"הנגאובר 3: חוזרים לווגאס": החמרמורת נגמרת

ברוך השם, נגמרה הסדרה. לא ציפינו לסיום מפוצץ וגם לא קיבלנו מהו מהסוג המפוצץ. היו כמה סצנות שכבר העיפו את הרף לשמיים (וגם כללו טיסה בשמיים), אבל מלבד זאת לא היה חידוש מרענן ואפילו להיפך, הקריטריון והסטנדרט ירדו משני הסרטים הראשונים.

השלישייה (פלוס הרביעי המסכן) נפגשת שוב בסיבות שקשורות למזוקן הפסיכופת והם מתמודדים עם נשלים של הסרטים הקודמים (ואף חוזרים לעיר הראשונה שבה מוסטלו), הסרט ירד מהרעיון של התחקות אחרי שביל הסמים שהשאירו לילה לפני כן והפך להיות סרט פשע קומי שמתמקד במרדפים של לא פושעים אחרי פושע (מצחיק ומסוכן) בהוראתו של פושע אחר, נשמע מוכר ? סביר להניח שכן... מדי פעם ניפגש עם דמויות ישנות מהסרט הראשון ועם עלילות שהצטלבו להן בסרט השני, אבל, בגדול זאק גליפיאנאקיס מחזיק את הסרט כמעט לבדו, בזכות כישרונו הקומי היוצא מן הכלל. הוא נכנס לתפקיד ולדמות בצורה אבסולוטית וטוטאלית ואי אפשר שלא להבין אחרת מלבד העובדה שהוא ילד קטן ואינפטנטיל, שמחזיק סרט שלם בעצמו.



בראדלי קופר נהדר וממשיך לפרגן לסדרת הסרטים שעשתה אותו כוכב ומשתתף בפרויקט עד הסוף וכמובן מעניק משחק קומי-ציני נהדר ותורם לסרט, אבל אי אפשר להתעלות בפרויקט הזה מעל המזוקן עם השם היווני, הוא פשוט עושה את התפקיד טוב כל כך. גם הסיני הקטנטן הולך והופך להיות כוכב משני די גדול ומנפק כמה פנינים קומיות נהדרות ובכלל המפיקים מצליחים לגרד עלילה די הזויה שהשראתה, כביכול, נולדה מעלילת הסרט הראשון.



העלילה כבר נראית די מאולצת במקום מסוים, כאשר היא עוברת יותר מפעם אחת במקומות מוכרים וחוזרת על הרבה מהאלמנטים של הסרט הראשון מבלי הרעיון המקורי שלו, שהוא איבוד חבר (בכל מקרה זה דאג, שזוכה לדקות מסך מועטות מדי סרט) עקב ערב של איבוד הזיכרון והניסיונות להתחקות אחרי העקבות של עצמם על מנת להשיבו חזרה לחיק "אחוות הזאבים".

ההצטרפות הקטנטנה של מליסה מק'קרת'י ושל ג'ון גודמן מוסיפה עוד פנים קומיות קלילות לקומדיה עצמה ועוד כיווני עלילה, אבל מעבר לכך שום דבר לא מצליח להרים את הרמה הקומית של הסרט הזה לשני קודמיו (בייחוד לראשון) והוא ממשיך בדשדוש ודריכה במקום (ואפילו צעידה אחורה בשלבים מדוימים).



אין ספק שהאח הזה הוא הכי פחות בכיר מכל כך הרבה סיבות לטרילוגיית הסרטים ודווקא הפינאלה שלו מתעלה על מרבית הסרט ומחזק את הגעגועים לסרט הראשון שהיה נהדר ופורץ דרך, כביכול בסוגה הקומית. אבל עם זאת ואחרי הכול הסרט מבצע את העבודה ומציג ז'אנר משולב של סרט פשע הכולל מרדפים והכול בטעם קומי משחרר, אין סיבה להיות רציניים מדי, בייחוד שמדובר בקומדיה מהסוג הזה ומה שנותר הוא לצפות וליהנות וכמובן לא לחשוב יותר מדי.