עונת החתונות

החתונה הגדולה הוא בדיוק מה שציפיתם ואפילו קצת פחות, כאשר רוברט דה נירו פוגש משפחה בסרט שהגדרתו קומדיה לכל המשפחה האסון הגדול קורה. אנסמבל השחקנים שלוהקו לפארסה הזאת הוא פשוט מגוחך (לטובת הסרט ולרעתם האישית שהסרט נכנס לפילמוגרפיה שלהם) ולא מצליח לחפות על תסריט עלוב ורמת היגיון שתתאים, במקרה הטוב, לילדים בני 6.



משפחה אמריקאית לא ממוצעת נפגשת לסופשבוע שכולו חתונה של הבן המאומץ והאהוב ומיטב הטירופים הרגילים של סוג הז'אנר עפים לאוויר ומוגברים פי כמה על מנת לנסות ליצור קומדיה מטורפת ומצחיקה, אבל בפועל נראים כמו אוסף של סרטי "פגוש את ההורים" פוגשים אחד את השני ומתרסקים זה אל תוך זה עם תסבוכת שקרים במפגש המשפחה המאמצת עם האימא (שמזכירה לפרקים איזו מן ראש משפחת פשע / הסנדק) והאחות המקוריות. הסדקים בקו הקומי והרמה הירודה מתגלים כבר בהתחלה במפגש המשפחתי ההולך ונרקם וכאשר אותו מפגש הולך ומתהווה מזכיר, לפחות, עוד 1001 סרטי "משפחה בהפרעה נפגשת לפני חתונה", אפשר להבין את הכיוון הכללי אליו מתדרדר הסרט בו אנחנו צופים. רוברט דה נירו ממשיך להשלים שנים אחרונות עגמומיות מבחינת בחירת תפקידים ובחירת פרויקטים בהם הוא מטביע את חותמו, דיאן קיטון המוכשרת כבר מזמן לא ייצרה משהו מלבד קומדיות רומנטיות למבוגרים מדי וממשיכה להיראות כמו גרסא נוזלת ומתפרקת של עצמה הצעירה באופן די בולט.



סוזן סרנדון, לעומתה, נראית עדיין מצוין, סקסית ומושכת יחסית לגילה (וגם לא רק) ומשחקת טוב, אבל גם לא זכור לאחרונה תפקיד גדול שלה בסרט בולט שאותו היא מובילה בגאון.



רובין וויליאמס בתפקיד קטן בסרט הזה, כבר לא אותו כוכב כמו בשנות השמונים והתשעים, אבל עדיין מזהים מתחת לכל גלימות הכמורה בסרט והשיבה שמתעופפת מעליו דרך קבע את אותו החיוך הממזרי והשובב של האיש שהביא קומדיות מטורפות בניינטיז וגלגל לא מעט הכנסות על חשבון התום שלנו. אחרי המבוגרים צועדים הצעירים יותר שבראשם קת'רין הייגל שפשוט לא מסוגלת לייצר שום דבר טוב מעל לקומדיה בינונית, מאז "הדייט שתקע אותי" הנהדר. היא חותמת המים לקומדיות רומנטיות מטופשות כבר כמה שנים ולא נראה שזה מפריע לה, למרות שהיא מנסה לגדול בסרט הנוכחי עם תדמית מעט שונה ותספורת שמתלווה לתדמית המעט יותר רצינית ומוחצנת, אבל עדיין לא עובד והיא נותרת בחולשתה. טופר גרייס כנראה לעולם לא יתגבר על "שנות השבעים" האגדית ולא יצליח לברוח מתדמית אריק פורמן,החנון הכחוש והגרום שהייתה כה תפורה עליו וממשיך להישאר בז'אנר הנוכחי ללא רגשות אשם או חרטה.



ולבסוף, הצעירה מכולם, אמנדה סייפרד,היפיפיה העולה, שעדיין לא מתויגת בתור שום כלום ומבליחה בכל מיני סוגים שונים של ז'אנרים ועדיין לא קיבעה את מעמדה בתור שחקנית מוצלחת, כנראה שזה גם לא יקרה, אבל בינתיים היא עוד יכולה ליהנות מהספק כל עוד היא לא נגעה בגיל שלושים וללכת ולהשתפר.



מדוע להתעכב על הקאסט כל כך הרבה מעבר לרגיל ? מכיוון שזו הבשורה הראשונה והאחרונה ממנת השחקנים הגדושה שנדחפת לנו בכוח, כמעט באונס אל תוך הפוסטר שמהווה את אמצעי המכירה החזק ביותר ומשתמש בשמות המפוצצים על מנת לחפות על חוסר בעלילה, במקוריות ובקומדיה אמיתית. הבשורה כבר לא תבוא מז'אנר הסרטים הללו והסרט הזה לא מחדש כלום ונותר קומדיה משפחתית שמנסה להיות מופרעת ונותרת חביבה שמוציאה שברי חיוך במהלך הצפייה בה ותו לא.