמשך דרכם, הסרט הזה הוא הוכחה ניצחת שגם סרטים שניים בסדרה (שאינם "צעצוע של סיפור") יכולים להצליח ולעשות המשך מכובד למדי לסרט הראשון. היצירות המקוריות של פיקסר הולכות ומתמעטות עם השנים ואת מקומן תוספים, ברוב המקרים, סרטי ההמשך ליצירות שכבר הצליחו מעל ומעבר (ואפילו קצת פחות כמו: "מכוניות").



המקרה הזה הוא זריקה נוספת לקהל משולב, שגדל על הסרט הראשון ושגדל עכשיו על הסרטים הנוכחיים. הפנייה היא לעברם של הורים וילדיהם והתכנים מגיעים עבור שני סוגי הקהל שפשוט יכול ליהנות ולהזדהות עם מגוון הדמויות. סרט מכללות קלאסי שתופס כיוון נהדר בהשראת הנושא המרכזי והוא מפלצות שמנסות להפחיד.

הקאסט המתווסף כולל את הלן מירן בתפקיד הדיקאנית, מעוררת הפלצות , של הסטודנטים, היא הכוח הדוחף והמניע את עלילת הסיפור בשני המישורים המרכזיים שלו והיא פשוט טובה בכל פרמטר, כאשר היא עשויה נהדר וכל הופעה שלה היא מפגן עוצמה אוחז חלחלה. צ'ארלי דיי ואלפרד מולינה בתפקידים קטנים ועוד מספר שמות בינוניים אשר נרתמים למשימת הדיבוב של הסרט הנהדר הזה.