שרירי ומשפחתי

מספר 5 היה מספר מכובד לסיים איתו את הסדרה, אבל אז היו חייבים לדחוף את לטי אחרי כתוביות הסיום ולהכין את ההכנה לסרט השישי, כמובן שהעטינים המהירים והעצבניים של הפרה הזאת עדיין לא יבשו ושפתי הצופים הנאמנים ואלו שמחפשים לאוורר מוחות כבר היו סדוקות וחיפשו משהו טרי להרוות את צימאונם. ואז זה הגיע, סרט מספר 6 בסדרה, שלא יכול להיות משהו עצום, מלבד האפקטים וההגזמות העצומות בהן הוא מתהדר וכמובן בקאסט עצום של שחקנים סבירים ומטה שלא יכולים להוציא יותר מעצמם מלבד סרטים כאלו. דוויין ג'ונסון כבר מזמן מצרך מבוקש בכל סרט אקשן שמכבד את עצמו ולכן לא היה סביר שיוותרו עליו אחרי הופעת הבכורה המוצלחת בסרט החמישי והוא אכן נותן את ההופעה הכול כך צפויה ובנאלית שלו, בלי להתאמץ וחובט קלישאות מאצ'ואיסטיות לכל עבר.

יותר שרירים, פחות בד ומשחק



לעומתו ואיתו ביחד, ווין דיזל מפזר ללא בושה משפטי משפחה שהתיישנו כבר בסרט הראשון, תוך כדי שמשפחתו חרכה את הכבישים עם רכבים מוגזמים והזויים מנופחים ב-NAS, דיזל יעשה הכול על מנת לאחד את משפחתו וגם על חשבון טיפת הבינה האחרונה שנותרה במוחם של הצופים יפמפם בכל הזדמנות משפטי גאווה אמריקאים שכוללים את ערכיה העליונים של משפחה, גם אם המשפחה היא די פושעת. הקרקע לסרט היא כבר מזמן לא קרקע למרוצים והפעם הוחלט להעביר את החבורה השמחה לצד השני של המתרס והם על תקן של לוכדי הפושעים, לא הגיוני? הגיוני! אין חוקים אחרי שהגעת לסרט שישי, המטרה מקדשת את המזומנים וכוכבים רבים מז'אנר האקשן והראפ התאחדו, אה כן וגם גל גדות, אליה עוד נשוב.

משפחה מעל הכל



תמיד כיף לראות את שיתוף הפעולה בין דיזל לווקר, שהחל לפני 12 שנה ותפס אותי בהופעת בכורה טרום ארצית בבסיס בו שירתתי ושם הייתה הקרנה מוקדמת לתופעה הזאת שהחלה ולא נפסקה עד היום. בתור חייל תמים הוקסמתי ממה שראיתי וזאת על אף שמה שעניין אותי לא היו המכוניות, אלא שלל הקולבים שנתלו עליהם, בצדדיהן ועל נהגיהן. הקולבים הלכו והתפוגגו עם המשך הסדרה והפעם נותרנו עם קולב מוביל שגם חשב לכמה רגעים שהוא מגיע לתפקיד רציני ואת זה אסור לאפשר. אני כמובן מדבר על גל גדות, כשרון משחק ונוכחות של פלקט, נשמעת בעלת נטייה לכיוון עדות האסלאם ובעלת נוכחות עילגת וחסרת כל שחר, אפילו בסרט מסוג זה. היא ביישה אותנו בצורה סופית והמיטה חרפה על העדה, חובה ללכת לשיעורי משחק וחובה לחזור רק אחרי שהיא תצליח לומר משפט שלא יישמע כאילו הניחו לה טקסט במרחק חצי מטר מהפנים.

קולב ישראלי - משלנו



מלבדה של גדות המביכה היו לנו צמד ראפרים שהתמחו ב"קץ' פרייז" שלא היו מביישים אף סרט זבל אקשן משנות התשעים ונראה כאילו נכפתה עליהם מכסה של משפטים צפויים וקיטשיים שהייתה אמורה להתמלא עד שלב מסוים בסרט. הם היו חביבים ביותר, למרות הכול ונתנו את הפן הקומי, כביכול לסרט ולבסוף מישל וויליאמס המדהימה בעוד תפקידון קטנטון שמדגיש שקשיחות וסקסיות הולכים ביחד עד קץ העולמות ומהווים שילוב נהדר שתמיד עובד בסרטים מהסוג הזה. הסרט הראשון היה נהדר וקסום באותה העת עבורי ועבור מיליונים אחרים בעולם, הוא היווה מן פריצת דרך לסרטים מסוגו והרגיש חדש ומרענן. הסרט השני היה בבחינת המשכון שהיה מחויב מהמציאות הכלכלית ונועד להעניק חובת פרנסה לשאר השחקנים שלא הצליחו להמשיך ולדאות על הבלחת הסרט הראשון. השלישי כבר היה די מביך ולא קשור, מין ספין-אוף משל היה אחד מסרטי ההמשכים של "אמריקן פאי" וברביעי והחמישי כבר החזירו את הסדרה לחיים בהשבתו של הכוכב האמיתי של הסדרה. הסרט השישי מאבד כבר כל אחיזה עם מה שהראשון ניסה להתוות, נמוך ככך שיהיה.

ההגזמות הפראיות שמספק הסרט והסצנות שבקלות מרגישות כאילו נתלשו מהמשכון אחר ומוגזם (ברוס וויליס בראשו, למי שלא הבין) וכוללות טנק רומס גופות בלתי נראות (אך כאלו שאי אפשר שלא להבין שהן שם), תעופה אנושית שנוגדת כל חוק פיזיקאלי אפשרי וגם תעופת רכבים שלא מפסיקה בכל צורה אפשרית ואיך אפשר לשכוח את המסלול טיסה הארוך ביותר שברא האדם (או הבמאי)? הכול למען המטרה.

הצוות המשלים לכוכב המזדקן



אז הכול היה מרשים, הקאסט היה נחמד ומצית את הגעגועים למקורות הישנים (שהיינו ילדים) ובכל זאת ההפסקה הזאת ממרוץ הסרטים הרציניים תמיד נחמדה לכל צופה. המון שרירים, אבל בעיקר כוכב איכותי שמגיע מצידו הרע של המתרס (לוק אוונס הנהדר) עלילה מופרכת ומופרעת שמדגישה שהסדרה הזאת צריכה סוף, אבל הוא כנראה לא יגיע בקרוב ואף יוסיף עוד שם לוהט לקאסט הבלתי נגמר שלו. מהנה ועם זאת חובה להסתייג כבר מהרמה ההולכת ויורדת בסרטי האקשן שכבר הפכו לקאלט.