"אייסמן": ארטיק קרח

התנהגות של פסיכופת,או התנהגות פסיכוטית, לפי ההגדרה הקלאסית שלה מוגדרת כ"התנהגות המאופיינת בחוסר אמפתיה או מצפון קיצוניים, והתנהגות מניפולטיבית..." .



כזה היה ריצ'רקד קוקלינסקי, רוצח שכיר שמסלול חייו ניתב את התנהגותו הפסיכוטית אל עבר קריירת פשע "מרשימה" של מעל מאה גופות, אשר את חלקן ביתר באכזריות והקפיאן על מנת לטשטש עקבות שיובילו אליו. אריאל ורומן (כן, כן, הוא משלנו, כבוד) מביים ויוצק קאסט מרשים בהחלט על מנת להרים את סיפור חייו של קוקלינסקי לכדי סרט עלילתי שאמור להשאיר שערות סמורות, על בסיס סיפור חייו ובפן מסוים הוא בהחלט מצליח מעל ומעבר למצופה מהתנאים שאותם הוא סיפק בעצמו,כאשר הליהוק לשחקן הראשי של מייקל שאנון הוא שמרים את הסרט מבינוניות להצלחה. הסיפור של קוקלינסקי מסופר בצורה חלקית והבימוי מגלה פערים רבים מהמציאות אל מול בקיעים עלילתיים שהולכים ונפערים לחורים בגודל בינוני, דבר אשר גורע מהקוהרנטיות הנרטיבית של הסרט, אבל לא מצליח לפגום בקו העלילה שלא דורש ריכוז מרבי, התוספות מהעבר ומהצד הן אלו שחסרות וגם אלו שלבסוף מורידות את הציון הסופי של הסרט בסופו של יום.

אני אנוח כבר בקבר



מי שקורא מעט על סיפור חייו של הרוצח המפורסם ממוצא פולני, גם בזעיר אנפין ובתמציתיות, מבין כי הסיפור המזעזע שלו נושא מאחוריו עבר מבעית שיוצק לתוכו סיפורי התעללות מצידו, על גבו ובמו ידיו. לדקסטר היו עונות שלמות על מנת לפרוס פרוסות מעברו ובכדי להבין את הסיבה להיותו מי שהוא, קוקלינסקי מוצג כאדם בוגר ומעוצב שהמפלצת מתגוררת בתוכו ומגיחה החוצה, לטרוף, כאשר מעירים אותה משנתה, כאשר ההסברים ללמה והאיך לא מופיעים אפילו לשנייה. מלבד זאת רגשותיו, אשר אינם נחשפים אפילו במקומות האינטימיים ביותר, נעלמים מעיניי הצופים וכמעט ואינם עולים במהלכו של הסרט, כאשר הדבר מונע את ניסיונות ההבנה אל תוך מוח המפלצת.

האנשים שלצידו



התנהגותו החריגה של קוקלינסקי לא חומק מעיניו של דימאיו (ליוטה, הרשע הקבוע), שמגייס אותו לשורותיו, על מנת להשתמש באיש הנכון לתפקידים הנכונים.
הסרט לא מספר בהרחבה את הרקע לסיפור האישיות המפוצלת של הפסיכופט, אבל כן מראה בקטנה את עבודתו הראשונה ותהליך הסוואתה מחברתו (אשתו לעתיד), דבר המוביל בהמשך לאריגת אותם חיים כפולים, כאשר משפחתו ואשתו בראש (וינונה ריידר בתפקיד קטן ומסמורטט למדי) לא חושדים בכלום וחיים את חייהם בצורה נורמאלית ורגילה, עד כמה שאפשר, כאשר ראש המשפחה מסתיר חיים שכאלה.

ורומן משרטט את קווי המתאר לדמות הרוצח בצורה די דהויה ומשמימה ובהחלט ניתן להוציא עוד מהסיפור מלבד דילוגים בין זמנים ושינויים בשערות ראשו ופניו של הגיבור המרכזי, שלקרוא לו גיבור תהיה אנטיתזה לכל גיבור אפשרי. ורומן מגרד מכל מקום אפשרי הסחי דעת לפערי העלילה בדמותם של שחקנים נהדרים ששוטפים את המסך תחתיו של הכוכב הראשי עם מראה משופע שפמים ושערות ארוכות, וביניהם ניתן למצוא גם את כריס אוואנס המצוין בתפקיד שנראה חדש ומרענן עבורו, אותו הוא מבצע בצורה פנטסטית, שוטפת וטבעית ביותר וכל זאת נדבק ביחד עם שפם ושיער ארוך שמטשטש את חלק מאישיותו.

דיוויד שווימר, שכבר עזב לכיוון כיסא הבמאי וגילם דמות אחת בלתי נסבלת בעברו (רוס הנודניק המעצבן מכולם), חוזר לגלם עוד דמות מרגיזה, בלתי נסבלת וסמרטוטית וגם הוא מתחבא תחת שפם ושיער היפיים שמחביאים אותו לחמש דקות הראשונות מעיניי הצופים.
גם סטיבן דורף לא חומק מהמראה המשופם ונכנס לתפקידון קטנטן של כמה דקות בתור אחיו של קוקלינסקי שמקבל כמה שורות ונתח מהתהילה המפוקפקת, לה זוכה הקוקלינסקי המרכזי בסרט. ולבסוף ג'יימס פרנקו הנהדר מגיח לתפקיד שנכנס למשבצת מזערית בדקות, אך משבצת שהיא חלק משמעותי בסרט, חלק שמהווה מיקרוקוסמוס לדפוס התנהגותו קר הרוח של קוקלינסקי ובסצנה נהדרת של מפגש אפשרי של קוקלינסקי עם בורא עולם והדת אל מול מעשי הרצח שלו.

שאנון כוכב עליון



מעל כולם זורח וזוהר לו מייקל שאנון, השחקן שלא אומרים את שמו מספיק עם הגדולים ביותר בסצנה ההוליוודית בשנות האלפיים פלוס.
משחק מטמטם של השחקן הנהדר הזה, משחק שמכניס מורא, פחד ולחץ בכל צופה שבטוח שהבן אדם הוא, הוא הדמות, הרוצח קר הרוח והלב וזה שבו זמנית יכול להיות אב נפלא ובעל אוהב למשפחה שבונה עליו וסומכת עליו בתור המגן שלה ולא יודעת שהמגן הזה הוא בעל להבים מחודדים וארסיים שמחריבים את אויביו ואויבי מעסיקיו.

המשחק העילאי של שאנון גורם לכל שאר הפערים העלילתיים והאמיתיים להיות צל ענן פחות כבד משמיים עכורים פוטנציאליים ומוביל את הסרט לשבילים בטוחים הרבה יותר בזכות אותה התלות בשחקן הראשי, כאשר קשה לחשוב על טובים ממנו למשבצת הספציפית הזאת.
הסיפור המרתק הזה יכול היה לקבל יריעה רחבה יותר וביצוע יותר מקיף, אבל התוצר הסופי הוא מהנה, מעניין ומרתק, כאשר הסיפור מסופר על ידי צוות כל כך איכותי שבראשו עילוי כמייקל שאנון.