"מלחמת העולם Z": המתים באים

אחי הקטן (הכול יחסי, לא באמת קטן) הוא חובב זומבים מושבע, מה נקרא זומבי-פריק. הוא בולע בשקיקה כל תוכן זומבי אפשרי וגם אני, שחשבתי פעם, שאני חובב סרטי זומבים, הולך ומתגמד נוכח תשוקתו למתים-חיים שמציפים בשנים האחרונות את כל סוגי המסכים האפשריים. בעוד אני משתדל, כמעט בעקביות, להכניס תכני זומבים פופולאריים ומיינסטרימיים (בעיקר) לקופסא, הוא לוקח גם את הפחות מוכרים וגם בסדרת הזומבים (המתים המהלכים) צופה באדיקות פנאטית וממלא את ריאותיו ונפשו בסוגת האימה הטראשית שלא באמת מפחידה במקרים רבים והפכה להיות תת ז'אנר בתוך ז'אנר האימה.

לכן, חשבתי לעצמי שאין שותף טוב יותר לצפות איתו בסרטו החדש של סיינט פיט מאשר אחי. ההקדמות ליציאת הסרט היו על גבול התלייה בכיכר העיר, מן רחשי מדיה מוגברים של ציוצים, כתבות ומבקרים ששחטו וביתרו את המת המהלך עוד לפני שדרך פסע בשבילי העולם. הציפיות ירדו בהתאמה ואחי כבר לא התאפק וצפה בסרט והרים אותם בחזרה וכך נותרתי מצפה לראות מה סחט כל כך הרבה משאבים תקציביים והייפ תקשורתי (שהיה רע ברובו לפני היציאה של הסרט והלך והשתפר אחריה מה שמתאים להתאמת ציפיות נמוכות) בלתי נגמר.



התחיל לו הסרט וכמו שנאמר רבות לפניי, האקספוזיציה הקצרה הכילה את תקציר תחילת כיליון העולם בזעיר אנפין ועל רגל אחת ואז העלילה נכנסת ב-Full Speed Ahead לסחרור ראשוני עם הגיבור הראשי המוטס להציל את העולם לאחד מיעדים רבים, אליהם יגיע בעתיד.
בראד פיט בהופעה בנאלית לחלוטין, במראה נערי משהו ובתפקיד שלא ייחקק בזיכרון הקולקטיבי בפילמוגרפיה שלו בתור אחד הגדולים, אבל הוא הכניס את הראש והידיים לז'אנר שדי זר לו וזה חידוש מרענן.

הסרט, בתור סרט זומבים מציג רעיון קצת שונה ממה שרגילים בדרך כלל, המרדפים אחרי הגיבורים בצורה אישית יותר מבוצעים בצורה די ממוקדת בתחילתו של הסרט ואחר כך המרדפים וכמויות הזומבים הולכות ומתרבות, עד לרמת נחילים (בסצנה נהדרת בכאילו ירושלים). הסרט מבקש מהצופים לצאת קצת מהנישה הקלילה, מחשבתית, של סרטי הזומבים ומציג אותם יותר בצורה של מגיפה, אם תרצו, סוג של נגיף קטלני ומתוחכם ולא רק בתור מתים חיים שמהלכים לאיטם לכיוון הטרף בצורה הבסיסית והמפגרת ביותר. לא, לא...במלחמת העולם Z הם רצים, קופצים ומתעופפים כמו פיראנות קטלניות ולהתעוררות והתקיפה שלהם ישנם תנאים מסוימים. זומבים מיוחדים, כבר אמרנו. המיקוד על מספר מועט של זומבים היה מרשים וחשף הופעות יחיד של שחקני משנה מוכשרים ואיפור והלבשה חזקים שהבליטו כישרון גולמי ומרשים חזותית.



התסריט והעלילה בחלק הפחות טוב שולחים את הצופה המבולבל למספר יעדים שמציגים חוסר אחידות בסיפור המרכזי ונראים כמו סדרה שמספר פרקים שלה נתפרו יחד וכך מוצא עצמו הגיבור במספר מועט של שעות יממה מבלה בין מספר יעדים נחשקים למחקר זומבים. נס פך השמן הופך לנס פך הדלק, כאשר נראה שאחד המשאבים היחידים שלא נפגעו במהלך התפשטות הנגיף העולמי הוא הדלק. וכמובן אי אפשר להתעלם מהצד והזווית הישראלית, המציגה את ישראל בתור המדינה שהתכוננה לה מראש, באמת ? ישראל ?! הצחקתם אותנו!

המדינה שבה אנחנו חיים, שכל פרויקט בניית כביש, מגרש כדורגל, שכונת מגורים או גדר הפרדה נגרר כמה שנים אחרי זמן התכנון המקורי, היא המדינה שתביא את הבשורה מבחינת בניית חומת מגן מפני פלישה חיצונית. אותה חומה מאגדת בתוכה סיפור שלום ישראלי/ערבי שמתנפץ לרסיסי זומבים ברגע שמושמע שיר השלום/סאלם של מוש בן ארי (כבוד מוש !).



נראה שהתחקיר על הפרובינציה, מצידם של מפיקי הסרט, נעשה בצורה די חלשה, כאשר ראש המוסד מתהדר בשם גרמני והחיילת הראשית מתהדרת בשם שמכיל בעיקר את דרגת הקצונה בה היא מצויה, די מביך , אבל לא נורא בייחוד שידוע שהוליווד לא מקפידה על סממני זהות עבור תרבויות שונות מלבד שלהם עצמם (עיינו ערך של מבטאים ושפות זרות אחרות מלבד עברית). העברית והמבטא יצאו דווקא בסדר, אז אין טענות רבות מדי.

בסך הכול, לא נראה שהייתה בעיה גדולה עבור המפיקים להחזיר את הוצאות הסרט, כיוון שבתור סרט זומבים או סרט אקשן/מתח הוא מבצע עבודה מרשימה בהחלט ומהנה. הוא מציג את הזומבים פחות בתור בעיית מיקרו כמו בעיית מאקרו ומשאיר מקום להבין שכנראה יהיה סרט המשך. בסופו של הסרט, השעון כבר הצביע על 01:15, הצפייה החוזרת (באיכות משופרת) עבור אחי הוגדרה בהצלחה גדולה, כך גם עבורי, שלא נרדמתי, נהניתי ותייגתי בתיקיית הכבוד של סרטי הזומבים.