לא, זה לא כוח המחץ...

הסרט הראשון היה בינוני וממש לא הזכיר במאומה את התום והקסם שנבטו בלבבות הצעירים בתקופות ישנות יותר והכיל גולם מרהיב שכלל את כל ה-State Of The Art מבחינה טכנולוגית, שחקנים מלהיבים, לכאורה, אבל ללא קמצוץ של נשמה ובכלל בלי טעם של פעם. מי שחשב שהסרט השני ישדרג, עם כוכבים שונים לחלוטין, את מה שאיבד הראשון טעה לחלוטין ובפעם השנייה, כנראה שאף אחד עדיין לא בשל לייצר משהו דומה שנשען על זיכרונות העבר הלא כל כך טריים, שהשאירה הסדרה הדגולה מתחת לעור שלנו. אולי חסר אותו ניחוח ישן ותמים על מנת להביא את הסדרה אל עבר המרקע ויש צורך בהסרת אמצעים בעלי אוריינטציה חדישה וטרייה, קרי אייפונים, קונסולות וכל כלי נשק שלא הגו עדיין בתקופה האמיתית של כוח המחץ המקוריים, אולי שינוי בקו המחשבה והליכה לכיוונים פשוטים יותר יעזרו לייצר כוונון מדויק יותר ונאמן למקור, מה שיביא את כולנו לעדנה וגמיעה של התוכן, ללא קשר למה שיוצג בפנינו.

הפעם צ'נינג טייטום היה היחיד ששרד מהסרט הקודם, כלומר בתור הכוכב הבולט וגם את זה הוא עשה בהצלחה מאוד מינימאלית לאחר שסיים כחצי שנה על המרקע והעביר את השרביט לבוס הבלתי מעורער של סרטי האקשן, המתאבק לשעבר שמתהדר בכינוי "The Rock" ובשמו הסמואי האמיתי, דווין ג'ונסון.



ג'ונסון כבר הפך להיות מן שליכטה עצומה של טיח לכל חור אפשרי בהמון סרטי אקשן ללא מנהיג ומוצא את עצמו מצטרף לסרטי המשך בתור גיבור משני לא אחת ולא פעמיים, האמת כיף לראות אותו, אבל הגיע הזמן שהוא יתחיל לכוון לרמות קצת יותר גבוהות ופחות קלישאתיות, כאשר כל רגע אפשרי ישנה נזילת קיטש עצומה שמגיעה מכיוון הפה שלו. בחצי השעה הראשונה והרגועה יחסית, הסרט מציג את החלום האמריקאי מבחינת חברות ורעות לנשק ואת שני השרירנים במגוון פאנץ' ליינים עילגים וצולעים שפשוט מכוונים את הקהל הצעיר יותר להישאר להמשך הסרט ובהמשך גם מעניקים משנה תוקף לפתיחה כאשר מוצגת עלילה משוללת כל היגיון, שבמרכזה, כיאה לסרטי האקשן של השנה החולפת, הבית הלבן והמותקף.



הבית הלבן זקוק לישועה ושרידי כוח המחץ יעשו את כל שביכולתם על מנת להציל את המצב בזמן, בדרך הם יתקלו באמן שכפול הפנים שהזדחל כאחרון הזוחלים למקדש האמריקאי הקדוש ביותר ובזחל אמיתי, שרץ שרק רוצה לכסות את פניו ולנקום בכל העולם על מראהו. הקווים בין הסדרה לבין הסרט מתחילים ונגמרים בשמות של הדמויות וקצת בדמויות שבאמת דומות למה שהיו בסדרה ומשם אנחנו הולכים בקו של סרט אקשן בדיוני לחלוטין שבמהלכו מנהיגי כל העולם משחקים בקליעה למטרה ומתחרטים והכול עם טילים חמושים בראשי נפץ קטלניים, הגיוני? אפילו לא קרוב, מטופש? בוודאי.



בפנים אנחנו מגלים עוד כמה דמויות אשר מגולמות על ידי טובים שכבר הולכים ונרקבים, כמו למשל ריי ווינסטון שמאז העונה השביעית של דקסטר, לא זכורה הופעה מרשימה שלו במסך כלשהו וברוס וויליס, אוי וויליס, קרח יקר שלנו שכבר שכח מתי גילם תפקיד שאינו סבא שיורה בנשקים ומפזר משפטי "אני זקן" שקורסים לתוך עצמם תוך כדי דיבור ומוציאים תחינה, מצד הצופים, למותו, בטרם עת, של ג'ון מקליין.



מהלך שעה וקצת הסרט עדיין מעניק את הכמות של האקשן שהצופה הניטראלי מבקש, אבל הצופה שטרח לצפות בסרט הזה, ספציפית, הוא לא אותו צופה אקשן רגיל, הוא מצפה לתמורה אחרת, הוא מחפש את חלום הילדות שלו ואת גיבורי הסדרה המצוירת שכה אהב קמים לתחייה על בד הקולנוע. ובכן, זה לא המקרה וכנראה שגם לא יקרה בסרט ההמשך (אם יקום), אבל בסך הכול הסרט הוא אקשן לא רע ומנתק מוחות מכל חוטים הקשורים למילה היגיון. מי שלוקח את הסיכון בצפייה בסרט אקשן עם שם כל כך מחייב, צריך לשכוח את מה שהכיר ולהתמסר לחוויה אחרת שלא תשאיר בו שום רשמים שמזכירים חוויות ילדות.