מת להצחיק

קולנוע
מת לצעוק מנסה שוב את מזלו בסרט המשך נוסף ועושה צלילה חופשית אל עבר תהומות הנשייה של פארודיות שנפלו כבר לפניו האמת שחיכיתי לסרט הזה באופן מסוים, למרות שהציפייה לא הייתה בשמיים, אהבתי את השניים הראשונים מאוד ואת השלישי והרביעי קצת פחות.

מת להצחיק
מת להצחיק

ובינתיים יצאו כל מיני גרסאות מבית היוצר של פארודיות סרטי ריקודים ושאר ירקות והז'אנר נותר מיותר מהשם Scary MoVie החדש והרשמי, ואז הוא הגיע מינוס אנה פאריס ושאר האחים וויאנס שכבר אי אפשר לדעת מי זה מי; מי מביים ומי מפיק ומי עוזר צלם ומי מביא את הסנדוויצ'ים, מה שבטוח, אף אחד מהם כבר לא עובר אל תוך המסך, אולי חוץ משניות פה ושם במהלך הסרט (אם זכרוני איננו מטעה).



הסרט שב ומעמיד על המוקד את מבחר סרטי האימה הזכורים מהשנתיים האחרונות, כאשר במרכז,איך לא ? "מאמא" ו-"פעילות על טבעית" (שזכה כבר לפארודיה ממוקדת ואישית יותר בכיכובו של אחד האחים וויאנס) ועוד מגוון סרטים שיוצאים מהז'אנר האימתי והיו ראויים בעיני הכותבים להיות בעין הסערה דוגמת: "כוכב הקופים" המחודש, "התחלה" בקטנה, "בקתת הפחד" עם סצנה, "ברבור שחור" שמקבל נתח לא קטן ועוד רבים וטובים שקשה לאסוף למקשה אחת מרוכזת עקב הופעות שוליות וקטנות בחלקים זעירים בסרט. בכל אופן, הסרט מתנהל ברוח שני קודמיו ומערבב עלילות על ימין ועל שמאל ובקטעים ששמים את היצירות על שולחן הניתוחים מנסה התסריט להיות כמה שיותר נאמן למקור ומצליח לעיתים קרובות.



הבעיה היא הרמה הקומית ההולכת ומתדרדרת, הבליל העמוס והמשופע בעודף כיווני עלילה שנוחתים במקביל על רצועות זמן קצרות מאוד והעובדה שהעניין כבר הפסיק להצחיק בסרט הקודם וכנראה גם אצל זה לפניו. מה שקורה בסופו של דבר הוא שכמו בכל טרילוגיה שיורדת מהפסים ומתחום הטרילוגיה והופכת להיות סאגה בלתי נגמרת הרמה יורדת בגרף מקביל והפוך למספרי הסרטים ההולכים ועולים והצופים שגדלו עם מוצר א', מקבלים מוצר ד' ברמה של מוצר ז'. כמות הגיחוכים הולכת ומתמעטת והשחקנים בעלי השמות המפורסמים, שכביכול נושאים את הסרט על כתפיהם החסונות, מתגלים כפלופ ענק וקצר הופעה (סנופ דוג וכמובן לינדסי לוהן, כוכבת הטראש) או פשוט כהופעה קצרה בעלת דקות מועטות ממספר האצבעות שעל כף היד (צ'רלי שין הבלתי נגמר).



הסרט הזה מייצג במיקרוקוסמוס שלו את מה שקורה בעולם הקומדיה והפארודיה ההוליוודיים שלא מסוגלים למנף את עצמם כלפי מעלה מזה שנים רבות, האקדח (לזלי נילסן ז"ל) מת כבר בסביבות השלוש שנים ואפילו הוא לא היה מצליח את הסוסה והעגלה מהבוץ שאליו נקלעו. נראה שקהל היעד אליו מכוונים מתמזער לבני 20 ומטה או אינפנטילים בני 20 ומעלה (אני בקבוצה הזאת) וגם אותם היצירות המפוקפקות כבר מפסיקות להצחיק באופן בו לא מזמן קרה בהצלחה מרובה יותר. הרבה אלמנטים חוזרים על עצמם והשטאנץ חוזר על עצמו בחיקוי סרטים שונים וחדשים, אין מתיחה רעיונית וקומית עבור סוג קצת שונה של סרטים והכל ממשיך ומתמחזר כמו בהוליווד של השנים האחרונות, זאת שלא מצליחה להפיק מעצמה יצירות מקוריות והולכת וממחזרת את היצירות הישנות או משליכה את כל יהבה על הענקת חיים לקומיקסים וסדרות קומיקסים וכל מה אשר סובב סביבן.



הוליווד כבר לא מייצרת מקוריות וכך גם אחד מתתי הז'אנר שצוחקים על מה שהוליווד מייצרת, לא מצליח לייצר מקוריות ושום דבר חדשני ומרענן, הסרט, אמנם, מהווה המשכון לרביעיית הפארודיות הקודמות, אבל הוא מתרסק תחת הציפיות ונראה כמו אחד מסרטי הספין אוף שנוצרו לטרילוגייה המקורית והיותר מוצלחת וכך, אנחנו, הצופים שגדלו על פארודיית האימה המוצלחת והראשונה בסדרה נאלצים להתאכזב פעם נוספת אחרי חיוך ורבע ושעה ורבע של כישלון חרוץ.
סיכום המבקר
10/
5.5

מתוייגים בכתבה זו

תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על מת להצחיק
סרטים בקולנוע