"נסיך מפלות השלגים": סולל בונה

המיקום: סוויטה בצפון, על גבול הכנרת. השעה: שמונה וקצת, הילד בדיוק מתחיל לנחור בלול הלא מוכר לו כל כך. האוכל מוכן והסרט מתחיל לרוץ, אמרתי לאשתי שהורדתי לה סרט דרמה עם השחקן הזה שהיא אוהבת (פול ראד היא לא חזקה בשמות של שחקני קולנוע), הוספתי גם שהוא עוטה הפעם שפם, לפי כרזת הסרט וזה אמור לשוות לו מראה רציני יותר ובכלל זה כבר מעניין לראות את ראד יוצא מתדמית הטיפש התורן. אני פה בכלל בשביל אמיל הירש. אותו אני מעריץ מימי "השכנה ממול" הקאלטי ודרך Into The Wild האגדי, שם הייתי משוכנע שהפריצה שלו בתור שחקן ענק כבר בדרכה קדימה ואז הוא נעצר.

בין לבין היו לו סרטים טובים יותר וטובים פחות, אבל הכישרון לא נעלם ולא הלך לשום מקום. אולי זו בחירת סרטים שגויה או עובדה אחרת שתעיד על כיוונו של השחקן הצעיר והמוכשר הזה, אבל נראה שהוא לא ביצע עדיין את הפריצה הגדולה שתכתיר אותו, כפי שעשה גורדון לוויט, למשל.



בכל אופן, שניהם חוברים כוחות לסרט, שחשבתי לתומי שייקח כיוונים קומיים מעצם העובדה שראד משתתף בו. אז הצד הקומי אכן קיים ומצוי, אבל הסרט נותן דגש רב יותר על דרמה המהולה בקומדיה קלילה על מנת להשאיר את האווירה בכיוון חיובי יותר והכל לצד מוזיקה נהדרת שמשתלבת באופן מושלם עם בימוי יצירתי ומהודק, כזה שנותן במה לצדדים אומנותיים, כזה שמוציא את הטבע ענק גם במצבים בנאליים בין שני המשתתפים הראשיים וכזה שמנסה לתת עומק לסרט, שנראה שתקוע על הילוך נמוך וגם מציל אותו, בשלבים מסוימים מלשקוע לבינוניות מוחלטת.

הסיפור של הסרט שוטח את חברותם הלא כל כך שגרתית של אלווין ולאנס, כאשר לאנס הוא אחיה הצעיר של חברתו של אלווין, שניהם עובדים בסימונם של כבישים סלולים החסרים פסי סימון.



העבודה הבנאלית והמשעממת מוציאה מהשניים שיחות שגרתיות על חיי היום יום ועל התנהלות החיים של כל אחד מהם בצורה פרטנית.
העבודה, אשר מתבצעת למען פרנסה ומחייה בצורה מכובדת מרחיקה את השניים מהציוויליזציה לתקופה ארוכה יחסית ומהדקת את הקשר בינם ויוצרת חברות כמו גם עימותים על רקעים משותפים להם.

הסרט מציג דמויות מעניינות, אם כי לא מפותחות מדי, במסגרת ההליכה על הכבישים, הדמויות שונות זו מזו בהלך הרוח ובתפיסה ולמרות שהסרט נראה דלוח לפרקים ודי בנאלי, הוא עשוי בצורה טובה ומעניינת ומצליח להחזיק ולתפוס את הצופה.



אמיל הירש בתפקיד הנער המתבגר שלא מצליח כל כך להתבגר, כבר נראה שונה יותר מתדמית הילד החתיך והמסקרן שהוצג בכל כך הרבה סרטים בעברו, הוא עכשיו מכוון את דמותו לכיוון דחוי יותר, מתריס יותר וגם נראה עגלגל יותר בפניו ובכרס הקטנטנה שגידל לעצמו. פול ראד הוא המבוגר האחראי, המשופם ומלא החשיבות העצמית שבטוח שהוא מתווה דרכים נכונות לאחיה של חברתו ובעצמו מפספס כל כך הרבה דברים מסביב, הוא יוצא לרגע ארוך מהדמויות הרגילות שלו שאין בהן עומק רב, בדרך כלל ונכנס לתפקיד שדי חדש לו והאמת? די הולם אותו גם כן.

לסיכום סרט נהדר, מבוים נפלא ומשוחק בכישרון רב עם תסריט שקצת קשה לעיכול, אבל עם אלמנטים רבים שמפצים והופכים אותו לכזה שמחליק בגרון הרבה יותר טוב.