"חטיפה": שוטי,שוטי, ספינתי

לתושבי מדינה שלמה שהתעסקה במשך כמה שנים טובות, בדרך ישירה או עקיפה, עם חייל אחד חטוף, כדאי לראות גרסה מקוצרת וכזאת שמזכירה את הסאגה הבלתי נגמרת שאיתה התעסקו תושבי מדינה שלמה ולהיכנס אל עבר יצירה נהדרת, מותחת ומרגשת מבית היוצר של הקולנוע הדני.

אמנם הסרט "חטיפה" יכול היה להתפרש בצורה רחבה יותר ומעמיקה יותר עם התמודדותם הנפשית של גיבורים נוספים ואינו חף מטעויות עלילתיות, אבל הוא פשוט ראליסטי בצורה יוצאת דופן ומייצג את הרעיון (אומנם באופן די שטוח) וטוב. החטופים הם צוותה של אוניית משא דנית והחוטפים הם פיראטים סומליים לא כ"כ ערמומיים ודי פשוטים, המשא ומתן מתבצע דווקא באנגלית ובידיהם של מנכ"ל חברת הספנות הדנית ועל ידי נציג הפיראטים, שטוען שהוא נמצא אך ורק למטרות קיום המשא ומתן ואיננו חלק מהפיראטים.



העלילה מתחילה מהטבח של ספינת המשא, אשר מודיע לאשתו כי הוא עלול להתעכב קצת מעבר למה שהוא צפה מלכתחילה ולא משער שזהו הצפי האופטימלי שבהמשך רק יכול היה לחלום עליו. קצת בהמשך מוצג המנכ"ל הכוחני של החברה שמנהל משאים ומתנים מול לקוחות, כמעט בבריונות ובכוח והכול תחת מעטה אלגנטי. כאשר העלילות של השניים מצטלבות, ההצטלבות היא עדיין איננה ישרה של פנים מול פנים אלא מעבר לקו הטלפון, כאשר האחד (המנכ"ל) מחזיק במושכות המשא ומתן ואילו השני (הטבח) נתון לחסדיו ולחסדיהם של חוטפיו בזמן ששני הצדדים מנהלים משא ומתן על חייו.

המנכ"ל נעזר בגורם חיצוני לניהול המשא ומתן שאותו הוא מתעקש להוביל לבדו ובטוח כי העניין זהה לניהול משא ומתן בעסקים ובעוד הוא מנסה לשבור את רוחם של החוטפים הפיראטים, הוא סודק את רוחו שלו ובמקביל הפיראטים עושים כן לחטופים, עובדי צוות הספינה. הקפיצות בין הימים והחודשים המועטים (יחסית לגלעד שליט) מאפשרות להבין את הסתגלות הצדדים למציאות ההולכת ומתפתחת ואת תגובת כל אחד מהצדדים לאותה המציאות החדשה בו הוא מצוי. הסרט מציג באופן ריאליסטי ולא פשוט בכלל את רוח האדם במצבים שונים, מערכת היחסים שנרקמת בין חוטפים לחטופים והאדישות היחסית לחיי אדם, כאשר הצד השני לא מעורב בשום דבר מלבד משא ומתן גרידא.



הסרט "חטיפה" מכניס את הצופה להלך הרוח המלנכולי ששורר על צוות סיפון הספינה ומציג את גיבוריו רגעי חולשה ורגעי חוזק יחסית למצב, האיטיות של הסרט משרתת את הנושא שלו ועם זאת לא גורמת לו להימרח יתר על המידה, כאשר הרעיון נתפס בגבולות שמציב לו הבמאי. מהצד השני הוא אינו מציג את משפחות החטופים או באופן מקיף מספיק את הגיבור המרכזי, על מנת שנבין את הלך רוחו ואישיותו. הסרטים הדנים הולכים ותופסים אצלי מקום של כבוד ואני מתרשם,סוף סוף, כי יש שם הרבה דברים טובים שאני מפספס שמיוצרים מחוץ לגבולות הוליווד. בזמן שהוליווד מחרבנת שוברי קופות קיציים ושטותיים מידי קיץ ומידי שנה, הקולנוע הדני, בשקט ובאיטיות המופתית המייצגת את סרטיו מוציא יצירות איכות בזו אחר זו וממקם את עצמו גבוה בטבלת דירוג האיכות.

סרט פשוט, שמבוים בצורה נהדרת, אנושי בצורה פשוט פנטסטית וריאליסטי בצורה יוצאת דופן, בלי הרבה שטיקים ובלי אפקטים בכלל, מצלמות שעובדות עבור הצופה ומצפות שיעבוד קצת בעצמו ושחקנים טובים שמגלמים את תפקידם בצורה נהדרת וכל אלו במארז ותו תקן דני איכותי עושים את שלהם ומביאים מוצר נהדר לכיוון הצופים.



מי שרוצה לייצר קולנוע איכותי לא חייב להביא הרבה עזרים מלאכותיים או להרבות בפיזור העלילה בין לוקיישנים מרובים, פשוט להחזיר את העלילות הפשוטות ביותר שכולאות ברגעים מעטים את רוח האדם ואת הייחודיות שלו. סרט עם הרבה אופי ודרמה בלתי פוסקת שנוגעת ופורטת על מיתרי הלב העמוקים ביותר. יצירה נהדרת שלא מאפשרת מעבר אדיש לצידה וכזאת שמחייבת לעצור על מנת להשתאות ולהעריך פנינה קולנועית משובחת.