מאד מן

הפוסטר של הסרט "הסיפור של מאד" מציג את מת'יו מק'ונוהי וכתוביות הפתיחה מבטיחות אותו בצירוף מייקל שאנון, סם שפרד וריס ווית'רספון, אבל את ההצגה גונבים שניים: ג'ייקוב לופלנד ובעיקר טיי שרידן. אם הרגשתם שעפתם אל תוך חלקים מ"אני והחבר'ה" תוך כדי, סימן שהסרט לקח אתכם למקומות שהוא לקח אותי והסיפור של מאד מכסה, רק בשם, סיפור התבגרות והתעוררות של עוד כמה טיפוסים מלבד מאד עצמו. ב-"חיות הדרום הפראי" קיבלנו נופי ביצות ועלילה הזויה שמושכת ילדה קטנה למסע התבגרות בצילו של נהר המיסיסיפי והפעם הכיוון של הסרט זורק שני נערים למסע התבגרות וחיבור נוקשה יותר לצדדים שזקוקים לחיזוק של עצמם.



הכוכב הראשי של הסרט "הסיפור של מאד" הוא ללא ספק טיי שרידן שמגלם את אליס, נער הרפתקן שמסתובב עם חברו ברחבי עיירה אמריקאית שנראית קטופה משנות השבעים, כאשר את מירב הלוקיישנים הם מבצעים בעיקר בנהר שמשמש להם כבית וכמקום לבילוי והעברת זמנם. אליס ונקבון (בחירה מעניינת של שם, קצת מזכיר לי Bone In The Neck, שזה הדימוי האחרון שהילד הזה היה מקבל ממני) הם החברים הכי טובים, כמו אחים והם מתחילים את ההרפתקה שיוצרת לנו סרט בחשיפת סירה תקועה על עץ, נשמע בדיוני ? אכן, אבל המטאפורה המרתקת הזאת שופכת ממנה החוצה סיפור התבגרות, אחווה, אהבה והמון אכזבות החלום ושברו בתוך בועה וכל כך הרבה מערכות יחסים זהות ושונות מתרוצצות בסרט שמצריך באמת שעתיים רק בשביל להרים אחדות מהן קצת יותר מאחרות כלפי מעלה.

יחסי האב והבן עולים לפחות בארבעה הקשרים כאשר אליס מנהל מערכות יחסים שכאלה עם אביו הביולוגי שמנפץ לרסיסים את דמות האב הרד נק הקשוח ושופע חום ואהבה למרות מראה ודימוי קשוח של חוטב עצים מהול ברוכב הארלי שיונק טבק בין נהיגה להפלת עץ. בין אליס ובין מאד נרקמת מערכת יחסים חמימה גם כן, אך בין השניים קשה לקבוע מי הוא הבוגר יותר, דבר ששם את שניהם במרכז העניינים ובמערכת החשובה מכל לסרט, משם מנותבים הצופים לעקוב אחרי מערכת יחסים אבהית שמאד מקבל, בזעיר אנפין, מאדם שאותו הוא מעריץ עוד מילדותו וכמו כן למערכת היחסים ההרסנית בינו לבין חברתו לשעבר. בכל אחת ממערכות היחסים של מאד וסביבתו טמון פוטנציאל נפיץ כשם שטמונה חיבה גדולה ובחלק מהן אחד מהצדדים חייב להרפות ולשחרר.



לבסוף מוצגת גם מערכת יחסים אב/בן בין נק לבין דודו (מייקל שאנון הנהדר שבסרט הזה לא מממש טיפה מהכישרון המוכח שלו) שגם שם לא ברור, לעיתים, מי המבוגר ומי הילד. הגברים בסרט מוצגים באור תלותי בנשיהם והנשים אוחזות בכוח גדול שמנותב למחוזות שאינן תמיד חיוביים, האהבה שבין גבר לאישה מוצגת בסרט כהרסנית וכמתנפצת בכל מקרה שמגיע ואל מול מערכות היחסים החמימות בין אבות לבנים (ודומיהם) מוצגות מערכות היחסים בין אישה לגבר כעכורות עקב צד א' או ב'. מערכת היחסים החשובה ביותר בסרט מלכדת בתוכה את שני הסוגים, בזן אחד של אהבת אחים שבלתי ניתנת לשבירה בין שני הגיבורים הילדים של הסרט.



השניים נוהגים בסירה למאד, רכובים על אופנוע ברחבי העיר וגונבים מכל הבא ליד על מנת לשרת את מטרותיהם. השניים מציגים עולמות שמלוכדים בתוך הגבר האינפנטיל שחי בתוך סירה על עץ באי בודד, כאשר הסקרנות והכישרון בטיפול בתקלות מייצג נער אחד ואילו הרומנטיקה חסרת התקנה משמשת השראה מעוררת הערצה עבור השני (וגם עבור חלק מהצופים). כאשר כל מערכות היחסים וכל קשרי המשפחה הללו באים לכדי שיא נוצרת מובלעת שחורגת מגבולות הרצף של הסרט ובתוך כל הדרמה האיטית מלאת מערכות היחסים הזאת מתנהל לו קטע מטא ז'אנרי שמעיף את הסרט לחמש דקות של ז'אנר שונה, אך הסדר שב על כנו והאיטיות מנצחת Once Again.

כל אותה העת מתרחשת לה העלילה ומשתרעת על פני עיירה מנומנמת עם נופים נהדרים שמקבלים שימוש בתור רקע לסיפור שהולך, מסתעף ומתלהט נוכח הרוגע היחסי השורר באותה עיירונת ישנונית. מעבר למשחקם המרשים של שני הנערים ובעיקר של שרידן המלנכולי, בעל הנפש העדינה שנעלמת בתוך קשיחות דרומית, ישנם כמובן השחקנים הגדולים יותר שהקטן ביותר הוא של מייקל שאנון שמספק הופעה בנאלית ושגרתית, עוד יום בעבודה. תפקיד קטן, גם כן, מגלמת ריס ווית'רספון היפיפיה שסוף סוף איננה רק בלונדינית, אפילו אם זה לרגעים מועטים ואפילו אם היא עדיין בלונדינית, אבל לא במובן ההוליוודי הסליזי.



ולבסוף הראשי, כביכול, מק'ונוהי הבלונדיני בעל המבטא הכבד, הדרומי שאליו התרגלנו מעוד אלף ואחת סרטים בהם הוא כיכב, הפעם הוא מנסה להאניש ולנרמל את עצמו עם שן שבורה ומבטא רק נקי מוגבר, וכמעט שהוא נראה כאחד האדם, אך אינו יכול להימנע מחשיפת הקוביות בבטן לקראת סיום הסרט. בכל אופן מק'ונוהי מגלם תפקיד נהדר ופשוט צולח אותו, למרות שהוא עדיין נראה תקוע בדמות הדרומית, הוא עושה זאת טוב מכפי שעשה בהרבה מסרטיו האחרים ובהחלט משפר את קו המחשבה כלפיו אצל צופים רבים.



סיפור די פשוט שמסתעף לכל כך הרבה ענפים שמציגים עולמות שלמים ומלואם ופשוט קולחים להם במשך שעתיים של מים, סירות וסיפורים נהדרים שפשוט כיף ומרגש לראות.