"אנחנו המילרים": צומת מילר

בפעם האחרונה שג'ייסון סודקיס וג'ניפר אניסטון נפגשו בסרט, זה נגמר בסקס בין חרמן עילאי לבין נימפומנית מטורפת שלא מצליחה להפסיק להטריד את העובד שלה בקומדיה הנהדרת Horrible Bosses ("איך להיפטר מהבוס"). כנראה שהכימיה והשילוב בין השניים הייתה מספיק טובה על מנת לייצר אלמנטים של המשכיות ושוב הם נפגשים בקומדיה מוצלחת שפשוט מצחיקה, גם אם הרעיון שמאחוריה הוא לא יותר מדי מלהיב או מקורי.

והפעם המפגש מזמן לסודקיס הנהדר את תפקיד הפטריארך, סוחר סמים קטן במהותו ודמות אב לא שגרתית שמאגד סביבו משפחה אלטרנטיבית והופך אותה למשפחה המושלמת, כלפי חוץ לנסיעות וטיולים...אה, וגם הברחת סמים. ההסתבכות של סוחר הסמים הפצפון הזה נגרמת עקב שכן חנון ובתול שמנסה את מזלו בתור גיבור חיובי (ולא מצליח) במשימת הצלה של עלמה במצוקה מגניבת הסלולרי שלה.



התסבוכת המטופשת הראשונית הזאת, היא רק הטריגר לפעולת שרשרת מתמשכת של חוסר מזל ושכל של החבורה המתחפשת למשפחה אמריקאית ממוצעת, בעלת ארבע נפשות, על מנת להבריח קראוון שלם ועמוס בגראס. סאטלות אין פה בכלל, הומור של סאטלות נמצא פה בשפע וג'ניפר אניסטון אחת שמעניקה לאפ דאנס וסטריפטיז קל על מנת להיפטר משאריות תדמית הרייצ'ל שאוחזת בה באדיקות (גם בשידורי הלוויין המהנים והבלתי נפסקים במהלך השבוע ובשבת), וגם הניסיון שלה להיפטר לגמרי מהאלטר אגו שלה מ"חברים" נתקל בקריצה נהדרת בסוף הסרט (בשלב הכתוביות והפספוסים).



חוץ מקריצות לתוכנית שהניפה את אניסטון לעננים, הסרט עמוס במלאי בלתי נגמר של משפטים שמשייכים לכל סוגי הסוגות בקולנוע, טלוויזיה והמוזיקה האמריקאית בכמעט כל שלב קריטי בסרט וזה נהדר, זה מבדר ופשוט מצחיק. כיאה לז'אנר, העלילה עמוסה ומתובלת היטב בשפע אירועים שלא מותירים אותה צחיחה לרגע בודד ומפגישה בין המשפחה המורכבת מבודדים לבין משפחה אול אמריקאית אמיתית שמורכבת ממלח הארץ, עקרת הבית התמימה (והניג'סית) והילדה החנונית שלהם. השילוב וההתכה בין שתי המשפחות יוצרים אין ספור מצבים קומיים ומביכים והזרקת אלמנטיי הפשע מתבלים בחריפות את הכול בצורה נהדרת. מלבד זאת, לואיס גוזמן בהופעה קצרה, כובשת ועם קטע שייכנס לפנתיאון, סודקיס נהדר כהרגלו ומעלה את ערכו ומעמדו בתור קומיקאי משובח ומושחז שפשוט כיף לראות אותו.



ג'ני שלנו כבר לא רייצ'ל ממזמן, הבנו ולא הייתה צריכה שום סטריפטיז בשביל לוודא זאת מול מעריציה משכבר הימים, למרות שאני לא מתלונן ולא מוכן להשמיט, לקצץ או לא לראות ב-HD את הסטריפטיז במוסך (אם יש מוסכניק שלא חלם על הרגע, שיצביע). שני הצעירים של הסרט, היפה (אמה רוברטס) והמכוער (וויל פולטר), מגלמים נהדר את דמויותיהם שהן די פשוטות ולא מסובכות, אבל עם זאת מחזיקים את תפקידיהם הקומיים בצורה מעוררת כבוד. אליהם חובר אד הלמס בתור העבריין, כריש וראש המאפיה החנון ביותר בעולם, שלא מפחיד במבט ראשון, שני ושלישי, אבל לא מותיר אף ברירה אלא לבצע את משימותיו.



האמת, שהיו לי, מראש, ציפיות גבוהות למדי מהסרט ולא ברור על פי איזה קריטריון או תנאי מקדים, אבל הוא עמד לחלוטין במשימה. אמנם לא בתור עילוי, אבל כן בתור קומדיה מצוינת ששווה את הזמן ומצחיקה, מבדרת ומתעסקת, על הדרך, עם נושאים כמו התא המשפחתי מול ספיחי התרבות האמריקאית.